תואר שני- אסטרטגיות למידה

[GossipGirl2]

תואר שני- אסטרטגיות למידה

שלום לכולם,
אני סטודנטית שנה ג' במדעי ההתנהגות. אני עוסקת מספר שנים בהוראה ובחינוך( התנדבות, מורה פרטית וכו'). והחלטתי שזה הכיוון להמשך.
הבעיה היא שאין לי תעודת הוראה, אבל אני עדיין רוצה ללמוד לקויות למידה או אסטרטגיות למידה. ראיתי שזה כן אפשרי ללמוד, ללא תעודת הוראה- השאלה אם זה צעד נכון. אם יהיו מקומות עבודה שיעסיקו אותי, וגם בהמשך, אם ארצה משהו פרטי- אם זה צעד חכם.

בנוסף, אשמח לדעת אולי אתם מכירים מקומות שבהם אוכל לעבוד או להתנדב על מנת להכיר קצת את התחום, להתחיל מהדבר הכי פשוט וקטן במערכת אפילו, רק באמת לדעת שזה הכיוון הנכון עבורי.

תודה מראש,
סיון

 

[FOR THE LD]

אשתדל להגיב באיפוק......

קישור שקשור ולא קשור (מן העמוד הנוכחי)..... ניתן להבין מהקישור הזה מהי עמדתי בנושא ומהי עמדתה של חברתי לפורום משכבר הימים...
קיצורי דרך מן הסוג הזה גובלים בחוסר מקצועיות ובאים על חשבון התלמיד!!!!
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=555&messageid=176260059

 

[FOR THE LD]

תפוז מחק לי הודעה, ועכשיו אתייחס בקצרה....

- באיזו מידה הרקע שלך בחינוך ובהוראה רלוונטי לתחום שאותו את מבקשת ללמוד - לקויות למידה?...
- הבעיה היא שאין לך תעודת הוראה? - אכן בעיה שאפשר להתגבר עליה במסלול להסבת אקדמאים, אליו תוכלי להתקבל כבוגרת תואר ראשון.
- אם את אומרת שאפשרי ללמוד, אז נניח שאפשרי, אבל השאלה היא האם אפשרי ללמד?..... ואני לא מדברת רק על ההוראה פרופר של שיעור בכתה, אלא על כל המסביב שלא פעם הופך להיות משמעותי באותה מידה, ובמקרים מסויימים אף משמעותי יותר.
- אולי יהיו מקומות שיעסיקו אותך, ואולי גם תפתחי מכון משלך, אבל התואר השני הזה שמשלב גם לימודי אבחון, לא יהיה שלם, מבחינת הכלים שתקבלי, ללא תעודת הוראה וניסיון מצטבר בהוראה. עבודת בשדה, עבודת שטח, חיבור למציאות החינוכית המשונה במדינה שלנו - הם אלה שעושים את ההבדל בין אבחונים המכילים סיסמאות, לבין אבחונים נפלאים שמשמשים כנקודת מוצא לעבודה עם התלמיד. כמי שנמצאת בשטח, וכמי שקראה מאות אבחונים, אני מזהה מיידית את האבחון עטור הסיסמאות הזה, ושולחת את ההורה ואת הילד בחזרה למאבחן, שישפר את האבחון מיידית (רושמת בדיוק מה חסר ובאיזה חלק, ושואלת גם שאלות על הדרך). על אותם מכוני אבחון ומאבחנים פרטיים אין מצב שאמליץ להורה המבקש את המלצותיי, והאמיני לי שאני כבר למודת ניסיון ויודעת לערוך את ההבחנה בין מאבחן בעל תואר שני ללא תעודת הוראה, או פסיכולוג בעל תואר שני שלקח קורס של אבחון, המאפשר לו לערוך אבחון פסיכודידקטי - שני אלה לא יקבלו ממני המלצות לעולם, ולצערי עד כה, לא היה ולו צדיק אחד בסדום, שגרם לי לשנות ממנהגי.
ולעומת זאת, מי שצמח מתוך ההוראה, או הגיע אליה בתהליך הכשרתו, צבר ניסיון בהוראה, במשך שנים, וממשיך "לשמור על קשר" עם המערכת, בתפקיד זה או אחר - עליו אני אמליץ גם אמליץ, אם אכן הוא מיומן בהוראה מתקנת, בעל ניסיון בהקניית אסטרטגיות למידה, ואמן בתפירת חליפה מותאמת על פי מידות התלמיד בעקבות אבחון, תוך התייחסות לכל ההקשרים המתבקשים, לייחודיות המסגרת החינוכית, לצורת ההתנהלות, למה שהיא מסוגלת להעמיד לרשות תלמידים מאובחנים וכו'.
רק שאלה לי אלייך, הרי את כבר "למודת ניסיון" - התנדבת והעברת שיעורים פרטיים, ולכן לא ברור לי מדוע את רוצה להוסיף ולהתנסות בעבודה התנדבותית או אחרת. מספר שנים לא הספיקו לצורך זה?.... לא חבל על זמנך? אם את צריכה לקבל החלטות באשר לעתידך המקצועי, האם לא כדאי לבדוק משתנים נוספים, שיאפשרו לך לקבל החלטה מושכלת?...

