תהיות..

[HOLAND1234]

תהיות..

טוב, קודם כל שלום לכולם
אז רקע כללי..

אני וחבר שלי יוצאים במשך 9 חודשים..
אני חיילת (ביומיות) והוא משוחרר, רק עכשיו מתחיל לעבוד..
ככה שלשניינו אין יותר מידי כסף ומאוד עסוקים חח
הבעיה נמשכת בזה שהוא גר בצפון ואני במרכז.. משהו כמו 3-4 שעות נסיעה באוטובוסים ...
אז זה אומר שאנחנו יכולים להפגש רק בסופשים שזה מאוד קשה לנו... ממש נקרעים בין הרצון להיות ביחד וגם המשיך לשמור על קשרים עם אנשים, כי אצלי למשל רוב החברות יכולות להפגש רק בסופשים...
אבל חיים עם זה, ומחכים להגיע למצב כלכלי יותר טוב בשביל לשכור דירה ביחד או לקנות מכונית(חלומות חח)
בכל מקרה,יש לנו קשר ממש עמוק קשה לנו לא להיות הרבה ביחד ונלחמים על כל רגע שנוכל להפגש להיות ביחד..
ועכשיו מגיעה תקופת החגים.. אני צריכה להיות בבסיס הרבה מהימים של החג .. אבל בכל זאת רצינו לחלק את החגים שחלק נהייה אצלי וחלק נהייה אצלו. למשל ראש השנה אצלו וסוכות אצלי.. אבל ההורים שלי מאוד מתנגדים ואומרים שזה ממש לא נורמלי לא לעשות את החג עם המשפחה ושאנחנו עדיין בשלב מוקדם מידי בשביל זה.. אבל שוכחים כמה קשה לנו ושחייבים לנצל כל זמן בשביל להיות ביחד כי אם הוא או אני לא מגיעים לפני שנכנס החג אי אפשר לנסוע או לחזור באוטובוסים, וזה אומר שכל החג לא נהייה ביחד..
אז השאלה שלי מה אנחנו אמורים לעשות במצב כזה?הם באמת צודקים וזה לא נורמלי ואנחנו צריכים להיות כל אחד בנפרד בחגים? ואם אני אלך בדרך שלי ונעשה פעם אצלי ופעם אצלו ההורים שלי פשוט ישנאו אותי וימצאו איך לעקוץ ולעשות לנו הרגשה רעה כל הזמן בגלל זה ..
אז זהו, זאת הדילמה הקטנה שלי..
אודה לעזרתכם

 

[lessa7]

תעשי את החלוקה שווה

חג אחד אצלך וחג אחד אצלו.
בתנאי כמובן שאתם רציניים וכבר הכרתם את המשפחות.
ההורים שלך יצטרכו להבין שאת מתבגרת ושיש לך בן זוג רציני וצעד כזה יהווה נדבך נוסף בדרך להבנה הזו.
בהצלחה!

 

[ofir1223]

דעתי האישית...

ממה שאת מתארת אני חושב שההורים צודקים - אתם לא קצת קטנים בשביל להתחיל את הוויכוח "לאיזה משפחה נלך השנה"?
זה נושא שיש איתו בעיות של שנים לזוגות נשואים, לא נשמע שאתם צריכים את זה על הראש עכשיו, סך הכל שני ערבי חג
ואם נשים את נושא החגים בצד - הרבה זוגות רחוקים אחד מהשני ומערכת היחסים שלהם מעולה, יש יותר למה להתגעגע
בסופו של דבר הכל מסתדר, לא לדאוג... שיהיה לכם רק בהצלחה!

 

[einat162]

מסכימה עם ofir1223

זה לא פונקציה של כמה זמן אתם יוצאים ביחד,וגם לא מה טיב היחסים לדעתכם- אלא באיזה שלב אתם נמצאים בחיים...
כולו מדובר על 2 ערבי חג, לא נראה לי שווה להתעקש על זה בפני ההורים, אלו מסוג הבעיות של זוגות מבוגרים יותר (כאלו אחרי הצבא ונשואים פלוס).

 

[dify]

אני לא מבינה את ההורים שלך

אתם בקושי נפגשים, עמוס לכם גם ככה, וזה לא שבקרוב תגורו ביחד ומה זה משנה.
לעומת זאת את המשפחות אתם רואים לעיתים קרובות (את גרה בבית לא?) וערב חג זה בסך הכל ארוחה, עם כל הכבוד. ונכון, יתכן שאתם לא תתחתנו, אבל בעיני פגישה כזו בינכם, בעיקר לאור התדירות הנמוכה והמרחק הגדול שאי אפשר לקפוץ כך סתם ולא מצטברים יותר מידי ימי חופש רצופים בחייכם), זה כמו נסיעה קטנה לצימר או לחו"ל. אם הייתם עכשיו בטיול בדרום אמריקה ההורים היו אומרים לכם לחזור בשביל הארוחת חג? מה זה ההצגה הזו?

