תופים
באופן כללי, מה שמייחד כלים "מוסיקליים" זו העובדה שהם מפיקים צלילים עם חוקיות מאוד מסויימת. למיתר, למשל, יש תכונות פיסיקליות שגורמות לו, בעת הפריטה עליו, להפיק צליל שיש לו תדר ברור וניתן לזיהוי ולשחזור. "משהו שאפשר לשיר". אותה חוקיות מאוד מסויימת שמאפיינת את הצלילים שמופקים ע"י כלים מסויימים נקראת 'הסדרה ההרמונית הטבעית'. מדובר באוסף של תדירויות שהמוח שלך, בעזרתה האדיבה של האוזן, יודע לתרגם למשהו בעל משמעות. יש קשר מתמטי בין התדירויות האלה, והוא כדלקמן : צליל "טבעי" מורכב מתדר בסיסי, ומצלילים "עיליים" שתדירויותיהם מהוות מכפלות שלמות של התדר הבסיסי. דוגמה והמחשה : אם נפרוט על מיתר "לה" בגיטרה (המיתר החמישי), אנחנו נשמע, באופן עקרוני, צליל בגובה מוגדר של 110 הרץ. [המשמעות של "מוגדר" במקרה הזה היא שנוכל לשיר צליל בעל אותה תדירות בסיסית לאחר שנשמע אותו. נוכל לזהות אותו במוחנו כצליל בעל גובה מוגדר, ולשחזר אותו בעזרת היכולת שלנו להפיק באמצעות מיתרי הקול צלילים בעלי תדירות מוגדרת.] הצליל הזה מורכב למעשה מאותה סדרה של צלילים - התדר הבסיסי והצלילים העיליים. מכפלות שלמות של התדר הבסיסי (110Hz) במקרה הזה תהיינה : 220 הרץ, 330 הרץ, 440 הרץ, 550 הרץ וכו'. העוצמה של כל אחד מהצלילים העיליים האלה תושפע, קודם כל, מהתכונות הפיסיקליות של המיתר. מיתר מחומר שונה יפיק צלילים עיליים בעוצמות שונות. תיבת תהודה שתוצמד למיתר תגרום לשינוי ביחסי העוצמות שיגיעו בסופו של דבר לאוזן שלנו. כהערת ביניים אוסיף גם שהמשמעות ה"מופשטת" יותר של היחסים בין העוצמות של הצלילים העיליים באה לידי ביטוי במושג שנקרא 'גוון הצליל'. כשהיחסים ישתנו, גוון הצליל ישתנה בהתאם. זהו הנתון שאחראי על ההבדלים בגוון הצליל שאנו שומעים בין הצליל המופק ע"י כינור ובין הצליל המופק ע"י חליל צד, למשל. המשותף לשניהם הוא ששניהם מפיקים סדרה כזאת של צלילים (הסדרה ההרמונית הטבעית) שמבוססת על תדר בסיסי וקבוצת צלילים עיליים, והשונה ביניהם הוא היחס בין העוצמות של הצלילים העיליים השונים. ועכשיו, לתופים. כלי הקשה, באופן כללי, מתאפיינים בעובדה שהם אינם מפיקים את הסדרה הספציפית הזו של צלילים. הקשה עליהם לא תניב תדר בסיסי ואת כפולותיו השלמות, אלא קבוצה של תדרים שאין ביניהם את הקשר הזה - שהוא הקשר היחיד (שידוע לי עליו) שיפיק צליל בעל גובה מוגדר. סתם, לצורך ההדגמה, ואין מדובר בדוגמה אמיתית אלא רק לצורך ההמחשה - נוכל לומר למשל שאם נקיש על חתיכת עץ, היא תרטוט בתדירויות של 100 הרץ, 120 הרץ, 168 הרץ, 272 הרץ ו-1016 הרץ. לא מדובר בכפולות שלמות של תדר הבסיס (שהוא התדר הנמוך ביותר) אלא באסופת תדירויות שאין ביניהן קשר. את קבוצת התדירויות האלה המוח לא מפרש כצליל בעל גובה ברור, ולכן לא תוכל לשחזר את גובה הצליל שלהם. כשאתה מנסה, למשל, לשיר צליל שמנוגן ע"י כינור שאתה שומע - כל מה שאתה יכול לעשות זה להפיק סדרה הרמונית משלך, שהתדר הבסיסי שלה זהה לתדר הבסיסי של הצליל שמופק ע"י הכינור, אך אינך משחזר, למעשה, את הגוון שהכינור מפיק, כיוון שמיתרי הקול שלך ותיבת התהודה שלך (הגרון, החזה, חללי הפה והאף והסינוסים) אינם חולקים את התכונות הפיסיקליות של מיתרי הכינור ותיבת התהודה שלו. עקב כך, היחסים בין העוצמות של הצלילים העיליים בצליל שאתה מפיק, יהיו שונים מהיחסים בין העוצמות של הצלילים העיליים בצליל שהכינור מפיק. אך כשאתה רוצה בסך הכל לשחזר מנגינה או צליל - די לך בכך, וגם אם תרצה - לא תוכל להפיק "צליל של כינור". לכן לא תוכל לעולם "לשיר" צליל של תוף, כי כל מה שאתה יכול לשיר זה מערכות של צלילים שיש ביניהן את הקשר ההרמוני הטבעי - שתדירויות הצלילים העיליים שלהם מהוות מכפלות שלמות של תדר הבסיס, והתוף אינו מניב סדרת צלילים כזאת, עם חוקיות כזאת. לצורך העניין, כדי לשחזר את הצליל של התוף, תהיה זקוק למספר רב מאוד (אינסופי, אם תרצה לשחזר אותו בדיוק) של מקורות קול יחידים (מונופוניים, שמניבים צלילים טהורים ולא סדרות עם צלילים עיליים), וליכולת הפקת צליל פוליפונית, תוך כדי שליטה נפרדת על כל מקור קול - וכך תוכל להפיק את כל אחד מהצלילים שהתוף מפיק כשתקיש עליו.