תהיו עדינים בביקורת
מה קרה לגבר שלי שאהב אותי כפי שאני?
הכל התחבר לי בראש עכשיו. הפחדים שלי, הפרנויות שלי, ההפרעות אכילה שלי, הפרפקטציוניסטיות שלי. אין בי שום דבר שלי. הכל שלו והכל בשבילו.
עכשיו הבנתי דבר חשוב. אני מרגישה שהאהבה שלו כלפי תלויה בהרבה מאוד דברים. האהבה שלו כלפי תלויה במראה שלי, בנחמדות שלי, במצליחנות שלי.
הוא טיפוס פרפקטציוניסט, ומעריך טיפוסים כאלה. אני, לא בנאדם כזה.
עכשיו אני מבינה שהשאיפה להיות יפה ומושכת, זה בשבילו, ולא בשבילי.
עכשיו אני מבינה שהסקס שלנו, זה בשבילו, לא בשבילי. אני לא אוהבת לעשות סקס איתו. לפחות לא בזמן האחרון. הוא לא עדין כלפי ולא מפנק אותי. רק לדחוף אותו כמה פעמים ולגמור. למצות את הצורך.
עכשיו אני מבינה שהשאיפה להיות מוצלחת, בעלת השכלה, זה בשבילו, לא בשבילי.
עכשיו אני מבינה שהמקום שאני לומדת בו, זה כדי להיות קרובה אליו, ולא כי באמת רציתי את המקום הזה.
עכשיו אני מבינה שויתרתי על הרבה דברים למען עצמי, בשבילו, כדי שיעריך אותי יותר. כדי שיאהב אותי יותר.
וקשה לי להוציא את המילים האלה ממנו... "אני אוהב אותך"...
עכשיו אני מבינה שתירצתי לעצמי שהוא לא בחור רגשן, ושהוא לא אומר דברים כאלה.
עכשיו אני מבינה שהייתי זקוקה לקרבה שלו, לתמיכה שלו, ובמקום זה הוא התרחק.
עכשיו אני מבינה שאולי, בלב, עמוק בפנים, הוא כבר לא מתגעגע אליי
ואולי אפילו הוא לא מודה בפני עצמו
שהוא כבר לא אוהב אותי.
עכשיו אני מבינה שאני צריכה לתת לו ספייס להבין עם עצמו מה הוא רוצה ומה הוא לא רוצה.
עכשיו אני מבינה שאני צריכה עוד פעם לשחק במשחקים של כיתה א', קשה-להשגה/לא-קשה, למרות שאני מרגישה שאני בוגרת כבר, ושהשטויות האלה אמורות להיות מאחורנו.
עכשיו אני מבינה שהוא צריך להבין לבד, ושברגע שהוא יבין הוא יחזור אליי.
עכשיו אני מבינה שאם כל זה הולך לחזור על עצמו
אולי אני לא כל כך צריכה
לקבל אותו
בפעם הבאה.
האם זוגיות של 10 שנים, שמבוססת על תמיכה, הכלה, הדדיות ואהבה... יכולה להתפוגג לה סתם כך?
מה קרה לגבר שלי שאהב אותי כפי שאני?
הכל התחבר לי בראש עכשיו. הפחדים שלי, הפרנויות שלי, ההפרעות אכילה שלי, הפרפקטציוניסטיות שלי. אין בי שום דבר שלי. הכל שלו והכל בשבילו.
עכשיו הבנתי דבר חשוב. אני מרגישה שהאהבה שלו כלפי תלויה בהרבה מאוד דברים. האהבה שלו כלפי תלויה במראה שלי, בנחמדות שלי, במצליחנות שלי.
הוא טיפוס פרפקטציוניסט, ומעריך טיפוסים כאלה. אני, לא בנאדם כזה.
עכשיו אני מבינה שהשאיפה להיות יפה ומושכת, זה בשבילו, ולא בשבילי.
עכשיו אני מבינה שהסקס שלנו, זה בשבילו, לא בשבילי. אני לא אוהבת לעשות סקס איתו. לפחות לא בזמן האחרון. הוא לא עדין כלפי ולא מפנק אותי. רק לדחוף אותו כמה פעמים ולגמור. למצות את הצורך.
עכשיו אני מבינה שהשאיפה להיות מוצלחת, בעלת השכלה, זה בשבילו, לא בשבילי.
עכשיו אני מבינה שהמקום שאני לומדת בו, זה כדי להיות קרובה אליו, ולא כי באמת רציתי את המקום הזה.
עכשיו אני מבינה שויתרתי על הרבה דברים למען עצמי, בשבילו, כדי שיעריך אותי יותר. כדי שיאהב אותי יותר.
וקשה לי להוציא את המילים האלה ממנו... "אני אוהב אותך"...
עכשיו אני מבינה שתירצתי לעצמי שהוא לא בחור רגשן, ושהוא לא אומר דברים כאלה.
עכשיו אני מבינה שהייתי זקוקה לקרבה שלו, לתמיכה שלו, ובמקום זה הוא התרחק.
עכשיו אני מבינה שאולי, בלב, עמוק בפנים, הוא כבר לא מתגעגע אליי
ואולי אפילו הוא לא מודה בפני עצמו
שהוא כבר לא אוהב אותי.
עכשיו אני מבינה שאני צריכה לתת לו ספייס להבין עם עצמו מה הוא רוצה ומה הוא לא רוצה.
עכשיו אני מבינה שאני צריכה עוד פעם לשחק במשחקים של כיתה א', קשה-להשגה/לא-קשה, למרות שאני מרגישה שאני בוגרת כבר, ושהשטויות האלה אמורות להיות מאחורנו.
עכשיו אני מבינה שהוא צריך להבין לבד, ושברגע שהוא יבין הוא יחזור אליי.
עכשיו אני מבינה שאם כל זה הולך לחזור על עצמו
אולי אני לא כל כך צריכה
לקבל אותו
בפעם הבאה.
האם זוגיות של 10 שנים, שמבוססת על תמיכה, הכלה, הדדיות ואהבה... יכולה להתפוגג לה סתם כך?
