תואר שני: קלינית של הילד או התפתחותית?

[Just Neta1]

תואר שני: קלינית של הילד או התפתחותית?

היי,

יכול להיות ששאלתי את זה כאן כבר פעם וסליחה אם אני חוזרת על עצמי, אני פשוט עוד מעט רוצה כבר להתחיל בכל העסק (המתיש והיקר מדי) של הגשת המועמדות לתואר שני ואני עדיין לא סגורה על הנושא.

השאיפה שלי היא לטפל בילדים בגילאים של בערך 10 ומטה. הגיל הוא עניין מאוד מהותי בשבילי, אני ממש לא רוצה לטפל לא בנוער ולא במבוגרים (למשל, אם הברירה תהיה להיות פסיכולוגית של מבוגרים או עבודה אחרת כלשהי עם ילדים, אני אלך על האופציה השנייה), את הטיפול אני רוצה לשלב עם מחקר (וזו עוד סיבה למה אני רוצה דווקא פסיכולוגיה ולא תחומים אחרים דומים).
העניין הוא שלכאורה במגמה הקלינית של הילד מקבלים הכשרה לטיפול בטווח הגילאים הזה וגם במגמה ההתפתחותית, ולכן אני מתלבטת לאיזו משתי המגמות להגיש מועמדות (אי אפשר להגיש לשתיהן). מצד אחד, אני פוחדת שבמגמה הקלינית של הילד אני אאלץ לטפל בגילאים מבוגרים יותר (אפילו בפרקטיקום למשל) ואני לא אוכל להתעקש על הילדים הקטנים- שזה מה שבאמת מושך אותי בתחום, אבל מצד שני במגמה ההתפתחותית הבנתי שהדגש הוא יותר על התפתחות תקינה ופחות על טיפול קליני.. אז מה עדיף? נראה לכם שיש הבדל מהותי בין שתי המגמות? או שאולי זה משתנה בין המוסדות?

המון תודה בכל מקרה!

 

[sense9]

למיטב ידיעתי, המגמה ההתפתחותית מתמקדת יותר בעבודה עם ילדים בעלי קשיים התפתחותיים, והיא אינה מחקרית בעיקרון ,אבל אכן יש שוני בין המגמות, מבחינות שונות. מה שכן, "בוגרי מגמת הקלינית של הילד יכולים להרשם להתמחות במסלול של פסיכולוגיה חינוכית, במסלול של פסיכולוגיה התפתחותית או במסלול הקליני ויבחנו בהתאם לרישום שבחרו. "
ומתוך האתר של את"א: "המגמה הקלינית של הילד ...בוגרי המגמה יכולים לבחור בין התמחות קלינית עם ילדים או מבוגרים, התמחות חינוכית והתמחות התפתחותית. בוגרים המעוניינים בכך יכולים גם להשלים מספר התמחויות."

לא יודעת אם זה כרוך בקורסי השלמה או לא, אבל מקסימום תמיד תוכלי להתחיל בקלינית של הילד ואז לבחור בהתמחות במגמה התפתחותית. (באת"א, בכל אופן)

 

[Just Neta1]

המון תודה על התשובה המושקעת!

דווקא לגבי העניין המחקרי אני לא חושבת שזה כ"כ נכון, יש רק שתי מגמות התפתחותיות בארץ- זו של אוניברסיטת חיפה מאוד מדגישה מחקר ממה שאני יודעת וזו של האקדמית ת"א יפו לא מחקרית בנטייה (כמו גם כל המוסד, אז לא קשור דווקא למגמה ההתפתחותית).

זה באמת מעודד שאפשר לעשות התמחות התפתחותית גם מהמסלול הקליני של הילד גם אם זה יצריך השלמה (אגב, אני לא חושבת שההפך אפשרי), זה הופך את ההחלטה לפחות גורלית ממה שהיא נראית כרגע

 

[katzeran]

