תובנות פילוסופיות ולמידה

תובנות פילוסופיות ולמידה

איזה תובנות (פילוסופיות שיכולות להתעורר במסע "חשבון נפש" עצוב כשהאדם חווה את הארועים בחייו) יכולות לשפר קשב ונישה נפשית ומוכנות ללמידה עצמית אקדמית ? כלומר, איזה תובנות יכולות להביא אדם לשבת על הטוסיק לקרוא וללמוד ?
 

hineta

New member
הממ../images/Emo40.gif../images/Emo63.gif

יש משפט שאומר שלמידה מתרחשת רק בין הגבולות של אתגר/לחץ ושעמום. גישות טובות שסותרות שעמום ומעודדות עניין: גישה של אפשר ללמוד מכל דבר. "חיה כאילו תמות מחר, למד כאילו תחיה לנצח". (שאיפה למימוש עצמי ולשיפור מתמיד, תוך כדי הדגשת חשיבות הלמידה והתרומה שלה לפיתוח ועיצוב האישיות בכל תחומי החיים). גישות טובות שסותרות לחץ: אמונה עצמית בעיקר. זה שילוב של אמונה שהחומר באמת מאתגר ומעניין, ושכגודל האתגר כך גודל היכולת שלך לעמוד בו (אמונה בעולם הוגן שבו אתה לא מקבל שום חלום או אתגר בלי היכולת להגשים אותו). רעיון מוזר שעלה לי (יכול לעזור בעירור עניין) - אולי תוכל לקשר את הלמידה לאידיאולוגיות שכבר יש לך, לרתום את האידיאולוגיה ללמידה. אם אתה מאמין באלוהים ולומד ביולוגיה, אתה יכול ללמוד זאת כדי להיווכח במורכבות של העולם ולקבל הוכחה שחייב להיות כוח עליון שיצר אותו. אם אתה לא מאמין בו, זה ידחוף אותך להתעניין באבולוציה, למשל. אם אתה מאמין שיצר האדם טוב/רע מטיבו, תוכל ללמוד פסיכולוגיה בשביל לאשש או להפריך את זה. הפיכת כל עניין ומקצוע אובייקטיבי כביכול לאישי, רלוונטי (שאולי גם יכול לשרת את האינטרסים והמטרות שלך), שמתקשר לעולם שלך ועוזר לפרש אותו, שמתגמל אותך (בטווח הקצר והארוך ובכל מיני תחומיים שונים), זה מה שיכול לעורר עניין. כמובן, אי אפשר לקשר בצורה טובה כל אידיאולוגיה לכל נושא בלמידה, אבל אני מאמינה שיש לך מספיק אידיאולוגיות ואמונות/חוסר אמונות ומספיק נושאי למידה כדי למצוא איזשהו קשר. אתה יכול לנתק את הקשר בין האידיאולוגיה למקצוע ברגע שתסיים את המבחן. עד אז, זה יכול להיות שימושי.
 

