[נשלח באמצע - תגובה מהירה מעצבנת]
יעלי, מצטער שאני תופס עלייך טרמפ
הורים אכן יכולים להיות מזעזעים.
אז ככה... אמא שלי באה לפה כדי שאשלח מייל לחברה שלה מהארץ. ואז אמרתי שאני לא יודע איפה האימייל שלה אז אני לא ממש יכול לשלוח לה מייל, אז היא פשוט יצאה מהחדר. אחרי כמה דקות של חיפוש ונבירה בהודעות מייל אצלי מצאתי את זה (מה לעשות שהמייל לא על שמהּ?), אז קראתי לה - היא אפילו לא טרחה לענות. בסוף היא חזרה לפה וצעקה עליי למה אני צורח כשהיא בקצה השני של הבית. נו, עובדה שהיא שמעה את זה. היא עמדה לתת לי סטירה אבל עצרה את עצמה. והיא גם אמרה לי שאני לא נחשב בן אדם. נו טוב. אני קלדן, מסתבר... וחוץ מזה, אני חושב שלא צריך להיות גאון מחשבים כדי להבין שאני לא יכול לתקן את התיקונים שלה (וברוך ה', יש כאלו בשפע, כי גם כשהיא מכתיבה לי היא משנה את דעתה, שלא לדבר על זה שלוקח לה המון זמן לחשוב על כל משפט והיא מחזיקה אותי בהמתנה - כאילו שהיא לא יודעת שיש לי, אמ,
לא מעט עבודה ועוד פחות משעתיים שבת) אם היא שמה אצבע על המסך על המקום שאני צריך להגיע אליו. וזו סתם דוגמה (אתמול היה עניין אחר - משום מה אמא החליטה שאמרתי שאחזור ב-12:30, כשדי ברור שאם
הולכים למסעדה ב-12:30 לא
חוזרים הביתה ב-12:30... אמרתי שאחזור מאוחר, וכנראה ש-4 זו שעה מאוד מאוחרת).
