תהיה שהתעוררה אצלי...

[מתרוצצת]

תהיה שהתעוררה אצלי...

יוצא לי לרוץ הרבה לאחרונה בפארק הירקון. אני לא יודעת לגבי (א)נשים אחרים, אבל אני מאוד אוהבת לרוץ ומאוד נהנית מהריצה, גם כשחם/לח/קשה (מחקי את המיותר, אין מיותר). הקיצר, שמתי לב - ואני שמה לב יותר לנשים, מה לעשות - שמרבית הרצות נראות כועסות. אני יודעת שזה לא כעס, אולי ריכוז ואולי כעס עצמי (למה אני כאן, יכלתי להיות בבית במזגן, למה אני לא שחיינית אלא רצה וכו' וכו'). עכשיו, מילא כועסות, אבל אני נוטה לחייך לכל מי שעובר/ת מולי, ובמצבי רוח טובים במיוחד אפילו מברכת בשלום/בוקר/ערב טוב, ולא אחת שמתי לב שיש פשוט התעלמות! או כאמור, מבט כועס/אדיש/המום אני המוזרה כאן? הרי זה לא כאילו שאנחנו פולה רדקליף מול קתרין נדברה, ואפילו הן אומרות שלום אחת לשנייה. אולי קלטתי מראש 'ערכי ריצה' (אם נקרא לזה ככה) לא מתאימים לסביבה? אז מה הקטע, כולנו מכונסות פנימה? (ושחלילה לא תהיה טעות, הכל נכתב ברוח טובה וסקרנות גרידא)

 

[גמדים קטנים]

תמשיכי לחייך!

פעם אחת מישהו העיר לי שאני לא מחייכת בזמן הריצה וזה היה ממש נכון! זה מאד עוזר לחייך תוך כדי. אבל מה לעשות, שלפעמים הריצה היא שמקום להיות עם עצמי ולהרגע, ואז אני פשוט לא שמה לב לכל מי שבסביבה, וסביר שאם תחייכי אלי אני אתעלם ממך במקרה הטוב, ואתקע בך חזיתית במקרה הרע... ומה הקטע עם הערות של בנים? דיברתי עם חברים שלי שרצים, בנים, בחיים אף אחד לא יצעק להם "אתה רץ לאט" או "אלאן אתה רץ, חמוד?" או "אתה צריך להוריד 20 קילו"... או "קסדה בראש טוב"... יו כמה פעמים אמרו לי את זה!

 

[כבשה בשדה]

צודקת אבל הסבר קצר שלי....

אני יכולה להגיד לך שכאשר אני רצה אני בסוג של מדיטציה (לפעמים אפילו עוצמת עיניים לכמה שניות) כך שלא הייתי מתרגשת יותר מדי מהעניין. בשבילי הריצה היא משהו שדורש ריכוז, אני לא חושבת שמדובר בחוסר תרבות או משהו בסגנון מכיוון שברכיבות אופניים של שבת בבוקר אני פחות צריכה את הריכוז ובהחלט יש החלפת "בוקר טוב" וכדומה עם רוכבים אחרים. עכשיו כשהעלית את הנושא ייתכן ואני ארוץ יותר מחייכת - אז תודה לך!

 

[מור שלז]

קודם כל - ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

מאוד התחברתי עם מה שכתבת ואת יודעת מה, גם אני אנסה עכשיו לחייך יותר בריצה - בזכותך

 

[מור שלז]

קודם כל - ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

שמחה לראות אותך כאן בפורום. ואגב - אחלה בלוג יש לך! אהבתי. (אפשר להוסיף אותו לבלוגים שבנושא הפורום - מצד שמאל?) שיהיה בהצלחה בטבריה! ולשאלתך, באמת נקודה טובה העלית כאן. גם אני שמתי לב לזה לגבי עצמי. כשאני רצה לבד - אני בדרך כלל שקועה בעצמי, בעולם משלי, ולא ממש שמה לב מה קורה איתי. לפעמים, אני נתקלת במישהו מוכר שאומר לי שלום - ולוקח לי כמה שניות לצאת מהעולם הזה, ולקלוט מי זה היה. כבר היו לי כמה מצבים מביכים שהתקשרתי אחר כך לאנשים, רק לראות שהם לא נעלבו או משהו... אם זו ריצה שאני אמורה לרוץ בקצב תחרות - אז בכלל - אני סופר מרוכזת, ואפילו נראית קצת סובלת. אם זו ריצה עם חברים, או סתם ריצה קלה לבד (ריצות נשמה אני קוראת לריצות האלו) - אני בדרך כלל יותר מחייכת ויותר מודעת לסביבה

בכל מקרה, אני נורא אוהבת לרוץ, ריצה משחררת ומרגיעה אותי, כך שאין סיכוי שאני כועסת (אפילו אם אולי זה נראה ככה). ושוב ברוכה הבאה, נשמח אם תישארי כאן ותשתפי בחוויות מהרוגבי, מהאימונים למרתון, ובכלל

 

[avivar]

ואם ניקח את זה לרכיבה

אז שמתי לב, שכשאנחנו הבנות רוכבות וחולפים על פנינו או להפך..אנחנו מברכות את הרוכבים אם בהנד ראש או בבוקר טוב ,שלום שלום וכדומה, בדכ גם משיבים לנו.למעשה תמיד משיבים לנו. לפעמים גם רוכבים אחרים מברכים אותנו, זהו מנהג מאוד יפה ,אממה מצריך את הרוכב לצאת מההתכנסות שלו בעצמו -יש יגידו, שזה מפריע לריכוז ומסיט את הדעה מהמטרה, אבל הרוב באמת אדיבים וההרגשה נעימה.