soulipcist

New member
"האדם הוא מידת הדברים" - גם בקריאה פילוסופית

בוקר טוב, הטעות המושרשת היא לדעתי לנסות לחפש פתרונות כלליים לשאלה כלכך אישית שתלויה אך ורק בטעם האישי ובנטיות שאי אפשר ללמוד או ללמד... וזה כמובן לא אומר שאין תשובה לשאלה, אלא שפשוט צריכים להתמקד במקרה פרטי (כלומר באדם מסויים) ולא בנוסחאות אוניברסליות. אפשר לסכם את המסגרת של כל התשובות לשאלה בתכלית הפשטות: כל אדם נולד ומפתח רמה מסויימת של כישורי למידה בתחומים שונים. יש כישורים מאוד כלליים ו"גולמיים" (כמו מה שבודקים במבחני אינטליגנציה או כישורים ויכולת למידה שקשורים ללימודים פורמלים מבית הספר והלאה...). ומצד שני, ישנם כישורים יותר ספציפים שמציינים נטייה לתחום עיוני מסויים, כישרון אומנותי כלשהו וכו'. במקרה של השאלה שלך, נראה שאתה מתעניין בלימוד של פילוסופיה. ואתה שואל אלו תובנות יכולות לגרום לך להקדיש לזה זמן. אבל אני טוען שהתשובה לזה לא נמצאת ב"תובנות", אלא בהכרה של היכולות האינטלקטואליות ובעיקר של הדברים באותו תחום שיכולים למשוך אותך אליהם באופן אישי לאורך זמן... ראשית, אין ספק דרוש רקע או הכשרה עיונית בסיסית שתאפשר לך לפתח מידה מסויימת של משמעת וסבלנות. פילוסופיה, כמו כל תחום עיוני רחב, דורשת הרבה קריאה ובעיקר קריאה איטית מהסוג שלפעמים לא לומדים בבית הספר. למי שלא התרגל לקרוא ספרים בילדות שלו, כמובן שיהיה קשה יותר להתרכז בספרי פילוסופיה, אבל בכל מקרה, אפשר לרכוש את ההרגל הזה גם בגיל יותר מאוחר. מעבר לדרישה הטכנית של קריאת ספרים עבים שהם קשים יותר מזאנרים ספרותיים פופולריים יותר, החלק המעניין והאינדיבידואלי בהכנה ללימוד פילוסופיה הוא התאמה אישית של חומר הקריאה (הפילוסופי במקרה שלנו): חשוב מאוד לדעתי לבחור בקפידה את נושאי הספרים וגם את הסגנון שבו הם כתובים ושאר המאפיינים שלהם כדי שהקורא יוכל להפיק מהם את הלימוד העצמי הטוב ביותר, בהתחשב בטעם שלו ובמבחר שעומד לרשותו. לצורך הענין, אין הרבה ערך להמלצות או לשמות של פילוסופים מפורסמים, אלא רק לקשר שבין הקורא והספרים שמתאימים לו מכל אותן בחינות. ישנם כמובן ספרים שדורשים קריאת ספרים קודמים או רקע היסטורי וכו', אבל מעבר למגבלות מובנות מאליהן שקשורות לקריאה באופן כללי, הדבר החשוב ביותר הוא לדעת לבחור את הספר לגופו של אדם ולא להיפך! אם אתה לא יודע מה הטעם שלך בפילוסופיה, תוכל לערוך ניסיונות ולהשוות בין ספרים מתקופות שונות ובנושאים שונים, עד שתראה שאתה מעדיף דברים מסויימים יותר מאחרים (למשל, איזה נושאים מעניינים אותך: מטפיזיקה, אתיקה, אסתטיקה, דת, תרבות, תקופה היסטורית מסויימת, פילוסופיה של תחום מסויים וכו'). בהנחה שתוכל למצוא לפחות עניין יחסי רב יותר במבחר מסויים של ספרי פילוסופיה שיותר מתאימים לך, לא רק שתהיה לך סקרנות גדולה יותר וקל יותר להתאים ולהתקדם בלימוד, אלא שגם הפירות של הלימוד הזה יהיו מתוקים יותר ויבשילו מהר יותר...
 

