נועה של ים
New member
תהיות..
שלום לכם אנשי הפורום.. אני נועה ואני וודאי צעירה מכם בגיל, אבל אולי דווקא בגלל זה אני מקווה לקבל מכם תשובות חכמות.. אני בת 22 ואמא לים בת רבע לחמש ואופק בת שבועיים (מחר). עברנו הרבה סערות ורוחות רעות נשבו במהלך השנה האחרונה, עשיתי הרבה חשבון נפש, זעקתי לעזרה ולבסוף השלמתי עם הורי והם חזרו להיות סבא וסבתא. אני מודה שהחיים הפכו יותר קלים, בעיקר ללא צורך לחשוש מהמחר, לא לדאוג כל הזמן מה יקרה. אבל זו לא השאלה. לפני כשלושה חודשים במהלך עבודתי פגשתי באיש. איש נפלא, מקסים, לא שופט ולא מנסה להוכיח, אלא רק מקשיב ואוהב. אין לי כל כך נסיון במערכות יחסים (ארוכות טווח) ואני מודה שיש לי חומות וחששות. אני מודה שלא קל איתי ואני מודה שאת כל עולמי תופסים ילדותיי. אבל יחד עם זאת, אני מרגישה חיה יותר, חופשייה יותר והעיקר נאהבת על ידי מישהו חוץ מבנותיי (שזה המון, אבל לא תמיד מספיק). ה"בעיה" היחידה היא שאביר חלומותיי בן 34, גרוש ועם בן קטן בן חמש. בנו לא נמצא בחזקתו, אבל מבקר הרבה וכמה פעמים בשבוע אף ישן אצל אביו והוא לוקח אותו לגן. אתם וודאי תוהים מה השאלה. אז אביר חלומותיי אמר שהוא אוהב אותי ולדעתו אנחנו צפויים לקשר ארוך ולחיים מאושרים יחדיו. אני עדיין חוששת ולא כל כך מוכנה. אני מבינה מה הוא מרגיש כלפי בנו ואין לי ספק שאם יצטרך, יעשה הכל לטובתו, אפילו אם זה יהיה על חשבוננו. זה מובן לי. השאלה אם אני צריכה להכנס יותר עמוק למערכת יחסים, שלצערי נידונה לכישלון. כי תגידו לי באמת, רוב מערכות יחסים כאלה נכשלות. לי יש את בנותיי, לו יש את בנו ומזונות, אז מה ייצא ממנו? ושוב, אין לי ספק שרגשותיו כנים, כי אחרת מה מצא במישהי עם שתי ילדות.. מצטערת אם יצא מבולבל. נועה
שלום לכם אנשי הפורום.. אני נועה ואני וודאי צעירה מכם בגיל, אבל אולי דווקא בגלל זה אני מקווה לקבל מכם תשובות חכמות.. אני בת 22 ואמא לים בת רבע לחמש ואופק בת שבועיים (מחר). עברנו הרבה סערות ורוחות רעות נשבו במהלך השנה האחרונה, עשיתי הרבה חשבון נפש, זעקתי לעזרה ולבסוף השלמתי עם הורי והם חזרו להיות סבא וסבתא. אני מודה שהחיים הפכו יותר קלים, בעיקר ללא צורך לחשוש מהמחר, לא לדאוג כל הזמן מה יקרה. אבל זו לא השאלה. לפני כשלושה חודשים במהלך עבודתי פגשתי באיש. איש נפלא, מקסים, לא שופט ולא מנסה להוכיח, אלא רק מקשיב ואוהב. אין לי כל כך נסיון במערכות יחסים (ארוכות טווח) ואני מודה שיש לי חומות וחששות. אני מודה שלא קל איתי ואני מודה שאת כל עולמי תופסים ילדותיי. אבל יחד עם זאת, אני מרגישה חיה יותר, חופשייה יותר והעיקר נאהבת על ידי מישהו חוץ מבנותיי (שזה המון, אבל לא תמיד מספיק). ה"בעיה" היחידה היא שאביר חלומותיי בן 34, גרוש ועם בן קטן בן חמש. בנו לא נמצא בחזקתו, אבל מבקר הרבה וכמה פעמים בשבוע אף ישן אצל אביו והוא לוקח אותו לגן. אתם וודאי תוהים מה השאלה. אז אביר חלומותיי אמר שהוא אוהב אותי ולדעתו אנחנו צפויים לקשר ארוך ולחיים מאושרים יחדיו. אני עדיין חוששת ולא כל כך מוכנה. אני מבינה מה הוא מרגיש כלפי בנו ואין לי ספק שאם יצטרך, יעשה הכל לטובתו, אפילו אם זה יהיה על חשבוננו. זה מובן לי. השאלה אם אני צריכה להכנס יותר עמוק למערכת יחסים, שלצערי נידונה לכישלון. כי תגידו לי באמת, רוב מערכות יחסים כאלה נכשלות. לי יש את בנותיי, לו יש את בנו ומזונות, אז מה ייצא ממנו? ושוב, אין לי ספק שרגשותיו כנים, כי אחרת מה מצא במישהי עם שתי ילדות.. מצטערת אם יצא מבולבל. נועה
