תהייה מעניינת.

[TheChamnon]

תהייה מעניינת.

למה לא כל האנשים מתחברים למוסיקה של מייקל?
אני יודע שהשאלה נשמעת תמוהה, הרי כל אחד וטעמו...
ובכל זאת, איך אפשר שלא?
ואלו שכן, איך זה שלא כולם מבינים אותו רק לפי השירים?
איך אדם יכול לאהוב ולהכיר שירים של מייקל, ובו-זמנית לא להבין אותו? לא לאהוב אותו כבן-אדם?
ככל שחשבתי על זה יותר, הסקתי שפשוט לא כולם מוכנים להבין, לא רוצים להבין.
מייקל מייצג עבורם בריחה קיצונית מדי מן המציאות.
עולם מפניו הם מפחדים ונרתעים. למה?

האם רק מי שפספס את הילדות שלו, מסוגל להבין את מייקל ג'קסון?

 

[RavMAJ]

לשאלתך... לא.

לא רק מי שפספס את הילדות שלו, מצליח להבין את מייקל...
הייתה לי ילדות מאושרת ומבורכת, ועדיין הצלחתי להתחבר אליו.

אבל אני חושבת שאתה צודק, אנשים לא רוצים להבין....

אבל בניגוד להבנתך, אני דווקא חושבת שיש המון אנשים שכן מעריכים את המוזיקה של מייקל, גם אם הם לא אוהבים אותו. וזה לגיטימי....
רוב האנשים האלו לדעתי מקשיבים יותר לקצב ולא מתעמקים במסר ובמשמעות של המילים שהוא כתב, ולכן גם לא מצליחים לשנות את הדעה שלהם עליו כאישיות.

אבל קח בחשבון שיחד עם היצירות שלו, באה גם הדמות "המוזרה" שהתקשורת המציאה עליו (ולצערנו זה הרבה יותר דומיננטי)... ולזה אנשים לא יכולים להתחבר.

יש אנשים שנתפסים לאור השלילי שבו הוא מוצג, ולא מוכנים לראות מעבר לזה...
ויותר מזה, האנשים האלו נהנים לשנוא אותו, וזה מתבטא גם באי רצון להתחבר לשירים שלו...
כי כמו שאמרת: "קשה לאהוב ולהכיר שירים של מייקל, ובו-זמנית לא להבין אותו כבן-אדם".
וברגע שיתנו ביטוי חיובי והכרה במשמעות השירים שלו, הם יבטלו את עצם " השנאה" שלהם לדמות של מייקל ג'קסון....
ולטבע האנושי קשה להגיד " טעינו".

 

[א1ב2ג33]

את מאוד חכמה!

הצלחת לנתח את התנהגותם של אותם אנשים
בצורה יוצאת מן הכלל ומעוררת השראה.
תודה לך.

מה שמך אגב?

רחל או "הג'קסונית"

 

[א1ב2ג33]

אני מזדהה איתך לגמרי!!

היי, שלום לך,
אני חייבת לומר לך שבעיניי שאלתך איננה תמוהה כלל וכלל.
ההפך- השאלה הזאת עלתה במוחי עשרות פעמים והיא העסיקה אותי הרבה מאוד.
לא יכולתי לשאת את העובדה שקיימים בארץ ובעולם אנשים שלא אוהבים את מייקל ג'קסון
ויותר מזה-אנשים ששונאים אותו ממש.
לא הבנתי איך אותם אנשים לא ראו את היופי שבו,
איך הם לא ראו את טוב הלב והרגישות שפורצת מתוכו. זה כל כך בולט!!
כאילו איך לעזאזל הם לא הבחינו בזה?!
ישנם אנשים שרואים אותו כאדם רע וקוראים לו בשמות גנאי.
הם קוראים לו "פדופיל" וצוחקים ובזים לו על כך שלא היה גאה במראהו ועל כך שעבר הרבה ניתוחים לשינוי מראהו.
זה כל כך מכאיב לי שאני שומעת או קוראת באינטרנט תגובות כאלה!!!
אתה יודע מה אני חושבת?
אני חושבת שאותם אנשים מסתכלים ובוחנים את מייקל ג'קסון באופן שיטחי מאוד.
הם מסתכלים עליו בשטחיות!!
אם הם היו אנשים טיפה יותר אמפתיים, טיפה יותר נבונים ורגישים
הם היו מתבוננים במייקל עמוק פנימה ונוגעים ברבדים העמוקים בנפשו
הם היו מגלים שהוא היה אדם כל כך כאוב
שלא היה בו שמץ של רוע
היו מגלים את כל האיכויות המדהימות שבו.
אני אישית יכולה להעיד על עצמי ולספר לך שלא עברתי ילדות כמו של מייקל ולא מרגישה שהחמצתי את ילדותי
ולמרות זאת
התחברתי למייקל במהירות ובעוצמה אדירה שאין לתארה!!!
התאהבתי בו ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליו!!
אני מבינה אותו לחלוטין!!!!
אני מזדהה עם כאבו
ויודעת
שמייקל ג'קסון לא היה אדם מוזר, הוא היה אדם מיוחד!!!!!!!!