soulipcist

New member
למידה בכפייה

נראה שלא הבנתי את ההקשר של השאלה הזאת... כי אם השאלה היא פשוט איך אפשר להשתמש בכישורי הלמידה ללימוד שהוא לא בהכרח מעניין... אז התשובה היא שזה בדיוק כמו כל סוג אחר של עבודה גסה. זאת פעילות אמצעית, שמשרתת מטרה אחרת שבלעדיה אין לה ערך. והמניע למעשה כזה, או לעידוד שלו טמון אך ורק במטרה וביתרונות שהיא מבטיחה על ידי שימוש יעיל באמצעים שלה. רצוי לברר אם מטרה המבוקשת מצליחה לעמוד במשימה כלכך קשה שהיא לחלוטין לא מובנת מאליה או מצדיקה את עצמה בכל מחיר. אחת הצורות המכוערות ביותר לדעתי של פעילות אמצעית כפויה היא באמצעות למידה שיכולה בנסיבות אחרות להיות תענוג נדיר, בנוסף לכל התועלת המעשית שעשויה לצמוח ממנה בלי קשר להעדר המניעים הצרים שלה. לעניות דעתי כל תעמולה עצמית שמתיימרת לשתול טעמים באופן מודע ותוך כדי הונאה עצמית לטעון שבלימודים אינסטרומנטלים לחלוטין יש חיוניות או אתגר או רוח רפאים פילוסופית (גם אם לוקחים בחשבון את העובדה שמדובר למשל בהערכה באמצעות מבחנים אמריקאים, או איזו שיטה אחרת שאנחנו לא מעריכים) היא מיותרת ולא באמת יכולה להשיג את המטרה שלה באמצעות זיוף מטבעות...
 
היכולת ללמוד

השאלה נשאלה שלא כהלכה. מוטב היה לשאול: האם בכלל יש תובנות פילוסופיות שיכולות לגרום לאדם ללמוד? התשובה היא לא. אין תובנות כאלה. אבל הפילוסופיה כן עוסקת בשאלת התשוקה והכמיהה (כן, גם התשוקה והכמיהה ללמידה) וכיצד לטעת אותן, לייצר מחדש פליאה והשתוממות נוכח המובן מאליו. אני חושב שאפשר ללמוד להתלהב, לאהוב, להסתקרן וללמוד. ייתכן, וזה פחות נדיר ממה שהיינו רוצים שיהיה, שלעיתים נחוצות גם תרופות במסע הזה. לא על התובנות לבדן יחיה האדם וילמד.
 

soulipcist

New member
מה בנוגע, למשל, לפילוסופיה הפרוטסטנטית ועוד?

או לפילוסופיות או אידאולוגיות שהתפתחו ממנה בהיסטוריה המודרנית? מדובר במערכת ערכים שלמה שמקדשת אמצעים של עבודה קשה ושאיפה לרווחה כלכלית שיכולה (או לעיתים קרובות) תלויה גם בלימודים לשם השגת התוצאות המעשיות... כמובן שאפשר ואולי רצוי להבחין בין אינטלקטואליזם במובן הקלאסי (בעולם העתיק, ברנסנס, במהפכה המדעית, בנאורות וכו') לבין אינטלקטואליות שיטתית, מניפוליטיבית ותועלתנית (כלומר לימוד שלא לשמו או לחינוך והתפתחות אישית, אלא יותר כאמצעי פוליטי, חומרי וכו'...). אפשר גם מבחינה פילוסופית להפריד בין פילוסופיות שמתמקדות בשאלות המסורתיות של הפילוסופיה (בעיקר אם יש להן חידושים היסטוריים) ופחות בכאלה שבאו כדי לענות צרכים היסטוריים אחרים (דתיים, פוליטיים, כלכליים וכו', ללא בהכרח תרומה משמעותית או התעמקות ישירה בפילוסופיה). מכל מקום, אם נניח את ההגדרות האלה ונחשיב גם זרמי מחשבה מגמתיים ופחות עמוקים ("פילוסופית") לפילוסופיה במובן הרחב יותר (לצורך הענין, גם דתות, תנועות פוליטיים וגורמים רעיוניים נוספים כלולים בה ויש להם לפעמים השפעה מרוכזת ורבה יותר על התרבות מלמסורת הפילוסופית המובהקת...)... לא יהיה לנו מנוס מלהכיר במציאות של זרמים בולטים שדווקא מניחים שאפשר (והם גם הצליחו בזה...) "לגרום לאדם ללמוד" וגם לעשות דברים אחרים שבהם הוא בוחר לבטל את עצמו בצורות אחרות בשביל מטרה רעיונית... תפיסות העולם האלה מתאפיינות באמונה דטרמיניסטית שנועדה לשכנע את המאמינים בצורה ברורה שהם צריכים ללכת בדרך מסויימת (לצורך הענין, לימודים אקדמיים) ושהמטרה שאליה מתקדמים היא ממילא ידועה מראש וכמוה גם הצעדים האישיים שיובילו אליה... באופן הזה אדם מסוגל להקדיש את עצמו לעבודה קשה שאין לו עניין בה לכשעצמה ובאופן דומה גם ללימודים שמובילים אותו לצועדים דומות ובאמצעות אותה דרך מחשבה... דרך אגב, עיקרון דומה, שקשור ליסודות הפרוטסטנטיים הדתיים, מצוי בפילוסופיה של היגל, שההשפעה שלה מאוד מרכזית בהיסטוריה של הפילוסופיה המובהקת וכמו כן קרל מרקס ירש אותו ממנו וטיפח אותו בדרך הפילוסופית שלו לקומוניזם... כמובן ש"גרימה לאדם ללמוד" או לעבוד היא לא דבר של מה בכך וספק אם הפילוסופיות האלה ישפיעו היום על חברי הפורום, אבל עצם זה שההשפעה שלהן היא מוגבלת, זה לא אומר ש"לא קיימות תובנות פילוסופיות שיכולות לגרום לאדם ללמוד". לסיכום, במחשבה שנייה, נראה לי שהיו ועדיין יש תובנות פילוסופיות כאלה.
 