 

[מארשמלו]

לפעמים יוצא לי לכעוס ממש

ככה סתם בריצה, גם אני כמן הכותבות למעלה במין מצב מדיטטיבי, שדוקא יכול להיות מחויך מעודף אנדורפינים. לא בטוחה אם זה בגלל קצב הריצה האיטי או בגלל האיזור שבו אני רצה, אבל לעתים קרובות מנסים לעצור אותי הולכי-רגל או נוסעים, ומבקשים הוראות נסיעה/הגעה. כשאני ממשיכה לרוץ הלאה, יש מבינהם שמתעקשים וצועקים (קרה לי בדיוק עכשיו לפני שעה). אז אני ממש מתרגזת..

אנשים מצפים שרצים יעצרו וישוחחו איתם? או שאולי זה משהו שרצים אחרים עושים? (אני מפחדת שיתפסו לי השרירים)

 

[davidlev0255]

מרמשלו את לא לבד, גם לי לפעמים בעיקר כשאני

מרוכז , למשל כשאני רץ לפעמים כשאני נתקל ברוכבי אופניים , או הולכי רגל או ערסים (!) אני מתעצבן על עיכוב הקצב.. (למרות שהקצב איטי מאוד) , זה לעיתים מוציא אותי מהריכוז ומפריע לי ואפילו שיש סטיה של כמה סנטימטרים(!) בעקבות רוכב אופנים שסטה למסלול , או רץ איטי / מהיר שחוסם זה משגע אותי , והעניין שאני באופן כללי הכי רגוע בעולם . בתחרות, הצבתי לעצמי יעד , ולפני הסוף הגברתי (כ 200 מטר אחרונים) (שכמעט ואני ממש מצטער העפתי ולא שמתי לב!!! אחת המתחרות ) לפעמים נדירות רמת האדרנלין והעצבים שלי עולה (חום / לחות וסתם) בריצות עולה שבא לי להכניס מכות למייק טייסון!!!! כלומר אני "יוצר מרפקים, ואף אחד שלא יעמוד בדרכי" (ותיאורטית מי שעומד לקרב , אני מוכן לקרב הזה..)

 

[רצה רחוק]

כאן יש חוק חיוך חובה!

אני מחייכת בזמן הריצה, גם לעצמי וברור שלכל רץ או רצה החולפים מולי. ברכות השלום מוחלפות גם בין הרצים וגם עם רוכבי האופניים. המשיכי לחייך, זה יחזור אליך בגדול

 

[MayaShuShu]

כנראה שלא ראית אותי ../images/Emo13.gif

אני תמיד מחייכת... גם באמצע ריצה הטריאתלון. (בדיוק הבוקר שאלו אותי איך אני מדברת/מעודדת תוך כדי)

 

[omaopa]

הי ליאת

רק על עצמי לספר ידעתי.... אם אני רצה לבד אז זה בדרך כלל כי באותו יום בא לי להיות לבד כדי לשקוע במחשבותיי או דכאונותיי או כי אני סתם עייפה מאנשים (גם זה קורה...) ואז אני מחליטה לסרב להצעות המגונות של שותפי הריצה שלי. אם אני עם אנשים אז אני בשיחות איתם ולא תמיד שמה לב לאחרים שרצים מסביב. האמת, גם לי אמרו לא-פעם שאני נראית כעוסה בריצה אבל זה נראה לי בגלל המאמץ והזיעה וככה. מה שכן, אפשר לראות אם רצים מחייכים דווקא אם מסתכלים להם ברגליים. החיוך בריצה נמצא בסגנון של אותו יום

ובנושא לא קשור - כשיתחילו ארוכות של 30 ומעלה ככה באימונים לטבריה, בכוונתי לבוא לרוץ אותם במרכז כל שבת שניה (כשל-X יש את הילדים). דיברתי כבר עם חבר/שותף שנעשה את זה ככה כי במרחקים מסויימים העליות כבר מקשות מדי. בקיצור, אם מתאים לך אשמח להצטרפותך

 

[susieada]

לחייך או לא לחייך . מהיר או איטי...

I think that males tend to comment when they see us females out there running or cycling, because it's their way of trying to deal with seeing women in sport. (It's interesting - I've never had anyone comment on speed - fast or slow - in the pool, just because I'm a woman, but indeed because of the fact of my pace - am I blocking them or passing them?). Again - I think more of us women are out there, training, at whatever pace, with whatever concentration, and we're still a relatively "unsual" sight for men. I think that the comments we get are their attempt to integrate us into their sports consciousness. I concentrate, sometimes even force a smile - the smile then moves into me and makes the imun or race easier. On Shabbat, in triathlons, when males (never females) tell me to "get up and go (run faster)", I smile and tell them "Shabbat!" (my answer to why I'm running at a slow pace). They laugh, and I find it's better than getting angry or insulted! If someone talks to you, or asks directions (happens to all us?, I thought it was something unique to my slow pace...), while running, or cycling, if you don't want to break pace or concentration, you can just wave and smile, and keep going. You're not ignoring them, but keeping to your plan. With my poor sense of direction, I usually can't help them anyway! Have a good workout! Enjoy the ability to do it, no matter what the quality today. Tomorrow will be different, hopefully better!!!! Susie