תואר שני-עצתכם תתקבל בברכה

[Lady of the masks]

תואר שני-עצתכם תתקבל בברכה

טוב, אני עדין ממש רחוקה מזה,(אם בכלל) אבל אני מרגישה קצת לא ודאית בקשר לאיזה תואר שני אני צריכה -כזה שיאפשר לי להתרכז בתחומים של הפסיכולוגיה שאני אוהבת, וממש אשמח אם תוכלו לשתף אותי בידע, ובניסיון שלכם בנושא.
אנשים מרתקים אותי, ובעיקר ההתנהגות שלהם-במצבים שונים, או כתוצאה ממאפינים אישיותיים-זה מרתק בעיני, וזה מה שמשך אותי לפסיכולוגיה מההתחלה. מנגד-בחרתי בפסיכלוגיה על כל המסלול הלא פשוט הזה בגלל המחקר שמתבצע-בגלל שאנחנו לא מדברים על עצות בעלמא או אינטואיציה. בשבילי-קשה לחשוב על תחם עבודה שלא משלב בין השניים. אני לא רואה את עצמי כמישהי "טיפולית" נטו, ומנגד גם מחקר ללא טיפול, בעיני לפחות לא יתן לי את התמונה השלמה. אני לא בטוחה שאני יכולה לבחור, ובעצם אם צריך-זה עד כדי כך צורם לי-שאני מעדיפה לא לבחור בכלל.
אז יש את הקלינית-ששם בנוסף לטיפול יכול להתבצע גם מחקר-אבל בעצם לא לגמרי ברור לי אופי המחקר, ואני מוצאת שכרגע ה"טיפול" פשוט...לא הרבה יותר טוב משל הדיוט-פשוט... אולי קשה לי לראות משהו חוץ מאינטואיציה מיושם בטיפול קליני.
ויש את הפסיכולוגיה החברתית-שבעיני זה מרתק-אבל שוב לא לגמרי ברור ךי מה בדיוק פסיכו' חברתי עושה-איך ניראה סדר יומו וכו'? ובכלל כאמור אני לא מסוגלת לחשוב על חיים של מחקר בלי חלק שחושף אותי לפן הטיפולי ולאנשים.
יש גם את תחום ההתנהגות האבמורמלית שמושך אותי מאוד.
הצרה היא שאני לא מוצאת תואר שמאפשר לי לשלב טיפול אם תחומי מחקר שמענינים אותי. עד כמה בעולם האמיתי החלוקה בין פסיכו חברתי/קליני/שיקומי/וטאבר תקפה-עד כמה אני מוגבלת בתחומי המחקר שאבחר, ע"י התואר?
בכלל-כל מחשבה שיש לכם בנושא, תתקבל בברכה-כפי שאפשר לראות אני מבולבלת קשות. ופעמים לצערי-אבל אני לא מרישה שיש עוד תחום שארצה לעסוק בו-מבחינתי אנשים זה הדבר המעניין ביותר שאפשר למצוע...ואני לא רואה את עצמי משקיעה בתחום אחר..
אז..אממ..

 

[Optimistic Girl]

שאלה הגדולה היא

האם כבר סיימת תואר ראשון?
באיזו שנה את?
האם את יודעת מה זה מחקר ומה ועושים בו?

למה לך לחקור בעצמך? הרי כבר יש כל כך הרבה ממחקרים שאנשים אחרים עשו ואפשר ללמוד ממחקריהם המון..

 

[Lady of the masks]

ציינתי

לא-כפי שצינתי אני עוד רחוקה מהתואר השני. כן אני יודעת מה עושים במחקר. יותר תוהה בקשר לסדר יומו של החוקר אבל מילא.
למה לי? כי למבחינתיי אין ארך לפסיכו' בלי המחקר. אני מאמינה שאמצא לי מספיק דברים לחקור גם אם יש מחקרים. ולעשות מחקר בעצמך לא סותר את העובדה שאפשר ללמוד מעבודה של אחרים. השאלה היא באיזה תחום אמצא אם בכלל את ההיבטים שאני מחפשת?

