תהיתי .. אז באתי. לכם.

[קיפודת ים]

תהיתי .. אז באתי. לכם.

ההודעה הזו הולכת היום לטייל. תבקר בפורום "להרגיש טוב!" ו"סהר תמיכה למבוגרים" עוברת על כל מה שהיה בימים האחרונים ב2 הפורומים. ונדהמת. אז אמרתם לי לקרוא את העמודים שלא ראיתי. ולא אמרתם לי שאני אהיה בהלם. אני לא מאמינה שאני חלק מקבוצה. תיסלחו לי מאוד. לעולם לא הייתי. בחיים ובכלל. אני הייתי מאלה שמתחברים עם מי שעליהם אמרו "היא מוזרה", היא כך וכך וכך.. טוב, אולי אני רואה באנשים את מה שהם באמת, גם אם פוחדת להודות בכך. וזה טוב. ומעולה. ולעולם לא אומר חבל שהכרתי אם יודעת שזה פשוט לא נכון. אבל לענייננו.. כל מי שבחר לעזוב את הפורום "להרגיש טוב!". שמחה בשבילכם, כי הבנתם מה אתם רוצים, ועשיתם זאת. לא אומרת אם אתם צודקים או לא. אני מחליטה וקובעת דברים אלה רק בשבילי. רק אומר שמקווה לשמור איתכם על קשר <ורחל!! אני לא טובה בשש בש, אז נתתי לדויד להפסיד קצת בשמי, אבל פעם הבאה אני ואת- דוקים> ואני אשמור. השאלה אם אתם. אתם אנשים נפלאים. ושמחה על מה שקיבלתי ממכם. ומה שמקווה שקיבלתם ממני. אוהבת אתכם. כל מי שבחר להישאר בפורום המדובר. לפעמים קשה קצת להודות במה שעושה לכם טוב. שמחה שהפורום הזה למרות הבעיות והחיכוכים עדיין עושה עבורכם את מה שהוא אמור לעשות. לפעמים קשה לראות מה נכון ומה לא. לפעמים זה בכלל לא תלוי בכך. האם נעשתה טעות? לא יודעת. אני מסתכלת על הקבוצה שנתגבשה לכאורה ואני יודעת שאומנם אני בקשר איתכם, אבל לא אחת ממכם. כי אין אצלי קבוצות. רק אנשים. מקווה לטוב. וכן, אתם נפלאים. מקווה להכיר בקרוב את החדשים שבאו ויבואו ולהכניס אותם ללבי. אוהבת אתכם. ~~~~~~~~~~~~~ הימים עוברים, ואני משתנה. מחפשת את מקומי בעולם הרחב. לפעמים נראה שכולם השתנו ורק אני לא. ולפעמים ההפך. מנסה להבין מה גורם לאנשים להתנהג בצורה כלשהי. מנסה להבין את היחס שלי. האם אני בסדר? האם אני מצליחה להעביר את מה שידוע לי שמרגישה? אחי הקטן בהרבה ממני התחיל היום את כיתה ד´. הוא עדיין לא מבין שהלמידה היא כה חשובה. הוא לא מנסה עדיין ללמוד מהחיים. ורק מתלונן על המורה. אבא עוזב את הבית בעוד כשלושה שבועות. האם זה ישנה אותי? האם מה שברור מדי לי, לאחי הגדול ולאמא יתגשם? האם אכן אבא יגשים את שאיפותם לחזור לגיל ה20 ופשוט יתעלם מאחי הקטן? וזה כבר קורה. יותר ויותר אנחנו רואים אותו מתרחק. ואומר דברים שאבא לא אמור להגיד. ואי אפשר לומר לו כלום. אמא סיפרה לי ששמעה אותו אומר לידידה שלו שהוא שונא את העובדה שהוא צריך לקחת את טל לים, אבל הוא חייב כי הילד רוצה. ושאלתי אותה. למה לא אמרת לו משהו? ולא חיכיתי לתשובה. כי ידעתי כבר. כי במקום לחשוב, ולהבין. שיש ידידות. וחברות. וחברים. אך הילדים שלו מעל הכל. הוא רק יצעק על אמא ויכעס שהיא מקשיבה לשיחות שלו. ואני תוהה. מה יהיה. ורואה את האבא שלי שכבר לא מכירה. מחשבות... על הבוקר.. הצהריים והמחר. שני

 

[Mאיה]

פרידה

אבא שלך עוזב...זה לא פשוט ללכת ולעזוב. הוא אולי נראה כעת מתרחק, אולי הוא אומר דברים מכעיסים. אני מאמינה שהוא לא מתכוון. הוא פשוט מתאבל. כל פרידה יש בה את תהליך ההתאבלות. כל פרידה היא קשה. השמוש במה שהוא אומר- בדברים הכואבים....זה על מנת לרכך את הפרידה שלו.את העזיבה שלו. לא מצדיקה את דבריו...רק רוצה להעביר לך אולי הסבר קטן להתנהגותו. הדברים באים ממקום כואב, לא ממקום של רצון לפגוע. כואב לו והוא זועק...הזעקה שלו מתבטאת דרך המילים הכואבות הללו. הוא מפחד מהניתוק ממכם. אולי אתם זקוקים לשבת ולשוחח, להעביר אחד לשני את החששות. להבהיר אחד לשני שגם אם הוא עוזב את אמא- אתם עדיין הילדים שלו. אולי הוא פוחד שאתם תשארו עם אמא והוא כבר לא יהיה חלק מעולמכם? אולי הוא מפחד שעצם העובדה שאמא כל הזמן שם והוא לא...אזי הוא יפספס דברים רבים בחייכם, דברים שיגרמו לו לא להצליח לתקשר איתכם? אלו נראות לי המחשבות שלו...כדאי לשבת ולדבר על זה. כי אחר כך תלכו לאיבוד אחד לשני ויהיה מאוד קשה לדבר... גשי אליו, בקשי לדבר איתו... בהצלחה מתוקונת, Mאיה.