Hate 2 Love
New member
תהיות
אני אף פעם לא אבין את הרדיפה אחרי השלמות שלא קיימת, את המאבק והכעס שצבור בנו בכל מקום בכל פינה: בגוף, ברחוב, במשפחה... ובאנשים בכלל. כולנו נושאים את הכעס הזה, את הנטל הזה כל יום, כל שעה, כל הזמן. כעס ששווה ערך כפול ממשקלנו הגשמי. ובכל יום אני מתפלאת איך אנשים לא מתעייפים מיזה. ואולי הם כן מתעייפים אבל פשוט התרגלו לעייפות הזה, לסחוב ו"לגמור" כל יום ויום כאילו מישהו הכריח אותם. אנחנו מה שהורגלנו להיות. התרגלנו לשנוא את החיים, את הגוף, את העבודה וככה אנחנו חיים בשטיפת מוח אחת גדולה שארגן איזה קונצנזוס שתקוע עמוק בתודעה ובמורשת האינסופית שמדלגת בין הטיפשות, לנאיביות, לבורות, לעצלנות, לחוסר ההבנה ולרדיפה אחר ה"נורמל" מידי יום ויום. אני מניחה שגם לכם יוצא להרהר ולפתח וויכוחים עם עצמכם על חיי היום יום... אשמח לשמוע... אגב, חדשה פה
אני אף פעם לא אבין את הרדיפה אחרי השלמות שלא קיימת, את המאבק והכעס שצבור בנו בכל מקום בכל פינה: בגוף, ברחוב, במשפחה... ובאנשים בכלל. כולנו נושאים את הכעס הזה, את הנטל הזה כל יום, כל שעה, כל הזמן. כעס ששווה ערך כפול ממשקלנו הגשמי. ובכל יום אני מתפלאת איך אנשים לא מתעייפים מיזה. ואולי הם כן מתעייפים אבל פשוט התרגלו לעייפות הזה, לסחוב ו"לגמור" כל יום ויום כאילו מישהו הכריח אותם. אנחנו מה שהורגלנו להיות. התרגלנו לשנוא את החיים, את הגוף, את העבודה וככה אנחנו חיים בשטיפת מוח אחת גדולה שארגן איזה קונצנזוס שתקוע עמוק בתודעה ובמורשת האינסופית שמדלגת בין הטיפשות, לנאיביות, לבורות, לעצלנות, לחוסר ההבנה ולרדיפה אחר ה"נורמל" מידי יום ויום. אני מניחה שגם לכם יוצא להרהר ולפתח וויכוחים עם עצמכם על חיי היום יום... אשמח לשמוע... אגב, חדשה פה