אז כן, זה החופש שלכם, זה מה שהלב רוצה, ארוחה עם המשפחה באמת שתוכלו לעשות בעוד מלא מלא זמנים ונסיבות.
חשוב להבהיר להורים שזה לא עניין של חלוקת החגים בין ההורים (שאז אני יכולה להבין למה הורים נעלבים), אלא שזה בשביל עצמכם, כאילו נסעתם לחופשה קצרה בחו"ל. בשביל הנשמה. ובאמת תחלקו חצי חצי וזהו, יאללה, סתם יוצרים דרמה והיעלבויות ומתחים והתפשרויות משום כלום.

 

[999שקד דגן]

...

אין שום רכב שאחד מכם יוכל לקחת ליום כדי שתתראו בחג, אבל לא תפסידו את ערב החג עם המשפחה? נשמע לי יותר הגיוני מאשר להפסיד את כל החג.
אני מסכימה עם ההורים, לא מדובר ביום שישי רגיל ולמרות שזו הזדמנות בשבילכם להיפגש- זה עדיין לא הזמן להפסיד את החג עם המשפחה.

תנסו למצוא פתרון ביניים, אני בטוחה שתוכלו למצוא רכב או להיפגש באמצע.

 

[spaysi8]

אני בשוק ששני הצדדים טוענים ככה

א. זה מוזר לי שב2013 הורים יגידו דבר כזה, בטח משני הצדדים
ב. תשעה חודשים זה לא קצת, בגילכם זה כבר "עלול" להוביל לחתונה

בכל מקרה-
אני לגמרי בעד לחלק, כמו שאת וחברך חשבתם, וזה מה שאני עושה עם חבר שלי (הוא חייל, אני משוחררת).

ואם ההורים יעקצו, אתם יכולים להגיב ולהגיד שאתם לא ילדים בגן, ושאתם עושים פה את הפתרון האידאילי, ושאם זה מפריע להם- אתם יכולים גם ללכת לאכול במסעדה

 

[קונדסבא]

הימור שלי

שאת באת ממשפחה פתוחה יחסית לדברים האלה ופחות מקפידה על חגים וארוחות שישי, ובגלל זה את חושבת ככה.
יש משפחות שהחגים הם מעל לכל זמן למשפחה, וחבר הוא עוד לא חלק מהמשפחה. כשההורים שלך נותנים לך כל כך הרבה כל השנה וחשוב להם שאת החג אתה תעשה איתם, אפשר להבין מאיפה זה בא.

 

[spaysi8]

הימור שגוי..

גדלתי במשפחה דתיה,
להורים מאוד חשוב ערבי שישי וחגים,
א-ב-ל, בגילאים שלנו (20+) הם כבר מודעים לעובדה שזאת החלטה שלי וממש לא נוטרים טינה,
ואגב, הם חושבים שזה ממש חשוב שאכיר ואתחבר למשפחה של בן הזוג וכך גם להיפך, כי אמנם כרגע חבר, אבל יכול להיות שיהפוך ליותר מזה בעתיד.
ואגב, גם אם לא, הוא חלק משמעותי בחיים שלי ולכן חשוב להם.

 

[קונדסבא]

אז איך את בשוק מהגישה הזאת?

אני בשוק שאת בשוק שיש משפחות שחושבות ככה

ברור שבסוף היא זאת שתחליט אבל אני ממש יכול להבין את הגישה של המשפחה שאפשר לשים את החבר בצד יום אחד ולחגוג את החג ביחד איתם.

 

[spaysi8]

כי אני מאמינה שגם במשפחה דתית,

או במשפחה שנורא חשוב לה ה"משפחתיות" בחג,
עדיין צריך להורים להיות חשוב רצונות הילד, בעיקר כשזה נוגע לבן זוג, ובעיקר בסיטואציה שלהם שהם יחסית די הרבה זמן ביחד, ובקושי מתראים..
בסופו של דבר, לעשות לה ריגשי כדי שתבוא, אבל תתמרמר כל הארוחה שלא נמצאת עם אהוב ליבה, לא בדיוק יגרום לה ליהנות מארוחת החג גם ככה..

 

[einat162]

זה לא רק פונקציה של זמן, אלא הגיל -

וכנראה ההורים שלה מסתכלים על זה ככה:
בד"כ- בהכללה גסה - רוב מערכת היחסים הראשונות הרציניות (בעיקר "בתקופת הצבא") לא מובילות לחתונה.

כמו ששנות ה80 לא ממש נגמרו בדצמבר 1989, אלא "גלשו" לתחילת העשור של שנות ה-90, ככה יש הילדות, נערות - באמצע תקוע הצבא לעוד כמה שנים כרונולוגיות- ואז "החיים האמיתיים".

 

[spaysi8]

אני לא מסכימה

יש הרבה זוגות שהתחילו בשלב הצבא וא"כ התחתנו,
וחוצמיזה, גם אמרתי, שלדעתי אפילו אם הסיכוי שיתחתנו קלוש- עדיין כרגע הם חלק מאוד מהותי בחיים אחד של השני, וההורים צריכים לשתף פעולה במקום להקשות..

 

[einat162]

סבבה, נסכים שלא להסכים.