יש מספר תחומים שצריך לעבוד עליהם
אם ניקח את מה שהבריטים עשו מאז אטלנטה אחרי שהם זכו רק בזהב אחד והחליטו לשנות את כל הגישה שלהם לספורט הישגי ועד עכשיו שיש להם כבר 21 זהב היום אז אפשר לחשוב על כמה דברים:
1. קודם כל לשים דגש על ענפים מסוימים שבהם לישראל יכול להיות יתרון יחסי + ושכרגע באולימפיאדה התחרות בהם לא גדולה. הבריטים עשו את זה עם ספורט האופניים. הם בנו וולדרום מהטובים מסוגו בעולם הביאו מאמנים מעולים והתחילו להכשיר רוכבי אופניים - היום הם גורפים כמויות אדירות של מדליות בתחום הזה. זה בקלילות התחום הכי מצליח שלהם. אצלנו ניסו לעשות את זה בקטן עם נבחרת הכדורעף נשים של זלינגר ואחרי ארבע (או שמונה?) שנים החליטו לנטוש למרות ההתקדמות (כך דווח לאחרונה). היו כאן הרבה הצעות בשבוע האחרון באיזה תחומים ישראל צריכה להתמקד: אנשים הציעו כדורעף חופים, שיט (לוודא שכל הדגמים מגיעים לכל אולימפיאדה), שחייה למרחקים ארוכים (זו הצעה שלי - כדי לנצל את העובדה שיש היום גם מים פתוחים גם משחים ארוכים בבריכה וגם טריאתטלון) איגרוף לנשים (יש לנו לדעתי אלופת עולם) אני הייתי שם דגש חזק גם על ג'ודו נשים - למרות כל האכזבות זה מקצוע שמחלק ארבע מדליות ולא שלוש והוא עושה את זה בהרבה משקלים שונים ממש כמו באגרוף. באולימפיאדה הזאת בשל מיעוט הנשים שלושה נצחונות היו שווים מדליה - אם הייתה לנו בחורה בכל משקל היה יותר סיכוי. כמובן לקחת עניין כזה ברצינות עולה כסף של השקעה במתקנים ובמאמנים מובילים מחוץ לישראל.
2. מעבר למתקנים ומאמנים, הבריטים הביאו אנשי ניהול מעולים שהקימו קבוצות תמיכה לספורטאים כולל תזונאים, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים גופים שקבעו מטרות ועקבו אחרי ההתקדמות שלהם - בקיצור ניהול מקצועני. כל הספורטאים שזכו כאן הדגישו את מערכות התמיכה המרשימות שהם זכו להם. החסרון - גם זה עולה כסף. ושוב, תצטרך להביא אנשים מחוץ לישראל.
3. עכשיו אתה צריך לחשוב איך למשוך יותר אנשים חזקים לעסוק בספורט אולימפי - אולי עם יותר מיונים המוניים ומבחני סיבולת לבני נוער או ילדים בגילאים צעירים כדי למצוא כבר בגיל בית ספר יסודי אנשים עם פוטנציאל להצליח לעודד אותם ולדחוף אותם. חייבים קאדר יותר גדול של ספורטאים לבחור מתוכו כי הקאדר הנוכחי מצמיח ספורטאים שהם לא מספיק טובים.
4. זה משהו שהבריטים לא עשו אבל זה עוד יתרון יחסי שלנו - לדעתי צריך איכשהו לנצל ולהעביר את הידע הצבאי שיש לנו ביחידות המובחרות בנושאים של סיבולת, עמידה ביעדים ותפקוד תחת לחץ - היחידות המובחרות שלנו מובילות בתחומים הללו בעולם ואני אתפלא אם אין שם ידע ואנשים מקצוע שאפשר לנצל לטובת הספורט האולימפי (וכן אני יודע שספורט הישגי שונה מאוד מצבא אני לא מתכוון שיביאו רסר"ים לוועד האולימפי). אם אפשר איכשהו לקחת גם חלק מהאנשים המובחרים שמגיעים ליחידות האלה אחרי השחרור ולשכנע אותם אחרי הצבא לנסות סוגי ספורט שמבוססים על סיבולת אולי תוציא משם כמה מנצחים וזה בכלל בונוס (אני יודע זה כבר לירות גבוה מאוד).
5. לבסוף - מחשבה על הכנה לאולימפיאדה. ללא ספק השנה שלפני האולימפיאדה מחייבת עבודה ברמה שונה, הרבה יותר אינטנסיבית עם הרבה יותר הבנה וכיוון לעמידה בתנאי הלחץ של האולימפיאדה שהייה באתרים של האולימפיאדה או באתרים סגורים אחרים.
כל זה מחייב לא מעט כסף ורצון של הממסד לשנות שינוי מהותי בתחום הזה ולהביא מדליות באולימפיאדה כמשימה לאומית. אבל אין שום עניין כזה אצל אף אחד בממסד ואין הבנה לא מה הצלחה כזו עושה לשם הבינלאומי והתדמית של המדינה (ע"ע ג'מייקה) ולא על הדחיפה העצומה שזה נותן למוראל הלאומי בתוך המדינה. הצלחה בספורט הישגי לעולם לא יהיה כאן עדיפות אלא אם יעבירו את הוועד האולימפי לאריאל ויכריזו עליו בתור הוועד האולימפי של אריאל אז אולי האוצר פתאום ימצא כסף ועניין (סליחה על הגלישה לפוליטיקה לא יכולתי להתאפק תתעלמו).
לכן לא יקרה כלום גם אם יעל ארד תחליף את ורשביאק. הספורט שלנו חלש מאוד בבסיס בכל כך הרבה מישורים ששינוי פרסנולי כזה או אחר לא יביא לשום שינוי. יש מדינות קטנות שגם בלי כל השינויים הללו מביאות מדליות רק בזכות המסורת והיחס לספורט (פינלנד, הולנד, דנמרק ויש עוד רבות אחרות) השינוי היחיד שיקרה אצלנו , כפי שכבר ציינתי כאן - זה שבדיוק כמו שקרה עם נבחרת הכדורגל בשנים האחרונות הציפיות יירדו ואנשים יתרגלו לזה שאין מדליה.
