תודה, ותשובות
1. במהלך החודש היתה תנודתיות ברמת הקירבה ביננו. בכל פגישה התחלנו לפתח רגשות, אבל אמרנו שעדיף לא לתת לזה להרחיק לכת, לקחנו צעד אחורה - עד שפגישה נוספת חידשה את הרגשות.
ואז היו שבוע וחצי שלא הזדמן לנו להיפגש בגלל הזוגיות האחרת שלה, ושוב הרגשנו שאנחנו מתרחקים. היא גם עמדה להתחיל עבודה חדשה שלא היתה מאפשרת לנו להיפגש כמעט בכלל. התלבטתי מולה האם כדאי שנמשיך לצאת יחד, אז לכאורה אני יזמתי את הפרידה, אבל שנינו הגענו למסקנה שכנראה עדיף כך. שנינו היינו לא שלמים עם ההחלטה, והאמת שעדיין קשה לי עם זה, אני מתגעגע אליה.
 
2. התנשקנו בפגישה הראשונה ושכבנו בפגישה השנייה. בסה"כ נפגשנו בערך 7 פעמים, מתוכן שכבנו ב3-4 פגישות, בד"כ פעמיים באותו יום.
עכשיו כשאני כותב על כל החוויה, ברור לי כמה זה נשמע קצר ומועט, כמעט חוויה זניחה. אבל אלה היו שבועות מאוד אינטנסיביים מבחינה רגשית.
 
ראיתי שאנשים כאן מספרים על קשרים שנמשכים חודשים לפני הנשיקה/מגע/סקס הראשון. אין לי ביקורת עליהם, שכל אחד יעשה מה שמרגיש לו נכון, אבל לי נראה שאין משמעות לזמן שמחכים. תחושת קירבה נוצרת על ידי מעשים, ולא על ידי המתנה. כשיושבים מחובקים חצי שעה נוצרת יותר אינטימיות מאשר בעשרה דייטים בבית קפה.
באותו אופן, אני לא רואה טעם לחכות הרבה לפני הסקס הראשון. לא שזה הדבר הכי חשוב או היעד האולטימטיבי לשאוף אליו, אלא שסקס מהווה שיא באינטימיות הפיזית, מעין משוכה שצריך לעבור בפעם הראשונה, ולאחר מכן הכל זורם ופתוח וחלק יותר, בלי מתח.
אפשר לומר שפיתוח אינטימיות מקביל לטיפוס על הר, והסקס נמצא בפסגה. זו לא פסגה שאחריה מדרון, אלא רמה - מישור שנמצא בראש ההר ואפשר לטייל בו בנינוחות ולהנות מהנוף. זה החלק הכיפי, כשמסיימים "לטפס" ופשוט מרגישים נוח כזוג, במובן הרגשי והפיזי ביחד.