השאלה היא מה מעניין אותך לעשות

מעבר לנושא של הגיל, את צריכה לחשוב מה בטיפול (או במחקר) מעניין אותך. העבודה שעושה פסיכולוג התפתחותי לעומת פסיכולוג קליני היא שונה לא רק בגלל הגילאים השונים, אלא גם באופי העבודה והאוכלוסיה. אני לא מכיר פסיכולוגיה התפתחותית מקרוב אבל למיטב ידיעתי העבודה שם מתמקדת יותר בהתפתחות התקינה (או לא תקינה) של הילד, למשל בכל הנושא של שפה, יצירת קשר ועוד. אני מניח שעיקר העבודה היא עם ילדים שסובלים מהפרעה התפתחות כזו או אחרת כמו פיגור, משהו על הרצף האוטיסטי ועוד. אולי יש פה פסיכולוג התפתחותי שיוכל לשפוך אור על סגנון וכלי העבודה שלהם ואם לא, שווה לך לקרוא איזה קורסים מוצעים במגמות האלו ולנסות לדבר עם מישהו מהתחום.
פסיכולוגים קליניים מתמקדים בדברים קצת אחרים. גם אלו שעובדים עם ילדים ובגילאים האלו, מתמקדים יותר בבעיות רגשיות ופחות בבעיות של התפתחות אבנורמלית, למרות שיש תחומי חפיפה.

לדעתי את באמת צריכה לנסות ולהבין מה ההבדל בעבודה שלהם ואז לחשוב מה מעניין אותך יותר. אם תלמדי במגמה הקלינית של הילד, אז ייתכן ובאמת תיאלצי לטפל בילדים מעל גיל 10 בפרקטיקום ובהתמחות, אבל אחר כך את בוחרת במה להתמקצע ואת יכולה לכוון את עצמך לעבודה עם ילדים קטנים יותר. את גם יכולה לבחור בהתמחות חינוכית ולא קלינית ואז לעבוד בגני ילדים... אבל באמת זה צריך לבוא קודם מתוך חשיבה של מה סגנון העבודה שאת מחפשת, ואז לנסות לבחור לפי זה.

 

[Just Neta1]

תודה רבה! התשובה שלך עזרה לי

להתמקד, זה בעיקר מה שניסיתי להבין- מה בפועל ההבדל בין תפקיד של פסיכולוג התפתחותי לפסיכולוג קליני (בהנחה ששניהם עובדים עם אותם הגילאים). במידה וההבחנה שלך נכונה, אז באמת הכיוון הקליני מתאים יותר למה שאני מתעניינת בו. אני חושבת שאני פשוט פוחדת מעבודה עם מתבגרים ולכן אני בורחת לכיוון ההתפתחותי ששם אני בטוח לא אתקל בזה, אבל יכול להיות שאני באמת צריכה לקבל את זה שאולי אני אצטרך להתמודד עם זה כרגעבשביל שבעתיד אני אוכל לעשות את מה שמעניין אותי יותר
.
רק עדיין לא ברור לי אם גם פסיכולוג קליני של הילד עובד עם גיל הרך (או שמתחילים לעבוד עם ילדים בגילאי בית הספר) כי אני לא רוצה לפספס את הגיל הזה.
בקיצור, אם הגילאים שבהם מטפלים דומים בשתי המגמות וההבדל הוא בתכנים שציינת, אני כנראה אנסה להתקבל לקלינית של הילד, גם אם הגילאים לא זהים- אני ככל הנראה אלך על המגמה הקלינית של הילד אבל בלב הרבה יותר כבד בגלל הוויתור על גיל הרך.

שוב תודה!

 

[katzeran]