 

[22ק ו ס ם]

תחומי המחקר פחות מוגבלים

אבל אופי המחקר מוגבל. אם את לומדת לתואר בקלינית, אז יצפו ממך שתערכי מחקרים שקשורים לטיפול ולעזרה לאנשים. אם את לומדת פסיכולוגיה חברתית, אז מצפים ממך שתשתמשי בתאוריות חברתיות ושזו תהיה נקודת המוצא שלך. מה את חוקרת, זה לא ממש משנה אבל הבחירה בתואר מסוים מגבילה אותך בצורה מסוימת. בהנחה שאת מדברת על תואר שני ודוקטורט, אל תשכחי שתצטרכי ללמוד את הקורסים הבסיסיים בכל תחום. אז למרות שמדברים הרבה על מחקרים אינטרדיסיפלינריים, בפועל יש יחסית מעט מהם בתארים מתקדמים. אחרי שתסיימי דוקטורט ותמצאי משרה אקדמית, תוכלי עקרונית לחקור מה שאת רוצה ואיך שאת רוצה.

 

[Lady of the masks]

תודה על תשובתך-עזרת לי

שאלה נוספת שלי נוגעת לתארים בפסיכולוגיה שיקומת-קלינית, ונוירופסיכולוגיה קלינית. אלה תארים שנמוצאים באוניברסיטאות השונות וכמובן איני מצפה שתחפס. אני פשוט לא מבינה את ההבדל בן התארים ההלו לתואר שהוא סתם קליני. אני יודעת שכשמדובר בפסיכו' שיקומי-השוני מתיחס לאופי האוכלוסיה...אבל במקרה של קליני-שיקומי, לשיקומי (או נוירופסיכולוג קליני) האם יש שוני כולשהו בשיטות הטיפול? או שזו אותה הגברת בשינוי האדרת..?
מודה שלי זה קצת מרגיש כמו שמות יותר מסחריים לאותו התחום...

 

[Just Neta1]

לא בהכרח...

מבחינת נושאי המחקר, אפשר ללמוד קלינית ולחקור נושאים של פסיכולוגיה חברתית/קוגניטיבית וכד', זה פשוט תלוי בחוקרים שיש במחלקה הקלינית ובנושאי ההתמחות שלהם (שלעיתים קרובות הם לא קליניים). לעומת זאת, פסיכולוגיים חברתיים וקוגניטיביים כן חוקרים את התחומים הללו כי הם מתקבלים על סמך התאמה מחקרית ספציפית לתחום, ולא על סמך יכולת טיפולית+יכולת מחקרית כללית.

ול-Lady of the masks, תראי, אי אפשר להגיד שמטפל קליני עובד רק באינטואיציה, ובכל מקרה, יש הרבה סוגי טיפול.. יש טיפולים קוגניטיביים שעובדים בצורה מאוד שיטתית ועל פי פרוטוקול מובנה שמתאים לכל הפרעה וטיפולים דינמיים שאולי אותם את מחשיבה כיותר "אינטואיטיביים", אבל גם בהם יש איזשהו קו מנחה כללי וזה לא שפשוט עושים מה שרוצים והפסיכולוג פועל איך שנראה לו. פסיכולוג אבנורמלי- אני מניחה שאת מתייחסת לפסיכולוג שמטפל בפתולוגיות וזה בדיוק מה שעושה פסיכולוג קליני. בכל מקרה, אני מאוד מזדהה עם הרצון לשלב בין טיפול למחקר ואי היכולת לוותר על אחד התחומים, זו בדיוק הסיבה שלא הצלחתי לוותר על פסיכולוגיה קלינית שבה מצאתי את שני הצדדים: מחקר וטיפול. (אבל אני מניחה שזה נכון לתחומים טיפוליים נוספים, למשל- פסיכולוגיה התפתחותית, שיקומית וכד'.. שהן מגמות טיפוליות שמאפשרות לשלב מחקר).
רק להבהיר כמה דברים ביחס לשאלה (ואני מקווה שאני לא מטעה):
פסיכולוג שיקומי- פסיכולוג שמטפל באוכלוסייה בשיקום, נפגעים בתאונות דרכים, חולים וכד'.. אני חושבת שעובדים הרבה עם פגיעות ראש ופגיעות פיזיות ועוד.
פסיכולוג קליני- טיפול (בפסיכופתולוגיות ולא בפסיכופתולוגיות) יכול להיות בגישות שונות.
נוירופסיכולוג- בוחן את הזווית של המוח, כלומר, בודק את התפקוד המוחי (למשל, ביחס להפרעות שונות).
לגבי השילובים שהזכרת, בחלק מהמקרים השם באמת מעיד על אפשרויות ההתמחות, למשל- שיקומית קלינית מאפשרת התמחות גם קלינית וגם שיקומית. לעומת זאת, התואר הספציפי בנוירופסיכולוגיה קלינית- הוא תואר בפסיכולוגיה קלינית לכל דבר שמשלב קצת רקע של נוירופסיכולוגיה שנתפס כרלוונטי.

