תובנות חדשות מהצפיה החוזרת
של הפרק היום: - ג'ק היורה לא רק משמש "קול פנימי" שמנהל עם האוס דו-שיח מתמשך לתוך התת מודע שלו במהלך ההזיה, הוא מה שנקרא המצפון האנושי - אותו יצר עמוק ורחום הנמצא בתוך כל אדם ושאחראי על הרגשות והחולשות, שהופכים אותנו לבני אנוש, וזה חוזר על עצמו ברמזים, לא רק בכך שאותו מצפון מדבר עם האוס ומגלה לו דברים חדשים על עצמו, אלא בעוד דרכים: למשל, שמתי לב שקמרון אמרה, אחרי שראו את ג'ק ישן כמה פעמים: "הוא ישן הרבה לאחרונה" וזה בא להראות שג'ק, סמל המצפון והקול האנושי של האוס, היה רדום לאחרונה במשך כל הזמן שהאוס התעלם ממנו והקשיב רק לשכל. ג'ק המצפון, שהתעורר סוף סוף אחרי שנים של תרדמה, עסוק כל הפרק בלנסות להבהיר להאוס את הנקודה המרכזית: שהוא מבטל את האמת הרגשית, את הקול המצפוני, בהתבססות על משוואות לוגיות. למשל: בדו-שיח האחרון שלהם, ג'ק אומר "תן לי לפלוש לתת מודע שלך" ומתחיל לנתח ולהסביר להאוס שכל דרך הפעולה שלו שכלתנית יותר מידי מכדי להתאים לאמת האמיתית שהיא שילוב של רגשות ושכל גם כן, ותוך כדי שהוא (המצפון) מדבר, האוס עסוק ברישום משוואות מתמטיות באויר (חלון שקוף), שבסוף מתבררות כלא הגיוניות. גם כשמצפונו של האוס מדבר אליו הוא אינו שומע כי הוא מתרכז יותר מידי בבעיה הלוגית, והתוצאה היא שהוא נשאר תלוי באויר, בלי יכולת להבין ממש את מה שקורה מתחת לפני השטח. כשג'ק המצפון אומר להאוס, המופתע מה"תובנה" של צ'ייס לגבי ביצוע הלימפה בריאות, ש"אולי הם לא נהיים חכמים יותר, אלא אתה טיפש יותר" הכוונה שדרך הפעולה השכלתנית של האוס, שהולכת ומחריפה עם השנים, הופכת אותו בהדרגה לטיפש יותר. טיפש יותר מבחינת אינטליגנציה רגשית, לא מתמטית. כיום, בהשוואה לרופא צעיר ופיקח ותמים כמו צ'ייס, האוס טיפש יותר משום שהוא מפשט מקרים רפואיים עד גיחוך ורואה אותם רק כבעיות לוגיות בעוד שצ'ייס קמרון ופורמן רואים את הבעיה כולה, כולל ההשלכות הרגשיות. לכן כשג'ק המצפון אומר על צ'ייס ש"אולי הוא ידע את התשובה כי השאלה לא הייתה מסובכת כפי שחשבת" וזה מנסח באופן מדויק את התיאוריה הזו. עוד רמז לכך שהאוס הופך בהדרגה לטיפש יותר כיוון שהוא לא רואה את הבעיה כולה אלא רק את החלק המתמטי: כשהוא יורד במדרגות עם הצוות, ואז נתקף פחד ושואל: "אני זוכר את ההתחלה ואת הסוף. אבל מה התרחש באמצע?" האוס איבד את היכולת לראות מה קורה באמת מהרגע שהוא מקבל את המקרה הרפואי ועד לסוף האבחנה והטיפול. הוא רואה את הסימפטומים, את תוצאות הבדיקות (שלילי או חיובי) ולפיכך קובע טיפול שמצליח או לא מצליח ובעקבותיו שוב בדיקות ושוב טיפול. אבל הוא לא רואה מה קורה באמת באמצע. למטופל. למשפחתו. הוא לא ראה מה קרה באמצע כשסיפר לאישתו של ג'ק על הרומן. אותו "אמצע" זה מרכז הבעיה, מהות הקיום. זה החלק הרגשי, העמוק, שהאוס, בבלק-אאוטס ("חישכון", לפי התרגום העברי הנפלא) שהולכים ותוקפים אותו לאחרונה, כבר אינו רואה. המוח שלו שולל על ההתחלה את החלק העמוק המרכזי הזה. בשבילו, הכל הוא רק התחלה וסוף של בעיה הגיונית. כשהאוס מתפרץ לחדרה של קדי הוא צורח: "מה יש לי? אין לי כלום! רק מוח!" הוא מגיע סוף סוף לתובנה שכך הוא מנהל את חייו ושזה כל מה שנשאר לו.היו עוד המון דברים שהבנתי רק בצפיה החוזרת אבל שכחתי. אזכר בהם מאוחר יותר.