הגיל הרך

אני לא מאוד בקיא בעבודה קלינית עם הגיל הרך, כי כמו שאת נרתעת מעבודה עם מתבגרים, אני נרתע מעבודה עם הגיל הרך אז לא הלכתי לכיוון הזה. מצד שני, היו איתי בלימודים אנשים שהעדיפו את הגיל הרך ולפחות בשלב הפרקטיקום ניסו ללכת לכיוון הזה. אין לי ספק שיש מי שעובד עם ילדים בגילאי 3-6 ושזה אפשרי. אני ממליץ לך פשוט לחפש מידע על זה באינטרנט, אולי אפילו לפנות לאנשים מהחוגים לפסיכולוגיה מהמגמה הקלינית של הילד ולשאול את ראש המגמה או מי שאחראי שם על מתן ייעוץ. אגב, קחי בחשבון שתצטרכי כמובן לעשות התמחות, ואני לא יודע אם אפשר לעשות התמחות קלינית במסגרות לגיל הרך. בלינק הבא יש את רשימת המוסדות המוכרים להתמחות, אבל לדעתי לא מצוין שם מי עוסק בילדים הקטנים יותר (http://www.old.health.gov.il/Download/pages/klin_reshima_250110.pdf). לתחושתי (הלא לגמרי מבוססת) - רוב המרפאות עובדות עם ילדים בגיל 6 ומעלה (כאשר הילדים הקטנים יותר הולכים למרפאות ההתפתחותיות) אבל אני ממליץ לך פשוט לבחור כמה מהמקומות שכתוב שהם מרפאות ילדים ולשאול עם איזה גילאים עובדים שם.
(להשוואה, הנה הרשימה של המקומות שבהם עושים התמחות התפחותית, ואת יכולה לראות שיש שם יותר מרפאות התפחותיות וגני ילדים - http://www.old.health.gov.il/Download/pages/hit_reshima_250110.pdf)

(ובמאמר מוסגר הייתי מעלה את השאלה מה מפחיד אותך בעבודה עם מתבגרים, או אפילו עם ילדים שהם לא בגיל הרך אבל עדיין לא מתבגרים - זה טווח גילאים די רחב, אבל אני משאיר את השאלה הזו לחשיבה בינך לבין עצמך)

ובכל מקרה, בהצלחה, את מוזמנת לפנות אלי אם יש לך עוד שאלות על קלינית או קלינית של הילד

 

[katzeran]

הקישורים, הפעןם כמו שצריך

מקומות להתמחות קלינית:
http://www.old.health.gov.il/Download/pages/klin_reshima_250110.pdf

מקומות להתמחות התפתחותית:
http://www.old.health.gov.il/Download/pages/hit_reshima_250110.pdf

 

[Just Neta1]

וואו, תודה רבה!!!

לפי מה שכתבת אני יכולה באותה מידה לשאול אותך מה מפחיד אותך בעבודה עם גיל הרך

אבל האמת שאני לא נעולה על גיל הרך, להפך- אני מאוד מתעניינת בעיקר בגילאי גן ובי"ס יסודי וזה הגיל שבו אני רוצה לעסוק. נראה לי שהגיל הזה נכלל במגמה הקלינית של הילד ופחות במגמה ההתפתחותית שלפי מה שהבנתי עוסקת בעיקר בפעוטות, לכן ככל הנראה אני אגיש מועמדות לקלינית של הילד, אבל בהקשר הזה עלו לי שתי בעיות: ראשית, אני לא בטוחה שבקלינית של הילד עוסקים בגילאים באמת קטנים (למשל, גיל הגן) שאני לא רוצה לוותר עליהם ובהקשר הזה המידע שנתת לי עוזר מאוד- גם זה שאנשים שלמדו אתך הצליחו להתמקד בגילאים הקטנים יותר וגם הרעיון שהעלית לפנות למקומות להתמחות. בעיה שנייה היא העיסוק במתבגרים, שזה פשוט פחות מעניין אותי ולא הייתי רוצה שהעבודה עם מתבגרים תהיה המקצוע שלי לחיים, כי כמו שכתבתי בהודעה הראשונה- הרצון לטפל בילדים קודם אצלי לרצון ללמוד דווקא פסיכולוגיה, ואני יודעת שהרבה מהפונים למגמה הקלינית של הילד מתעניינים דווקא בבני נוער ורציתי לדעת אם זאת באמת האווירה שם או שגם ילדים קטנים יותר מהווים מוקד מרכזי במגמה.

אם במקרה עדיין תקרא את ההודעה, יש לי שתי שאלות בתור מי שלמד במגמה הקלינית של הילד:
יש אפשרות לבחור מקום לפרקטיקום או שהשיבוץ לא תלוי ברצון שלך? (כלומר, ניתן לבחור לעבוד במקום של ילדים ולא של בני נוער או שהעדפות אישיות לא נלקחות בחשבון?)
האם הלימודים עוסקים יותר במתבגרים או בילדים או שלא מתמקדים בגיל בכלל?

