אופטימי שנשבה
New member
תהייה על הוירטואל ועל המציאות
אתמול ברוב פאר והדר (טוב נו, בבית לבד) ציינתי עוד שנה למניין החיים. לאחר שכנועים של חבר אחד שיש לי, כתבתי הודעה אצלי בפייסבוק (שחזרתי לשוטט בו לאחרונה) על זה שבערב אני הולך לאיזה מקום נחמד לשבת ולהרים כוסית בירה. כל המעוניין להצטרף - מוזמן לעשות זאת.
התוצאה הייתה שפרט לאדם אחד שגר ממש ליד המקום - אף אחד לא בא וגם לא טרח להגיב לעניין.
כמו אותו ילד בגן שעשה יומולדת, וישב לבד עם זר פרחים על הראש מול שולחן עמוס בכל טוב - ואף אחד לא בא.
אני מאוד נהנתי עם 2 האנשים שכן טרחו והיו איתי, העדפתי כמו תמיד להנות ממה שיש ולא לסבול ממה שאין. אבל בכל זאת, ביום שאחרי, מגיעות תהיות, שאלות, תובנות והבנות. על החיים, על אנשים, ועל ההתנהגות של בני אדם בשנים האחרונות, בצל הוירטואליה והמדיה החברתית החדשה הזו.
סתם היה לי מוזר אתמול לגלות, שבסה"כ 2-3 אנשים התקשרו בפועל לדבר ולאחל משהו, לעומת כל היתר שהסתפקו בהודעה בפייסבוק או משהו בסגנון. כאילו - אני לא אומר שכל בנאדם שפגשתי בחיי צריך להתקשר ולהתייחס בכבוד מלכים, אבל יש אנשים שאני מכיר כבר כמה שנים טובות, אפילו לפני עידן הפייסבוק ודומיו, שבימי עבר היו מרימים טלפון. אני יודע שאם אני רואה מישהו שאכפת לי ממנו שיש לו יומוהולדת, חגיגה, ארוע או כל דבר אחר, אני הייתי מתקשר, ולא משאיר איזו הודעה יבשה באינטרנט.
אני לא מבין למה אנשים כבר לא מתקשרים היום. למה אנשים מפחדים מלדבר האחד עם השני?
לפעמים אני יכול להיפגע מהדיסוננס הזה, מהפער ביני לבין אנשים אחרים... אחד משני האנשים שהיו איתי אתמול בפאב, היה עובד שלי במקום העבודה הקודם שלי. מאז שעזבתי שם, שמרתי על קשר עם העובדים שלי, רובם אנשים מבוגרים ממני (פי 2 בגיל, מלבד הבחור שבא אתמול שהוא פחות או יותר בגילי). כשהוא אמר להם אתמול שיש לי יומולדת, אז הם לא הגיבו בשום צורה. כשלאחד מהם היה יומולדת בקיץ האחרון ואני הייתי בחו"ל - התקשרתי אליו למשרד לאחל לו מזל טוב.
שלא תבינו אותי לא נכון - אני לא עורך פנקסנות ובודק מי אמר למי מה וכמה. פשוט אני רואה כל פעם מחדש שהגישה שלי, האכפתיות והרגישות לאחרים - לא משתקפת בחזרה אלי. כאילו - אם כל השנים היו אומרים לי: "תחייך אל העולם והוא יחייך אליך בחזרה" - אני יכול להעיד שזה לא עובד.
בקיצור - כל מה שאני יכול להגיד, שאני נשארתי "תקוע" אי שם טרום עידן הדיגיטל בתחום יחסי האנוש, וקשה לי להשתלב בחוקי המשחק החדשים שנכפו עלינו.
תודה על ההקשבה
אתמול ברוב פאר והדר (טוב נו, בבית לבד) ציינתי עוד שנה למניין החיים. לאחר שכנועים של חבר אחד שיש לי, כתבתי הודעה אצלי בפייסבוק (שחזרתי לשוטט בו לאחרונה) על זה שבערב אני הולך לאיזה מקום נחמד לשבת ולהרים כוסית בירה. כל המעוניין להצטרף - מוזמן לעשות זאת.
התוצאה הייתה שפרט לאדם אחד שגר ממש ליד המקום - אף אחד לא בא וגם לא טרח להגיב לעניין.
כמו אותו ילד בגן שעשה יומולדת, וישב לבד עם זר פרחים על הראש מול שולחן עמוס בכל טוב - ואף אחד לא בא.
אני מאוד נהנתי עם 2 האנשים שכן טרחו והיו איתי, העדפתי כמו תמיד להנות ממה שיש ולא לסבול ממה שאין. אבל בכל זאת, ביום שאחרי, מגיעות תהיות, שאלות, תובנות והבנות. על החיים, על אנשים, ועל ההתנהגות של בני אדם בשנים האחרונות, בצל הוירטואליה והמדיה החברתית החדשה הזו.
סתם היה לי מוזר אתמול לגלות, שבסה"כ 2-3 אנשים התקשרו בפועל לדבר ולאחל משהו, לעומת כל היתר שהסתפקו בהודעה בפייסבוק או משהו בסגנון. כאילו - אני לא אומר שכל בנאדם שפגשתי בחיי צריך להתקשר ולהתייחס בכבוד מלכים, אבל יש אנשים שאני מכיר כבר כמה שנים טובות, אפילו לפני עידן הפייסבוק ודומיו, שבימי עבר היו מרימים טלפון. אני יודע שאם אני רואה מישהו שאכפת לי ממנו שיש לו יומוהולדת, חגיגה, ארוע או כל דבר אחר, אני הייתי מתקשר, ולא משאיר איזו הודעה יבשה באינטרנט.
אני לא מבין למה אנשים כבר לא מתקשרים היום. למה אנשים מפחדים מלדבר האחד עם השני?
לפעמים אני יכול להיפגע מהדיסוננס הזה, מהפער ביני לבין אנשים אחרים... אחד משני האנשים שהיו איתי אתמול בפאב, היה עובד שלי במקום העבודה הקודם שלי. מאז שעזבתי שם, שמרתי על קשר עם העובדים שלי, רובם אנשים מבוגרים ממני (פי 2 בגיל, מלבד הבחור שבא אתמול שהוא פחות או יותר בגילי). כשהוא אמר להם אתמול שיש לי יומולדת, אז הם לא הגיבו בשום צורה. כשלאחד מהם היה יומולדת בקיץ האחרון ואני הייתי בחו"ל - התקשרתי אליו למשרד לאחל לו מזל טוב.
שלא תבינו אותי לא נכון - אני לא עורך פנקסנות ובודק מי אמר למי מה וכמה. פשוט אני רואה כל פעם מחדש שהגישה שלי, האכפתיות והרגישות לאחרים - לא משתקפת בחזרה אלי. כאילו - אם כל השנים היו אומרים לי: "תחייך אל העולם והוא יחייך אליך בחזרה" - אני יכול להעיד שזה לא עובד.
בקיצור - כל מה שאני יכול להגיד, שאני נשארתי "תקוע" אי שם טרום עידן הדיגיטל בתחום יחסי האנוש, וקשה לי להשתלב בחוקי המשחק החדשים שנכפו עלינו.
תודה על ההקשבה
