תהליך עיבוד סינטקס של משפטים

[dabus דבוז אנשים]

תהליך עיבוד סינטקס של משפטים

תהליך עיבוד סינטקס של משפטים
נניח לצורך השאלה שלי, שלכל המשפטים שאנחנו שומעים וקוראים, יש כוונה שאליה הבנאדם מתכוון כשהוא מדבר או כותב. 1. מילות מפתח ראשוניות: כיצד המוח מתרשם (כהתרשמות ראשונית) מהגשטלט שאפשר להסיק שאליו הבנאדם מתכוון כשהוא מדבר/כותב? האם תמיד המוח מתרשם ממסקנות שכבר מוכרות לו ושולף אותן מהמאגר (לטווח ארוך) כלומר המוח משליך מעצמו כבר בגשטלט? 2. הסינטקס : כיצד המוח בונה את המילות הראשוניות (שבשאלה הראשונה) מהסינטקס (התחביר שיוצר את החיבור בין המילים הנקראות/הנשמעות) של המשפטים? אודה, מאיה אם תלמדי אותי מושגים חדשים שיאפשרו לי לבדוק את השאלות שלי. אני לא קלינאית ולא סטודנטית אלא גולשת שמתעניינת איך המוח עובד...

 

[dabus דבוז אנשים]

הבהרת השאלות

תהליך עיבוד סינטקס של משפטים
נניח לצורך השאלה שלי, שלכל המשפטים שאנחנו שומעים וקוראים, יש כוונה שאליה הבנאדם מתכוון כשהוא מדבר או כותב. 1. מילות מפתח ראשוניות: כיצד המוח מתרשם (כהתרשמות ראשונית) מהגשטלט שאפשר להסיק שאליו הבנאדם מתכוון כשהוא מדבר/כותב? האם תמיד המוח מתרשם ממסקנות שכבר מוכרות לו ושולף אותן מהמאגר (לטווח ארוך) כלומר המוח משליך מעצמו כבר בגשטלט? 2. הסינטקס : כיצד המוח בונה את המילות הראשוניות (שבשאלה הראשונה) מהסינטקס (התחביר שיוצר את החיבור בין המילים הנקראות/הנשמעות) של המשפטים? אודה, מאיה אם תלמדי אותי מושגים חדשים שיאפשרו לי לבדוק את השאלות שלי. אני לא קלינאית ולא סטודנטית אלא גולשת שמתעניינת איך המוח עובד...

הבהרת השאלות
בפורום אחר, יעל ניסן, כתבתי אליך משהו וכיוון שאת גולשת כאן והמשהו שכתבתי לך מבהיר את השאלה שלי, אז הדבקתי לכאן את מה שכתבתי לך: ." 1. אדם מזהה את הצורה של משפטים, אבל לכל מספר משפטים קיים מבע משותף (נניח שמדובר בטקסט כזה). ההנחה שלי, היא שהתוכן הוא שלם המורכב מפסיפס, ולפסיפס יש צורה. ואת הצורה צריך לזהות כדי לגלות את הפסיפס השלם באופן כזה שלא יהיו "נעלמים" ונוכל לראות את התוכן בשלמותו. זוהי הנחת היסוד שלי (נניח שמדובר בטקסט שההנחה הזאת נכונה לגביו). ?-

מתוך המשפט השלם ולא מילה בודדת מתוכו, כיצד אפשר לזהות את הצורה של התוכן שלו? 2. לאחר שלב זיהוי הצורה של התוכן של משפט שלם, יש צורך לזהות את התוכן בשלמותו. זאת אומרת לאחר שזיהינו את הצורה של הפסיפס ואת כל החיבוריות בין המילים ואת כל החיבוריות בין ההקשרים והאסוציאציות, צריך לראות את האור (מלשון "הארה", לראות את "האור" שבהבזק הזרם שהצית את מנורת הפלורוסנט) שהרי זוהי המטרה של כל החיבורים בין המשפטים וכל החיבורים וההקשרים שבין המושגים והאסוציאציות שכל מרכיב בפסיפס מזכיר לנו דברים שאנחנו כבר מכירים. לא מדובר בסתם משמעות (הסמנטית) של כל המשפט, אלא במשמעות שמתקבלת בשניה (מהר יחסית משאר התהליכים) כמו "הארה" של המשמעות של כל המשפט. כי אחרי שמבינים משפט, מפנימים אותו, ואחרי ההפנמה פתאום תוך אלפית שניה מתרחש משהו שבו כאילו מישהו הדליק אור ורואים הכל ("המשמעות של המשמעות" קראתי לזה כאן). ?-

האם "האור" של שלמות התוכן (התוצאה הסמנטית שהתקבלה כתוצאה מכל החיבורים בין המילים) הוא אור שכבר היה קיים בזיכרון לטווח ארוך ורק פשוט התהליך הנ"ל גרם לנו להיות מודעים אליו או שהתהליך גרם באמת ל"אור חדש"? 3. מלכתחילה התחביר מאפשר את המעבר ממילה בודדת אחת או שתיים (או רק ביטוי המורכב מצמד מילים) אל משפט ארוך שמורכב מ 8-12 מילים ויותר. אז השאלה שלי היא

לא כיצד המוח תופס את מילות הקישור ואת מילות התחביר של המשפט, אלא כיצד המוח בונה לעצמו את ה"תוצאה" של כל המבעים שהתחברו (התבחרו על ידי מילות הקישור והתחביר שתפס כבר)?

כיצד הוא בונה מכל החיבוריות את "התוצאה הראשונית" שתשמש לו למעין תיזכורת פנימית שמקפלת בתוכה את כל פרטי הפסיפס ותשמש לו כמגירה לשליפת כל פרטי הפסיפס כשירצה להיזכר בהם ולספר עליהם?