 

[22ק ו ס ם]

מה לא בהכרח?

מה במה שאמרת סותר את מה שאמרתי שאפשר לחקור כל נושא שרוצים כמעט בכל מסלול? האם את טוענת שבפסיכולוגיה חברתית וקוגנטיבית אי אפשר לחקור כל נושא?

 

[Just Neta1]

להפך.. התייחסתי לזה שכתבת שאופי המחקר מוגבל

ושבתואר בקלינית מצופה שהמחקר יהיה קליני בהכרח ורלוונטי לטיפול כשבמחלקות רבות מספר החוקרים הקליניים מצומצם ולכן הנושאים הנחקרים לא קליניים (אולי תולדה של השטח ולא אידיאל, אבל עדיין זה כך בפועל).

 

[22ק ו ס ם]

לא אמרתי שהמחקר צריך להיות קליני בהכרח

אני מכיר לא מעט דוקטורנטים לקלינית שזה לא נכון. הנקודה היא שזה כן צריך להיות קשור לטיפול באופן כללי. זה יכול לעסוק במדע בסיסי או בבחינת תופעה רחבה יותר, אבל המטרה היא שהוא יועיל בצורה זו או אחרת לטיפול בסופו של דבר. יכול להיות שבארץ יש אפילו יותר גמישות במחקרים, אני באמת לא מכיר.

 

[Lady of the masks]

אממ

א. תודה-הרחבת את היריעה..בקשר לקליני שיקומי, ונוירופסיכולוג קליני-אני מתרשמת שאלה לא שני התמחויות שונות לגמרי. לפחות מהמידע על התואר הבנתי שמדובר בפסיכולוג קליני "מותאם" לאוכלוסיה שיקומית-ועל כן השאלה, מה יהיו ההיבטים הנוספים האלה? בהתחשב בעובדה שלא מדובר בטיפול פיסי.
נוירופסיכווג קליני-שוב, נדמה לי שלהגיד החלק של הנוירופסיכולוגיה מספק קצת רקע רלונטי...יש לנו רקע קצת רלבנטי במהלך התואר הראשון-ההרחבה של נוירופסיכולוגיה-לא בהכרח תשפיע על הטיפול הקליני?
בכל מקרה-אני אבהיר את עצמי. מה אומר כל סוג של פסיכולוג אני יודעת, אין לי צורך בהסבר. זה גם מוסבר נפלא באתרים של האוניברסיטאות-אלא שיש הבדל בן הרצוי-לבין המצוי. שאלתי היא-מה קורה בסופו של דבר במצוי. אז אם יש מישהו שהתנסה באחד המסלולים-אשמח לשמוע.
(אגב, נקודה נוספת למחשבה-היא מה ההבדל בן נוירופסיכולוגיה לשיקומי ורפואי-בעיקר כשבסופו של דבר בארץ לפחות השוק מאוד קטן, האם מבחינת התעסוקה-יש הבדל?)