באהבה, רחל
או אם תרצה "הג'קסונית"

 

[TheChamnon]

רק לצורך הבהרה...

אני לא מתכוון שצריך לעבור ילדות כמו של מייקל בשביל להבין את מייקל.
גם לי הייתה ילדות טובה. כוונתי היא שאולי מי שאילץ את עצמו בגיל צעיר מדי (מכל מיני סיבות, ואולי אילצו אותו) לוותר על "השטויות" ולעשות את מה "שנכון", נמשך אחר כך לפנטזיה שמייקל מצליח לבטא ביצירותיו (שירים, ריקודים, סיפורים, השקפת עולם). כלומר, אולי אותו אדם יידע להעריך זאת יותר.
אבל שוב, רק דעה שלי. שעלולה להשתנות כמובן.

 

[spirit0805]

למען האמת...

אני אמנם רק שמעתי עליו כשהוא מת (נולדתי ב-95 מה שלא הותיר לי יותר מידי סיכויים רק ב-2005 הייתי בת 10 כשהוא כבר ממש נעלם ולצערי לא שמעתי עליו כלום) בכל מקרה אני לא מעריצה אותו על יבש אני מכירה את כל הסיפור עליו, כמובן שאני עוד לומדת, שואלת, חוקרת, מבררת ומטילה הרבה מאוד ספקות בנוגע לדברים שאני שומעת...ולא הייתה לי ילדות נוראית בטח שלא כזאת, אבל כן הייתה לי ילדות לא הכי פשוטה, ניתוחים מגיל שלוש, איבדתי אבא אבל מעבר לזה יש לי משפחה מדהימה שאני אוהבת והם אוהבים אותי וממלאים את החיים שלי כל שניה...אני חושבת שאנשים לא מצליחים להתחבר למייקל כי תסלחו לי אבל האנשים של היום הם עצלנים!! כי בשביל לדעת מי זה מייקל באמת זה להכיר אותו ולהכיר אותו זה להתאמץ, זה לחקור, זה לשמוע ראיונות שלו, של חברים שלו, לקרוא ספרים ולוודא שהמידע שאתה מקבל הוא אמין, לדעת את האמת על מייקל זאת עבודה ואנשים לא רוצים להשקיע בעבודה הזאת ולגלות את האוצר שבכשרון המהלך שהיה פה..אנשים הולכים על המידע הנוח והקל שמוגש להם על מגש של חרא מצופה בכסף (בכסף שלהם) אמא שלי אחרי שהוא מת (היא לא כמוני שמעה עליו רק אחרי זה, היא ברת מזל ונולדה בשנת 65, היא תרתי משמע גדלה עליו...אחחח הקנאה) אחרי שמייקל מת היא כל החופש המשיכה ללמוד עליו, קראה כל ספר אפשרי (אמין כמובן) על מייקל, היא ראתה כל ראיון עם אנשים שאפשר להאמין להם על מייקל, קראה מאמרים...והכל היא שיתפה איתי, ככה שהרצון שלי לדעת רק עלה ואני שאלתי וחקרתי ואני עוד עושה את זה, כי מייקל הוא מרתק והוא מלא סודות שאני עכשיו מתחילה לגלות...רק בזכות ההערצה שלי בשלוש שנים האלה פיתחו אותי בצורה משמעותית, לימודים וחברתית בעיקר!!! לצערי אנשים פשוט מתעצלים לחפש את האמת, אם אנשים היו מנסים שניה להפעיל את מה שאלוהים נתן להם, הם היו מבינים מי הבן אדם, שלמען האמת אמנם צריך לנסות להבין מעבר למנגינות שלו וצריך לקרוא עליו...עדיין רק עיוור, חירש וטיפש באמת יחשוב שמייקל הוא המפלצת שציירו, כשהוא רק עזר לאנשים ושידוע שמייקל יצא זכאי ושכל המשפחות האלה עשו את זה בשביל הכסף והכסף בלבד...זה עצוב אבל ככה זה

 

[TheChamnon]

להכיר אותו זו בהחלט עבודה.

ואני כמוך, דרך אגב. לא ידעתי כלום על מייקל לפני שמת, ואמא שלי הייתה זו שחשפה אותי אליו לאחר שמת (אבל אצלי זה קרה די במקרה, והיא, לצערי, עדיין מחזיקה בהרבה דעות לא נכונות על מייקל, כמו מרבית האנשים).

אין ספק שיש משהו במה שאמרת. לאנשים אין מוטיבציה לחקור. רק לא כל-כך ברור לי מדוע.

 

[spirit0805]

אמא שלי למזלי...

