תהייה תרבותית

[מתמלמלת]

תהייה תרבותית

קראתי בספר של הרב סבתו תיאור של הריון עם סיבוכים משנות הארבעים בערך. תואר שם שזוהו סכנות קשות לאם בהשארת ההריון (אולי רעלת הריון?), והאם סירבה בכל תוקף להפסיק את ההריון. אחרי שהיה ברור שהיא מודעת היטב לסכנות ובכל זאת בוחרת בכך, ואחרי בכיות ותחנונים, הרופאה חתמה שהיא מאשרת את המשך ההריון על אחריותה. החלק האחרון הזה בהשתלשלות האירועים ממש מדהים אותי - חתימה של רופאה שהיא מאשרת להמשיך? ואם לא היתה חותמת, מה אז היה קורה? הפסקה של ההריון בכוח, או מה?
אני יודעת ששנות הארבעים לא אופיינו במודעות גבוהה לזכויות החולה, ובכלל לא ביחס מכבד לעולים חדשים, אבל בכל זאת אני תוהה ושואלת את מי שיודעת - האומנם כך היה?
אני יודעת שגם היום אפשר לצעוק על אישה ולהגיד לה שהיא חסרת אחריות, אבל אם היא לא מתרשמת - כותבים בתיק שהיא סירבה, מקסימום מבקשים ממנה לחתום, נכון? האומנם לפני כמה עשרות שנים היה כאן צורך בחתימת רופא כדי להמשיך הריון בעייתי?

 

[חיה תומכת יולדות]

מאד יכול להיות שכן...

תחשבי על זה שחטפו מאות ילדים שנולדו או שהובאו לבית חולים מסיבות שונות, מאימהותיהן, בטענה שהם נפטרו מהמחלה, ושלחו אותן לבתיהן בידים ריקות בלי גופה. רק עם תעודת פטירה. ואז העבירו את הילדים לאימוץ!! היה יחס לעולי עדות המזרח כאל בעלי חיים ואף גרוע מזה...