אתה שואל:

"איזה תובנות יכולות להביא אדם לשבת על הטוסיק לקרוא וללמוד ?" שום תובנות יגרמו לטוסיק שלך לשבת ולקרוא הגיגים לא פשוטים, ספרי עבי קרס ללא תמונות עסיסיות ועוד ללמוד. מה שכן שאלות, שאלות מטרידות וחסרות מענה יביאו אותך לשבת ולקרוא עם התובנה היחידה שיש לך : "אולי שם אמצא את תשובתי".
 

יהודה115

New member
מה מביא ללמוד?

היי, לדעתי השאלה הזו היא אחת מהשאלות החשובות שיש. מה מביא ללמוד? תינוקות וילדים קטנים מסתכלים בסקרנות על העולם, ושואלים כל הזמן מה זה? ומנסים להבין ולקלוט מה קורה. יש לאח שלי תינוקת בת יותר משנה וכל הזמן היא מעסיקה את עצמה בדברים, וסקרנית לגבי דברים, ואותי זה פשוט ממלא שמחה לראות את זה. מסיבה שלא ברורה לי מתי שהוא התהליך המדהים הזה נחלש, ונדמה לי שזה אחת מהסיבות לזה שיש כל כך הרבה דברים מתסכלים בהתנהלות בעולם: ביקורטיה מוגזמת, חוסר אכפתיות, עניים שהחברה לא עוזרת להם מספיק ואפשר להמשיך עם רשימה כזו במשך יום שלם. באופן אישי מסקרן אותי איך שהעולם בנוי, ואני כל הזמן מנסה להבין בצורה טובה יותר דברים: קשר בין דברים, מה גורם למה, חוקיות בהתנהלות של דברים ומערכות שונות, למה יש דברים שמתסכלים אותי ואיך אני עובר למצב חיובי יותר, אנשים שונים וגם עם הרשימה הזו אני יכול להמשיך יום שלם. אני גם מרגיש שבלי היכולת של להתעניין בדברים, לשאול שאלות ולחשוב, החיים היו הרבה פחות מעניינים ופחות אטרקטיבים בעיני. יש עוד שמרגישים ככה? כמובן לא על השכל לבדו יחיה האדם, ויש עוד דברים נוספים, אבל מבחינתי מה שתיארתי זה חלק גדול מהיופי והטעם בחיים. ספציפית אצלי זה הכלי המרכזי שמסייע לי להגיע לתוצאות איכותיות בעבודה, ולהתקדם ולשנות דברים בחיים האישיים, ועם הכלים האלו אני עובד בכל יום.
 
למעלה