היא אישה הגיונית, חלילה לא מתכוונת להגיד משהו רע על אמא שלך, אבל היא הלכה רק למקורות המוסכמים ביותר והיא אמרה לי שאחרי מזארו והמשפט שבו מייקל יצא זכאי היא בהחלט האמינה שמייקל חף מפשע, כאילו בזמנו היו לה ספקות אבל כשטום מזארו הוא זה ששיכנע אותה שמייקל לא אשם, למען האמת היא גם מעוצבנת כשהיא חושבת על מה שעשו למייקל, במיוחד הקטע עם ארביזו וכל אלה...אמא שלי מדהימה, היא הביאה לי את כל הסיפורים אך אני בדרך! הנכונה, שמעה ראיונות עם אנשים אמינים, קראה ספרים של אנשים אמינים...היא לא הלכה לכל הבול שיט הזה

 

[Different Freak]

הגיוני שלא כל אחד יתחבר... מצד שני

הסגנון המוסיקלי של מייקל השתנה/התפתח עם השנים.

[זה הולך להיות ארוך אבל בתקווה גם מעניין]

למה אתה לא אוהב מוסיקה קלאסית? או מוסיקת מטאל? או רגאיי?

חיבור למוסיקה זה דבר מאוד סובייקטיבי (מן הסתם), אני מתחבר למוסיקת רוק/מטאל גם כי אני גיטריסט/מתופף וגם כי אני אוהב את מה שאני שומע.
אחרים לא יתחברו כי יגידו שזה רעש, צעקות וכדומה... זה מאוד תלוי באיזה אספקטים במוסיקה אנחנו בוחרים לשים דגש/לראות - המילים, המהלכים ההרמוניים (אקורדים), המנגינה, צורת הביטוי של הזמר/ת וכו'..

מייקל נתפש כדמות ציבורית מאוד מגוונת - כל הזמן סיפורים, כל הזמן בכותרות וזה משפיע ופחות גורם לקהל לרצות לשמוע (ולפעמים יותר).

[אני לוקח משהו קיצוני כרגע]
אם הייתי אומר לך שהיטלר היה אוהב לשמוע את מייקל ג'קסון, האם היית רוצה בכלל לשמוע את המוסיקה שלו?
התקשורת בהרבה מקרים מנווטת את המוסיקה שאנחנו אוהבים, ולנו יש יכולת לרצות לבחור לאהוב או לא.

אני מוסיקאי ועובד המון עם מוסיקאים ואנשים מקצוע. מעטים אנשים המקצוע שלא אומרים שמייקל ג'קסון הוא גאון - גם בפן המוסיקלי, בפן הביצועי, ההלחנתי, הריקודי ועוד...
ועדיין - הם לא בהכרח מחוייבים לאהוב את מייקל הדמות - האיש עם הניתוחים, האיש שטלטל את הילד מהמרפסת, האיש שישן בתא חמצן ועוד סיפורים שסופרו.

אני מתחבר למוסיקה ולראיית החיים של איך מייקל לדעתי ייצג אותה מכיוון שגדלתי עליו וכילד, התייחסתי למוסיקה ולא לסיפורים. מאוחר יותר קיבלתי את ה"מידע הנוסף" שהיה כבר פחות רלוונטי כי הוא לא היה נראה לי אמין ולא התיישב לי בצורה הגיונית

 

[abigaillovesmj]

מסכימה עם הרבה ממה שנאמר

בפן המוסיקלי העדפה מוסיקלית היא דבר סובייקטיבי כפי שנאור אמר. אחד הדברים שאני ממש אוהבת במייקל זה שהוא מאוד מגוון מוסיקלית - הוא עושה הרבה סגנונות: פופ, רוק, גוספל, משלב קלאסי, R&B ואת כל זה הוא לוקח והופך למשהו אחר - לסגנון משל עצמו. אני לא חושבת שאפשר לקטלג את מייקל לסגנון ולהגיד שהוא רק פופ למשל - לדעתי הוא סגנון מוסיקלי בפני עצמו. מהקטע הזה לדעתי כמעט כל אדם יכול למצוא משהו במוסיקה של מייקל שהוא יתחבר אליו.

למה זה לא קורה? גם לדעתי זה בגלל כל הדמות הציבורית שלו - או יותר נכון הדמות שהתקשורת יצרה. אנשים נרתעים וגם כמו שיולי אמרה - אנשים עצלנים. להיות מעריץ של אמן זה בדרך כלל רק כיף - אתה אוהב את המוסיקה, הולך להופעות ומוצא אנשים שאוהבים את אותה המוסיקה כמוך. עם מייקל זה קצת שונה. כל מעריץ חדש צריך לנבור בהרבה חרא כדי להגיע לאמת וצריך להפעיל חשיבה עצמאית וביקורתית. להעריץ את מייקל הרבה פעמים זה גם להגן עליו מפני אחרים, מהביקורת של הציבור - מעריצים של מייקל יודעים בנאמנות שלהם. בעיני כמובן זה שווה את כל זה - ואני גם חושבת שזו זכות להילחם עבורו. אבל זה לא מתאים לכולם. אני חושבת שאלו שמגדירים את עצמם מעריצים ועברו עם מייקל את כל השנים הקשות של שנות ה-90 או ה-2,000 מאוד שונים בהערצה שלהם ממעריצים של כל אמן אחר.