 

[FOR THE LD]

רק מסייגת את דבריי

לגבי אותם בעלי תואר שני חסרי תעודת הוראה, שרבים מהם עוברים "התאמה להוראה", והם באים ממקצועות טיפוליים, הקשורים בקשר הדוק לתחום הלקויות - גם על אלה אמליץ. לדוגמא, אבחון אצל מרפאה בעיסוק שסיימה תואר שני, לילד שכל נושא ההתארגנות אצלו לוקה בחסר, ומשפיע משמעותית על שאר תחומי הלמידה והתפקוד, לאורך כל שעות היום - בבית הספר ובבית כאחד - אותו אפנה דווקא למאבחנת זו ולא לאחרת, בשל הרקע שלה בתחום הריפוי בעיסוק.

 

[GossipGirl2]

תודה רבה על ההתייחסות ועל התשובות

אתחיל ואגיד, לשאלתך הראשונה, שאני מורה פרטית כבר 4 שנים, שבהם נתקלתי בסוגים רבים של תלמידים. פיתחתי "שיטות קטנות"( לא המצאתי את הגלגל, כמובן) שיעזו לתלמידים לזכור דברים, לשנן, להוציא עיקר מטפל וכו'. שוב, לא משהו רישמי ולא חדשני. בנוסף, הייתי מורה חיילת, גם שם נתקלתי בתלמידים רבים ובקשיים שלהם. וכיום אני מתנדבת בבית ספר עם נוער בסיכון במרכז הלמידה שלהם( זה דרך מלגה ללימודים).
לגבי ההסבה- לאחר ההודעה שרשמת לי, ירד לי האסימון שאין קיצורי דרך, ולכן שוקלת ברצינות בעוד שנה( לאחר סיום התואר) לעשות הסבת אקדמאים להוראה, ובאמת "להרגיש את השטח".
לגבי השאלה השלישית, מדוע להתנדב שוב- הניסיון שלי אינו נוגע ישירות באסטרטגיות למידה או לקויות למידה. אני בשנה השלישית לתואר( אוטוטו, באוקטובר), ואני רוצה בשנה הזאת לדעת שזה באמת המשך הדרך, שזה מה שאני רוצה לעשות, ולהיות שלמה עם כך. ולכן, חשבתי שעל מנת לדעת זאת בצורה יותר טובה- עליי להיות במכון, או מסגרת כזו או אחרת שאכן מתעסקים בזה, ואוכל לדעת מה הדבר באמת ולא רק בסיסמאות.
כשרשמת "משתנים נוספים"- מה הייתה הכוונה?

שוב, תודה רבה,
סיון

 

[FOR THE LD]

