תהיות
מסגרת הנישואין שלי, לכאורה הדבר הבטוח ביותר שקיים עליי אדמות. מצב כלכלי סביר ומעלה, בעל אוהב, ילדה מקסימה, ובעצם יש לי הכל ומרגישה כאילו כלום.. כלום - מה זה כלום? כל החומרי הוא כלום עבורי. ואין לי מעבר. נכון אהבה היא לא חומרית, היא מאוד רוחנית אבל עניין... היכן העניין? האם תמיד הוא לא היה? רק שפעם היינו עסוקים בדברים אחרים ולכן לא הרגשנו בחסרונו? חוסר היכולת של החלק השני שלי - השותף שלי לקבל דעות ששונות משלו - חוסר היכולת לדבר על מה שלא גשמי, משעמם לי. ולכן יש לי אתכם. חברי מהאינטרנט.... והצד השני מקנא...מקנא במחשב...מקנא בכך שכאן יותר מעניין לי. אז, אתמול לא הייתי כאן. שפכתי אור על החברות שלנו. אמרתי כל שעל ליבי. שבעיקר אלו דברים טובים... אך, פתרון לעניין העניין אין לי. פשוט אנחנו אוהבים דברים אחרים. הוא המצאותי מידיי, הוא הגשמי...וזה לא מעניין לי. אז אני לומדת - הנה כבר תואר שני, ואני בעמדה מאוד טובה בעבודה ואני פוגשת אנשים מעניינים ומרתקים ומנסה למצוא בשותף שלי מה שאני רואה בהם...והוא מרגיש זאת, הוא פוחד שאני בורחת אל מחוץ לאצבעותיו. וזה לא יקרה, לפחות מבחינתי. כי את החלק שחסר לי בבית יש לי כאן. אבל הוא לא מבין. התחננתי שיעשה דברים בשביל עצמו נטו. יצא לחוגים , מפגשים, בלעדיי....שיטעם מהעולם בלעדיי. אני לא יכולה למלא לו את כל החללים והוא לא יכול לעשות דבר כזה בעבורי. ההתפתחות החד סיטרית הזו בהמהלך הנישואין שלנו היא שמובילה לכל זה. חייבים למצוא את מה שהיה פעם משותף, כדי שזה לא ידרדר... אך איך עושים זאת? ואני אוהבת אותו, ולא הייתי רוצה לנסות ולבנות את מה שיש לי איתו עם אחר - כי מה שיש הוא פועל יוצא של מה שהיה. ואין לי את היכולות ליצור את אותם מצבים שגרמו לנו להקרב ולהתלות אחד בשני. הרגשתי נפלא אתמול שדיברנו, הרגשתי חופשיה לאמר הכל, לשטח את כל הקלפים על השולחן. הרגשתי נפלא כאשר אני מקרינה כל כך הרבה בטחון במערכת הנישואין הבטוחה שלי, אך...לא הצלחתי לקבל את קינאתו כלפי האינטרנט והקשרים שלי עם אחרים, רק כאשר זה בא למלא חסך שהוא לא יכול למלא. ואחרי הכל, אני אוהבת אותו אבל לא יכולה להסביר למה....
מסגרת הנישואין שלי, לכאורה הדבר הבטוח ביותר שקיים עליי אדמות. מצב כלכלי סביר ומעלה, בעל אוהב, ילדה מקסימה, ובעצם יש לי הכל ומרגישה כאילו כלום.. כלום - מה זה כלום? כל החומרי הוא כלום עבורי. ואין לי מעבר. נכון אהבה היא לא חומרית, היא מאוד רוחנית אבל עניין... היכן העניין? האם תמיד הוא לא היה? רק שפעם היינו עסוקים בדברים אחרים ולכן לא הרגשנו בחסרונו? חוסר היכולת של החלק השני שלי - השותף שלי לקבל דעות ששונות משלו - חוסר היכולת לדבר על מה שלא גשמי, משעמם לי. ולכן יש לי אתכם. חברי מהאינטרנט.... והצד השני מקנא...מקנא במחשב...מקנא בכך שכאן יותר מעניין לי. אז, אתמול לא הייתי כאן. שפכתי אור על החברות שלנו. אמרתי כל שעל ליבי. שבעיקר אלו דברים טובים... אך, פתרון לעניין העניין אין לי. פשוט אנחנו אוהבים דברים אחרים. הוא המצאותי מידיי, הוא הגשמי...וזה לא מעניין לי. אז אני לומדת - הנה כבר תואר שני, ואני בעמדה מאוד טובה בעבודה ואני פוגשת אנשים מעניינים ומרתקים ומנסה למצוא בשותף שלי מה שאני רואה בהם...והוא מרגיש זאת, הוא פוחד שאני בורחת אל מחוץ לאצבעותיו. וזה לא יקרה, לפחות מבחינתי. כי את החלק שחסר לי בבית יש לי כאן. אבל הוא לא מבין. התחננתי שיעשה דברים בשביל עצמו נטו. יצא לחוגים , מפגשים, בלעדיי....שיטעם מהעולם בלעדיי. אני לא יכולה למלא לו את כל החללים והוא לא יכול לעשות דבר כזה בעבורי. ההתפתחות החד סיטרית הזו בהמהלך הנישואין שלנו היא שמובילה לכל זה. חייבים למצוא את מה שהיה פעם משותף, כדי שזה לא ידרדר... אך איך עושים זאת? ואני אוהבת אותו, ולא הייתי רוצה לנסות ולבנות את מה שיש לי איתו עם אחר - כי מה שיש הוא פועל יוצא של מה שהיה. ואין לי את היכולות ליצור את אותם מצבים שגרמו לנו להקרב ולהתלות אחד בשני. הרגשתי נפלא אתמול שדיברנו, הרגשתי חופשיה לאמר הכל, לשטח את כל הקלפים על השולחן. הרגשתי נפלא כאשר אני מקרינה כל כך הרבה בטחון במערכת הנישואין הבטוחה שלי, אך...לא הצלחתי לקבל את קינאתו כלפי האינטרנט והקשרים שלי עם אחרים, רק כאשר זה בא למלא חסך שהוא לא יכול למלא. ואחרי הכל, אני אוהבת אותו אבל לא יכולה להסביר למה....