תהליכים בלב / או - למה פתאום חזרתי לכתוב.........

[כמו פרח בר]

תהליכים בלב / או - למה פתאום חזרתי לכתוב.........

כשנלקחת ממני, לבי דמה לנתח בשר, קרוע, כואב ומדמם.......
כל נגיעה בו, הגירה קילוחי דם שהרגישו כל כך מוחשיים, עד שחששתי להכתים את סביבתי בטיפות האדומות, הכואבות.......
כל כך כאבתי, שהצבתי סביבו חומה, שלא ייגעו בו - לא אחרים, וגם לא אני עצמי.
וכך, הוא הפך לגוש אבן כבד ומכביד,
כל כך כבד, שהתקשיתי לקום ממיטתי, לעמוד, ללכת, לתפקד.....
רציתי רק לשכב במיטה ולא לזוז, כדי להקל על המעמסה......
לאט לאט, תחת שטף החיים, גוש האבן החל להתפורר,
מקומו של הלב נתפס על ידי קופסת מתכת ריקה, חלולה,
ריקה מרגש, ריקה מאהבה.
ועכשיו, לאט לאט, המקום החלול מתמלא,
מתמלא בכאב וגעגוע,
כאב שאני מנסה לתרגם למלים
ולשחרר...........

 

[נסיכת הכוכב]

כשהוא נלקח ממך

את נשארת עם הרגשות אליו
עם החצי השני שלך שנעלם
אבל הגשות נותרו חזקים
ואת חשה אותו פה דרך החפצים שלו
כי לעולם ההוא הולכת הנשמה וכל השאר נותר פה
להזכיר ונזכור אותו 365 ימים בשנה
הזכרון שלו חי בתוך הלב והוא יוצא בכתיבה המיוחדת שלך