המון המון המון תודה!! התגובות שלך מאוד מאוד עזרו לי.

 

[katzeran]

תשובות

תראי, אם עבודה עם ילדי גן ובית ספר יסודי זה מה שמעניין אותך, זה בהחלט נכלל בתחום העיסוק של קלינית של הילד, יותר מזה של התפתחותית לדעתי (אני לא בטוח כמה פסיכולוגים התפחתותיים עובדים עם ילדים בגילאי 9-13, למשל, אבל כאמור - אני לא בקיא).
לגבי השאלות שלך:

בקלינית של הילד בהחלט עוסקים בגילאים ממש קטנים, הן ברמה הלמידה והן ברמת העיסוק. אני לא יודע למה את חושבת שרוב הפונים למגמה הזו מתעניינים דווקא בבני נוער, אני חושב שזה הפוך (ותכף אסביר למה).
אם וכאשר תלמדי תיאוריות על התפתחות האישיות או פתולוגיה, תראי שיש הרבה עיסוק בגיל הרך ואף בינקות. זאת אומרת, לומדים על הגילאים האלו. אני אפילו אומר שלא ממש לומדים "על מתבגרים". באופן גס אפשר לומר שרוב העבודה עם מתבגרים (לפחות בגילאי 14 ומעלה) היא מאוד דומה לעבודה עם מבוגרים, מלבד העובדה שיש מעורבות של המשפחה ולעתים של בית הספר או מערכות נוספות. זאת אומרת, כלי העבודה שלך כמטפלת הם כמעט זהים. עבודה עם ילדים (בגיל הרך או אפילו אחרי זה) היא שונה כי היא שמה הרבה דגש על טיפול במשחק ועבודה שאינה במאה אחוז ורבאלית (למרות שאני חייב לומר שיש ילדים מאוד ורבאליים בטיפולים שלהם), כך שרוב העיסוק שיהיה לך בקלינית של הילד הוא עם הילדים הקטנים יותר (סביר שבעיקר גילאי בית ספר יסודי).

אבל אני לא יכול להבטיח לך שיצא לך לעבוד עם ילדים בגילאים האלו (גיל בית ספר כן). בחירת מקום פרקטיקום היא אפשרית אבל לא במאה אחוז, למיטב זכרוני. את מציינת כמה מקומות מועדפים ואז משבצים. תזכרי שבתואר שני לומדים באופן אינטימי יותר, קבוצה קטנה של סטודנטים וההכרות עם המרצים היא אישית יותר, כך שזה יהיה לגיטימי מאוד לבוא לראש המגמה ולומר שאת מעדיפה לעבוד עם ילדים, אפילו ילדים קטנים, ולא עם בני נוער ואני בטוח שלפחות ינסו לקחת את זה בחשבון.

ובסופו של דבר, תזכרי שהלימודים הם בסך הכל שנתיים מהקריירה שלך (טוב, שלוש עם התיזה). אחרי זה יש התמחות ואחרי זה יש שנים ארוכות של עבודה שבה את מחליטה עם מי לעבוד. אם את לא רוצה שהעבודה עם מתבגרים תהיה המקצוע שלך לחיים - זה לא יהיה

 

[נפתלי אורבך]

אפשר לנצל את השרשור לשאלה משלי?

ההתלבטות שלי די דומה להתלבטות שהוצגה כאן, רק שאני מוסיף עוד פרמטר לשאלות-
השאלה היא אם אני אצליח להתקבל בכלל לקלינית של הילד, שזו התמחות מבוקשת יותר מאשר התפתחותית.
בשתי המגמות מקבלים רק את מי שציין שזו ההעדפה הראשונה שלו.

אז-
אם אני מעדיף קלינית של הילד, האם כדאי לי בכל האוניברסיטאות לכתוב את זה כהעדפה ראשונה, או שכדאי בחלק מהאוניברסיטאות (למשל בעברית, שם תנאי הקבלה מחמירים יותר) לבחור בהתפתחותית?

 

[katzeran]

לצערי, לא יודע

אני לא ממש יודע איך לענות על זה. אני מניח שזה גם תלוי בנתונים שאיתם אתה נרשם.

 

[Just Neta1]

אני דווקא לא בטוחה שזה נכון...

