תגידי, רוני

[בן בן!]

תגידי, רוני

איפה את עובדת שזה כל כך מאוחר? רציתי לשאול אותך משהו. נדבר כבר מחר. אני הולך לטייל קצת. לילה טוב לכולכם!

 

[דליה מכפר עין הוד]

ובכן שלום אנשים

מה שלומכם? כרגע חזרתי מהעבודה, אני לא רואה כלום על העיניים, מורן, השמש על הספה לא נתנה לי לישון, תגידי לה, ועם זאת אני יושבת וכותבת כאן דברים לא הכרחיים שבהחלט היו יכולים לחכות למחר. הופה, עכשיו תשאלו למה? "למה?" (אתם לא פה אז אני עונה במקומכם) כי אני אדם משועמם. עכשיו תגידו: אה, את זה אנחנו יודעים כבר מזמן, מה חדש. "אה, את זה אנחנו יודעים כבר מזמן, מה חדש." ואז אני אענה לכם שכלום ובזה הסתיים לו הויכוח הפילוסופי שלי עם עצמי ללילה זה. אני הולכת לישון ולחלום חלומות ציוניים שטופי זימה (הכרזת המדינה בעירום, הקונגרס הציוני בבגדי עור שחורים, ואני לא זוכרת יותר אירועים אז אני אמציא: יום נישואי שלי ושל שלמה בעירום+הצלפות) "להתראות, להתראות, היה נעים מאוד מאוד. חכו חכו כי גם מחר יהיה לנו יום נהדר!"

(לפי הגיגיו של בארני, הבובה הסגולה והטמבלית) נ.ב. דניאל, למה לא כתבת מה רצית?