של הפרק היום: - ג'ק היורה לא רק משמש "קול פנימי" שמנהל עם האוס דו-שיח מתמשך לתוך התת מודע שלו במהלך ההזיה, הוא מה שנקרא המצפון האנושי - אותו יצר עמוק ורחום הנמצא בתוך כל אדם ושאחראי על הרגשות והחולשות, שהופכים אותנו לבני אנוש, וזה חוזר על עצמו ברמזים, לא רק בכך שאותו מצפון מדבר עם האוס ומגלה לו דברים חדשים על עצמו, אלא בעוד דרכים: למשל, שמתי לב שקמרון אמרה, אחרי שראו את ג'ק ישן כמה פעמים: "הוא ישן הרבה לאחרונה" וזה בא להראות שג'ק, סמל המצפון והקול האנושי של האוס, היה רדום לאחרונה במשך כל הזמן שהאוס התעלם ממנו והקשיב רק לשכל. ג'ק המצפון, שהתעורר סוף סוף אחרי שנים של תרדמה, עסוק כל הפרק בלנסות להבהיר להאוס את הנקודה המרכזית: שהוא מבטל את האמת הרגשית, את הקול המצפוני, בהתבססות על משוואות לוגיות. למשל: בדו-שיח האחרון שלהם, ג'ק אומר "תן לי לפלוש לתת מודע שלך" ומתחיל לנתח ולהסביר להאוס שכל דרך הפעולה שלו שכלתנית יותר מידי מכדי להתאים לאמת האמיתית שהיא שילוב של רגשות ושכל גם כן, ותוך כדי שהוא (המצפון) מדבר, האוס עסוק ברישום משוואות מתמטיות באויר (חלון שקוף), שבסוף מתבררות כלא הגיוניות. גם כשמצפונו של האוס מדבר אליו הוא אינו שומע כי הוא מתרכז יותר מידי בבעיה הלוגית, והתוצאה היא שהוא נשאר תלוי באויר, בלי יכולת להבין ממש את מה שקורה מתחת לפני השטח. כשג'ק המצפון אומר להאוס, המופתע מה"תובנה" של צ'ייס לגבי ביצוע הלימפה בריאות, ש"אולי הם לא נהיים חכמים יותר, אלא אתה טיפש יותר" הכוונה שדרך הפעולה השכלתנית של האוס, שהולכת ומחריפה עם השנים, הופכת אותו בהדרגה לטיפש יותר. טיפש יותר מבחינת אינטליגנציה רגשית, לא מתמטית. כיום, בהשוואה לרופא צעיר ופיקח ותמים כמו צ'ייס, האוס טיפש יותר משום שהוא מפשט מקרים רפואיים עד גיחוך ורואה אותם רק כבעיות לוגיות בעוד שצ'ייס קמרון ופורמן רואים את הבעיה כולה, כולל ההשלכות הרגשיות. לכן כשג'ק המצפון אומר על צ'ייס ש"אולי הוא ידע את התשובה כי השאלה לא הייתה מסובכת כפי שחשבת" וזה מנסח באופן מדויק את התיאוריה הזו. עוד רמז לכך שהאוס הופך בהדרגה לטיפש יותר כיוון שהוא לא רואה את הבעיה כולה אלא רק את החלק המתמטי: כשהוא יורד במדרגות עם הצוות, ואז נתקף פחד ושואל: "אני זוכר את ההתחלה ואת הסוף. אבל מה התרחש באמצע?" האוס איבד את היכולת לראות מה קורה באמת מהרגע שהוא מקבל את המקרה הרפואי ועד לסוף האבחנה והטיפול. הוא רואה את הסימפטומים, את תוצאות הבדיקות (שלילי או חיובי) ולפיכך קובע טיפול שמצליח או לא מצליח ובעקבותיו שוב בדיקות ושוב טיפול. אבל הוא לא רואה מה קורה באמת באמצע. למטופל. למשפחתו. הוא לא ראה מה קרה באמצע כשסיפר לאישתו של ג'ק על הרומן. אותו "אמצע" זה מרכז הבעיה, מהות הקיום. זה החלק הרגשי, העמוק, שהאוס, בבלק-אאוטס ("חישכון", לפי התרגום העברי הנפלא) שהולכים ותוקפים אותו לאחרונה, כבר אינו רואה. המוח שלו שולל על ההתחלה את החלק העמוק המרכזי הזה. בשבילו, הכל הוא רק התחלה וסוף של בעיה הגיונית. כשהאוס מתפרץ לחדרה של קדי הוא צורח: "מה יש לי? אין לי כלום! רק מוח!" הוא מגיע סוף סוף לתובנה שכך הוא מנהל את חייו ושזה כל מה שנשאר לו.היו עוד המון דברים שהבנתי רק בצפיה החוזרת אבל שכחתי. אזכר בהם מאוחר יותר.
