תואר.
אני רוצה לשמוע את דעתכם מכיוון שיש פה מגוון של אנשים, כל אחד ממקום אחר והשקפת עולם אחרת.
אני בת 24 אוטוטו בת 25. מהרגע שבו השתחררתי מהצבא, בכל פעם שחשבתי על לימודים אקדמאים הרגשתי שאני לא מוכנה לזה. אני מכירה הרבה אנשים מהתיכון והצבא שתמיד ידעו מה הם רוצים ללמוד, ואיפה, אבל לי אין משהו כזה. הייתי אמנם תלמידה טובה בתיכון אבל ללכת לעשות תואר ישר אחרי הצבא כמו רבים מחבריי אף פעם לא קרץ לי .
אולי זה קשור לכך שבתור ילדה לא גדלתי במשפחה שמטיילת הרבה בארץ ובעולם (כי להורים שלי לא היה הרבה כסף) - אבל כל מה שרציתי זה לטייל. וזה מה שעשיתי - אחרי הצבא עבדתי בארץ 8 חודשים ואז טסתי לארה"ב לחצי שנה, וכשחזרתי לארץ הבנתי שאני רוצה לחזור לארה"ב שוב וזה מה שעשיתי. ואני עדיין פה דרך אגב, כבר שנתיים וחצי .
אז ככה שבעוד שאני מטיילת ועובדת ועושה כסף וצוברת חוויות שונות בעולם - רוב החברות שלי בארץ כבר עם תואר ביד/ עומדות לסיים תואר. גם חברות שצעירות ממני בשנה- שנתיים. ופתאום אני מרגישה שמשהו חסר לי. בגלל שאין לי תואר . ובגלל שאני לא יודעת מה זה "חוויות סטודנטים" וכביכול לא דוברת את השפה הסטודנטיאלית.
אני לא מאלה שחושבים שצריך תואר במגירה כדי למצוא עבודה טובה או עבודה שמספקת אותך, אבל אני כן חושבת שזה בריא להרחיב אופקים .
אבל איכשהו אני מרגישה פחות שווה. כאילו כולם התקדמו ואני נותרתי מאחור. מה שאירוני הוא שאנשים בארץ אומרים לי שהם מרגישים אותו דבר כמוני,כלומר שהם מרגישים תקועים ומקנאים בי שהתחלתי לבנות את עצמי פה (בארה"ב) מגיל צעיר .
האם יש פה מישהו/ מישהי שנמצא בגיל שלי ללא תואר ויודע על מה אני מדברת ?
כמה אנשים פה באמת לומדים משהו שהם אוהבים ולא סתם כי הם חיפשו מה ללמוד ולא רצו להיות בררנים?
תהיות בעניין יתקבלו בברכה...
תודה על ההקשבה
אני רוצה לשמוע את דעתכם מכיוון שיש פה מגוון של אנשים, כל אחד ממקום אחר והשקפת עולם אחרת.
אני בת 24 אוטוטו בת 25. מהרגע שבו השתחררתי מהצבא, בכל פעם שחשבתי על לימודים אקדמאים הרגשתי שאני לא מוכנה לזה. אני מכירה הרבה אנשים מהתיכון והצבא שתמיד ידעו מה הם רוצים ללמוד, ואיפה, אבל לי אין משהו כזה. הייתי אמנם תלמידה טובה בתיכון אבל ללכת לעשות תואר ישר אחרי הצבא כמו רבים מחבריי אף פעם לא קרץ לי .
אולי זה קשור לכך שבתור ילדה לא גדלתי במשפחה שמטיילת הרבה בארץ ובעולם (כי להורים שלי לא היה הרבה כסף) - אבל כל מה שרציתי זה לטייל. וזה מה שעשיתי - אחרי הצבא עבדתי בארץ 8 חודשים ואז טסתי לארה"ב לחצי שנה, וכשחזרתי לארץ הבנתי שאני רוצה לחזור לארה"ב שוב וזה מה שעשיתי. ואני עדיין פה דרך אגב, כבר שנתיים וחצי .
אז ככה שבעוד שאני מטיילת ועובדת ועושה כסף וצוברת חוויות שונות בעולם - רוב החברות שלי בארץ כבר עם תואר ביד/ עומדות לסיים תואר. גם חברות שצעירות ממני בשנה- שנתיים. ופתאום אני מרגישה שמשהו חסר לי. בגלל שאין לי תואר . ובגלל שאני לא יודעת מה זה "חוויות סטודנטים" וכביכול לא דוברת את השפה הסטודנטיאלית.
אני לא מאלה שחושבים שצריך תואר במגירה כדי למצוא עבודה טובה או עבודה שמספקת אותך, אבל אני כן חושבת שזה בריא להרחיב אופקים .
אבל איכשהו אני מרגישה פחות שווה. כאילו כולם התקדמו ואני נותרתי מאחור. מה שאירוני הוא שאנשים בארץ אומרים לי שהם מרגישים אותו דבר כמוני,כלומר שהם מרגישים תקועים ומקנאים בי שהתחלתי לבנות את עצמי פה (בארה"ב) מגיל צעיר .
האם יש פה מישהו/ מישהי שנמצא בגיל שלי ללא תואר ויודע על מה אני מדברת ?
כמה אנשים פה באמת לומדים משהו שהם אוהבים ולא סתם כי הם חיפשו מה ללמוד ולא רצו להיות בררנים?
תהיות בעניין יתקבלו בברכה...
תודה על ההקשבה