לא יודעת מה יותר מבוקש מן השניים, יכול להיות שבאמת המגמה הקלינית של הילד, אבל קח בחשבון את הבדלי מספר המקומות בין המגמות. בעוד שהמגמה ההתפתחותית קיימת רק ב-2 מקומות: חיפה (כ-7-8 מקומות) והאקדמית ת"א יפו (לא בטוחה כמה), המגמה הקלינית של הילד קיימת באוניברסיטה העברית, בר אילן, תל אביב, בן גוריון, חיפה (וזו גם מגמה יותר גדולה שם מההתפתחותית), האקדמית ואאל"ט גם רופין. ככה שגם אם מספר הפונים לקלינית של הילד גדול יותר (מה שאני לא בטוחה שנכון, אני באמת לא יודעת), יש להם גם יותר מקומות.
בקיצור, לא הייתי ממליצה שהשיקול הזה של ביקוש יהיה שיקול משמעותי בהגשה, כי גם ככה אי אפשר באמת לחשב דברים כאלה, אם מעניין אותך קלינית של הילד- תגיש לקלינית של הילד בכל המוסדות בארץ ופשוט תשקיע הרבה בתהליך הקבלה.

מלא בהצלחה! אולי עוד נלמד ביחד בעתיד..

 

[Just Neta1]

איזה קטע

ממש שינית לי את מה שחשבתי על קלינית של הילד, משום מה תמיד חשבתי על זה כמגמה שמתמקדת בעיקר בנוער ושהילדים נמצאים שם ברקע, אולי כי האנשים שאני מכירה שמגישים מועמדות לקלינית של הילד מתעניינים בעיקר בנוער.
אני עדיין לא לגמרי בטוחה לאן אני אגיש מועמדות בחיפה ובאקדמית ת"א יפו (שאלה שני המקומות היחידים שיש בהם מגמה התפתחותית), אבל מה שבטוח, שאם קודם חשבתי שאם אני אתקבל לחיפה (שממש לא נוחה לי מבחינת מיקום) או לאקדמית (שפחות מועדפת עליי בגלל חוסר ההתמקדות במחקר) אז אני אלך לאחת מהן בגלל הגיל, אז עכשיו, הרבה בעקבות התגובות שלך, סדר העדיפויות שלי ככל הנראה השתנה והמוסדות האלה ירדו משמעותית בעדיפות (במידה ואתקבל, כמובן).

אגב, אני מאוד מסכימה עם מה שכתבת- טיפול במתבגרים (כמו גם כל אינטראקציה אתם) דומה הרבה יותר לטיפול במבוגר, לכן אף פעם לא הבנתי למה הקטגוריה של "מתבגרים וילד" מאוחדת, במקום להפריד בין השניים ולחבר את המתבגרים עם מבוגרים שהשיטות טיפול שלהם הרבה יותר דומות.
ועוד משהו- למרות שאני עדיין שואפת ללכת למגמה שתואמת בהגדרה את מה שאני מחפשת, אני רואה יותר ויותר שדברים לא כאלה קשוחים כמו שחשבתי. הנה, עכשיו בדיוק חברה שלומדת בכלל קלינית מבוגר סיפרה לי שיש אתה שניים שעושים פרקטיקום על ילדים בני 3 ו-5 והיא עצמה עובדת עם נער בן 17, ככה שזה לא כזה מוחלט.

 

[katzeran]

זה נכון

תראי, אני למדתי בקלינית של הילד. בפרטיקום טיפלתי בילדים בגילאי 9-11 וגם במתבגר בן 17. היום אני עושה התמחות ומטפל גם בילדים (גילאי 9-12 ברגע זה) וגם במבוגרים (אחד מהם הוא בעצם מתבגר בן 17 והיו לי מטופלים בגילאי 27 עד 64). זה מאוד לא קשיח ואני חייב לומר שלמרות הרתיעה שלי מעבודה עם מבוגרים, יש בזה משהו אחר לגמרי ומעניין מאוד. אם לפני זה לא חשבתי שאי פעם אעבוד עם מבוגרים, היום אני די בטוח שארצה לשלב עבודה עם ילדים ועם מבוגרים בקליניקה שלי.