גם אני שמתי לב, בעיקר בשירי ילדים לתסמונת "אך הסוף היה מבהיל, בא הביתה אבא פיל, פיל פילון נבהל מאד, ומיד התחיל לצעוד" אבל בשירים למבוגרים יש גם רוח אחרת, כמו למשל: זמר לבני ביצוע: חוה אלברשטיין מילים: נתן יונתן לחן: נחום היימן לכשתגדל ליאור שלי, ילדי, תאחז בי אבא פתי, בידי. בצעדים כבדים ורועדים, אלך איתך אל עבר הבתים. תיקח, ליאור, שתי זרועותי תיקח, חיבקוך עת היית ילד רך. ואם עייפו מעט הן לא תשכח, אין ידיים אוהבות כל כך. אם לבדך תלך בערב סתיו, עמך יצא שירי המאוהב, כרוח שערך הזהבהב, הוא ילטף באהבה של אב. לכשתגדל... וכאשר עם ילדתך תפסע ילדי, אשלח את זה הזמר יחידי, בכל אשר תלך בדמי ביתי, איתך אהיה ילדי, עדי כלותי. לכשתגדל ליאור שלי, אל גיל ואור, את אבא ושירו זכור תזכור, אולי תמימים היו בתיו של המזמור, אך אהבוך כלבבם, ילדי ליאור.