דווקא יש לך ניסיון לא רע

עבודה במרכז הלמידה, במחיצת נוער בסיכון, ו"שיטות קטנות" שפיתחת, בהחלט נותנים מושג כלשהו והבנה בסיסית לגבי האוכלוסייה, הקשיים, דרכי העבודה וכו'. בתוך אוכלוסיית נוער בסיכון ישנם תלמידים בעלי לקויות למידה, ובקרב תלמידים המאובחנים כבעלי לקויות למידה, ישנם כאלה המוגדרים בסיכון. עם זאת, אני מניחה שאת עובדת אולי כחונכת קבוצתית (חונכות פר"ח קבוצתית) במרכז למידה הפועל אחה"צ, במתנס שכונתי או משהו בסגנון, אשר שונה במובנים רבים ממרכז למידה הפועל בשטח בית הספר, בשעות הפעילות הבית ספרית. מה שחסר במרכז השכונתי, הוא החיבור לשטח, שנעשה באופן מלאכותי בעיקר ע"י תקשורת מסויימת בין מנהל המתנ"ס לבית הספר המזין, או לאנשי קשר אחרים בקהילה, כמו עו"סית.
הניסיון הזה שאת רוכשת במרכז הלמידה הנוכחי, לצד העבודה המעשית שתדרשי לבצע בכל שנה משנות ההכשרה לקראת תעודת הוראה, יאפשרו לך להשתלב בצורה מוצלחת יותר ולסייע לתלמידים, שלב אחר שלב. זוהי למידה מתמדת שלעולם אינה מסתיימת, וזהו אחד הדברים היפים שבה.
אני מבינה שאת רוצה להיות בטוחה, אפילו אומר ב-100%, שזהו התחום שבו את רוצה לעסוק. אי אפשר להיות בטוחים לגמרי, אבל אפשר ללכת עם הלב. אם הרצון הזה לעבוד במחיצת התלמידים הללו, להעצים אותם, לקדם אותם ולהיטיב עימם בוער בעצמותייך, אז לכי על זה. מה שטוב בתחום הזה של פסיכולוגיה וחינוך, שאפשר להתחיל מאחד ולעבור לאחר, ואף לשלב את שניהם בלימודים מתקדמים. דבר קשור בדבר. שני התחומים האלה שביניהם אולי את מתלבטת משלימים זה את זה, ומאפשרים אפיקי התמקצעות נהדרים.

 

[FOR THE LD]

על הגבול הדק שבין הפרעת הקשב לעייפות

את בעצם עובדת במרכז הלמידה הבית ספרי? בשעות הבוקר עד הצהריים?....
אם כן, זוהי ההזדמנות שלך לחקור וללמוד - החל מהכרת המרחב הפיזי של כל מתחם, כתה, חדר ספח..... ועד ליושב שם בחדר המנהל, שתמצאי את הזמן לקבוע עימו פגישה מסודרת, כדי לשאול ולהתעניין, לצד כל אותן שאלות עליהן תקבלי תשובות בשיחות המסדרון, על אם הדרך. חפשי את כל אותם בעלי תפקידים - רכז התאמות, רכז חינוך מיוחד, חינוך חברתי, תחומי דעת לסוגיהם, יועצי שכבה, פסיכולוגים, קב"ס בית ספרי, מנהלי פרוייקטים לאוכלוסיית בסיכון, אחראי מועדון שיעורי בית. עייני בתוכניות הלימודים השונות, המירי שעות סיוע במרכז הלמידה לטובת תפקיד משגיחה בזמן בחינה בכתת הקראה, כתת הארכת זמן, השלמה בע"פ... צפי בשיעורים "רגילים", ובשיעורי חזרה לקראת מבחן. עייני בחומרי הלימוד - ספרים, חוברות, מחברות. צפי בשיעורי תחום דעת זהים אצל מורות שונות. קחי חלק בישיבות צוות הדנות בתלמידים אותם את מלמדת במרכז הלמידה, הצטרפי לתלמידים בהפסקות - תני דעתך למסרים גלויים וסמויים, הצטרפי לשיחותף הציגי עצמך, שאלי שאלות בנושאים שונים, ונסי לזהות את כל אותם מבטים, את שפת הגוף, את האמירות האלה - את כל אותם דברים שמלמדים על הלך הרוח של תלמיד במצוקה. נסי אפילו לעשות משהו שיכול להועיל (העברת המידע לצוות מולו את עובדת), ועוד היד נטוייה....

 

[GossipGirl2]

שוב, תודה רבה. עצות נהדרות ובהחלט אשתמש בהם!

ואכן, הייתי מדריכת נוער במתנ"סים ובמסגרות אחר-הצהריים שמפעילה העיירה, וכיום מתנדבת במרכז למידה בבית ספר( גם עם אוכלוסייה שמוגדרת כנוער בסיכון)- תוך שיתוף פעולה עם רכז כיתות ט' וי' וצוות המורים.

שוב, תודה רבה. וחג שמח!

 

[FOR THE LD]