עננית נוצה
New member
תהיות והרהורים לקראת יום הכיפורים...
יום הכיפורים, כשמו כן הוא- יום כפרת עוונות. נאמר "ועיניתם את נפשותיכם". ואכן, צום (=התענית) יום הכיפורים מצליח ללכד באמצעותו רבים- דתיים וחילוניים כאחד. ואני תוהה... מהותו של היום היא עשיית חשבון נפש, שבעקבותיה ישנה האדם את התנהגותו. האדם צם בתפילה אל אלוהים בכדי שיסלח על עוונותיו ויכפר על עליהם, מתוך התחייבות שלא לשוב ולחטוא בהם. רבים האנשים הצמים ביום הזה, פוקדים את בתי הכנסת ובפיהם תפילה לאלוהים... ומה קורה ביום שאחרי? אני תוהה... אני קוראת את דבריו של ירמיהו הנביא, המוכיח את העם המתפלל בדבקות במקדש ומקריב קורבנות, מתוך אמונה כי בכך הוא מרצה את אלוהיו ופותח עמו "דף חדש" ונקי ומיד לאחר שהוא יוצא מבית המקדש, שב העם לסורו וחוטא כהרגלו: "הַמְעָרַת פָּרִצִים, הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו"?! (ירמיה ז', 11) כך זועק הנביא- הפכתם את מקדשי למעין "מערת פריצים"- מערה בה פורעי חוק מחפשים מסתור והגנה מפני השלטונות. כך גם אתם, מאמינים כי עצם בואכם אל המקדש, תפילותיכם והקרבת הקורבנות, ימחקו את חטאיכם, כך שתוכלו לצאת מבית המקדש ולשוב אל התנהגותכם הסוררת. האם צום יום הכיפורים לא הפך להיות, עבור רבים, כאותה "מערת פריצים" עליה מדבר ירמיהו? הנביא ישעיה מוכיח את העם על-כך שהם צמים לה' לכאורה בתפילה ובכניעה, אך בד בבד ממשיכים בהתנהגותם החוטאת. הנביא פונה אליהם, בשם ה', ומכריז: "הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ..." (ישעיה נ"ח, 6), ומתאר בפניהם את ההתנהגות הרצויה, שבלעדיה אין צומם ותפילותיהם יתקבלו בפניו. ומה אתכם? האם יום כיפור אכן מחולל דבר-מה בלבבותיכם, אשר יש לו ביטוי בהתנהגות אחרת, שונה מזו בה נהגתם יום או יומיים קודם לכן? האם ביום שאחרי, אתם אכן חדלים מאותם חטאים, אותם אתם עושים/עשיתם במודע? מהו ערכו האמיתי של יום הכיפורים עבורכם? גמר חתימה טובה לכולנו, גילת א.
יום הכיפורים, כשמו כן הוא- יום כפרת עוונות. נאמר "ועיניתם את נפשותיכם". ואכן, צום (=התענית) יום הכיפורים מצליח ללכד באמצעותו רבים- דתיים וחילוניים כאחד. ואני תוהה... מהותו של היום היא עשיית חשבון נפש, שבעקבותיה ישנה האדם את התנהגותו. האדם צם בתפילה אל אלוהים בכדי שיסלח על עוונותיו ויכפר על עליהם, מתוך התחייבות שלא לשוב ולחטוא בהם. רבים האנשים הצמים ביום הזה, פוקדים את בתי הכנסת ובפיהם תפילה לאלוהים... ומה קורה ביום שאחרי? אני תוהה... אני קוראת את דבריו של ירמיהו הנביא, המוכיח את העם המתפלל בדבקות במקדש ומקריב קורבנות, מתוך אמונה כי בכך הוא מרצה את אלוהיו ופותח עמו "דף חדש" ונקי ומיד לאחר שהוא יוצא מבית המקדש, שב העם לסורו וחוטא כהרגלו: "הַמְעָרַת פָּרִצִים, הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו"?! (ירמיה ז', 11) כך זועק הנביא- הפכתם את מקדשי למעין "מערת פריצים"- מערה בה פורעי חוק מחפשים מסתור והגנה מפני השלטונות. כך גם אתם, מאמינים כי עצם בואכם אל המקדש, תפילותיכם והקרבת הקורבנות, ימחקו את חטאיכם, כך שתוכלו לצאת מבית המקדש ולשוב אל התנהגותכם הסוררת. האם צום יום הכיפורים לא הפך להיות, עבור רבים, כאותה "מערת פריצים" עליה מדבר ירמיהו? הנביא ישעיה מוכיח את העם על-כך שהם צמים לה' לכאורה בתפילה ובכניעה, אך בד בבד ממשיכים בהתנהגותם החוטאת. הנביא פונה אליהם, בשם ה', ומכריז: "הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ..." (ישעיה נ"ח, 6), ומתאר בפניהם את ההתנהגות הרצויה, שבלעדיה אין צומם ותפילותיהם יתקבלו בפניו. ומה אתכם? האם יום כיפור אכן מחולל דבר-מה בלבבותיכם, אשר יש לו ביטוי בהתנהגות אחרת, שונה מזו בה נהגתם יום או יומיים קודם לכן? האם ביום שאחרי, אתם אכן חדלים מאותם חטאים, אותם אתם עושים/עשיתם במודע? מהו ערכו האמיתי של יום הכיפורים עבורכם? גמר חתימה טובה לכולנו, גילת א.