יצחק הספרן
New member
תובנות של דרוזי לחיים בשלום עם המוסלמים
תובנה של דרוזי: מה הסיכוי להגיע לשלום עם מדינות ערב?
"אם תמצא עם אחד בעולם, שחי עם מוסלמים בשלום מתוך בחירה חופשית וכנה של המוסלמים לחיות איתם בשלום - תדע שגם כאן זה אפשרי. המוסלמים יחיו איתך בשלום רק מחוסר ברירה או מתוך הבנה שכרגע לא ניתן לנצח אותך. הדרך היחידה לחיות בשלום בשכנותם היא על ידי איום מתמיד ותגובה קשה אם מזייפים". אז אולי אנחנו צריכים שר בטחון דרוזי?
הקדמה
יש לי חבר טוב ששרת איתי בסדיר. מאז שהוא הגיע לפלוגה ולמחלקה שלי היינו ביחד. שנינו היינו היחידים במחלקה שהיה להם אמצעי ראית לילה מותקן על הנשק. הוא היה מאגיסט שלמעשה ירש את המאג ממני מיד עם הגעתו. ולי היה M16 ואחר שהתקינו לנו את האמר"ל על כלי הנשק הפכנו לצוות שלא נפרד. חברי שעליו אני מספר הינו דרוזי החי בגליל כמו כל בני עדתו הוא בן למשפחה מפורסמת וכיום הוא איש דת ומשמש כשייח בכפרו. את שמו לא אזכיר מסיבות מובנות. תמיד הוא היה ישיר בדבורו גלוי וממוקד. עברנו יחד חוויות רבות וסכנות לא מעטות ואני יודע עד כמה ניתן לסמוך עליו. לעולם האיש לא אכזב ותמיד היה שווה לקבל ממנו עצה ועזרה. אנחנו כמובן עדיין בקשר ובכל נסיעה לצפון אני עובר אצלו לביקור.
לפני זמן לא רב באחד הביקורים הוא פנה אלי ושאל אותי ללא הכנה מוקדמת: "מה אתה אומר יש סיכוי לעשות שלום עם הערבים?" לא יודע עניתי לו, אני לא כל כך מאמין שאפשר. תראה אמר לי ידידי: אם תמצא עם אחד בעולם שחי עם מוסלמים בשלום מתוך בחירה חופשית וכנה של המוסלמים לחיות איתם בשלום תדע שגם כאן זה אפשרי.
את האמת? עניתי לו, לא מכיר עם כזה כי אין. ענה לי מיד ידידי המוסלמים יחיו איתך בשלום רק מחוסר ברירה או מתוך הבנה שכרגע לא ניתן לנצח אותך ולכן זמנית יחיו איתך בשלום ואפילו יחתמו איתך על חוזה שיאבד מיד את ערכו כאשר הם ירגישו מספיק חזקים. אם כך, הדרך היחידה לחיות בשלום בשכנותם היא על ידי איום מתמיד עליהם ותגובה קשה על כל התגרות עניתי לו. אם אתה לא רוצה מלחמות כל כמה שנים הוא ענה זאת הדרך היחידה.
ומתי אנחנו נבין את זה? שאלתי. מיד כשתפסיקו לרמות את עצמכם ענה. לאחר זמן מה של המשך 'טחינת' הנושא הוא הציע לי לקפוץ למרכז כי יש לו בלילה פגישה עם משלחת של שייחים ממספר כפרים והוא רוצה לקנות עוגות על מנת לכבדם. נסענו ביחד והגענו לקונדיטוריה במרכז הכפר. מדובר בקונדיטוריה גדולה ויפה בעלת דלפק ענק ומבחר עצום של עוגות כאשר על הקיר מאחורי הדלפק פרושים שני דגלים ענקיים של העדה הדרוזית בישראל וביניהם תלויות תמונות של גדולי השייחים הדרוזים מכאמל בשה ועד היום.
על הדלפק היו מונחות גם קופות צדקה של עמותות דרוזיות. הקונדיטור שמאחורי הדלפק עם חיוך מחוף אל חוף לא הפסיק לשבח את ידידי ולספר איזה שייח טוב הוא וכמה כולם אוהבים אותו. לאחר שיצאנו שאל אותי ידידי "נו מה אתה אומר?" קונדיטוריה יפה וגם דרוזי גאה שאוהב אותך עניתי לו. איזה דרוזי ענה לי ידידי - הוא מוסלמי!
איזה מוסלמי יתלה דגלים של הדרוזים ועוד תמונות של שייחים דרוזים שלא לדבר על התרמה לעמותות דרוזיות? שאלתי. מוסלמי שמבין שכדאי לו לחיות איתנו בשלום, כי אחרת אנחנו נלמד אותו שכדאי לו. בדרכי חזרה חשבתי לעצמי, אולי אנחנו צריכים שר בטחון דרוזי???
תובנה של דרוזי: מה הסיכוי להגיע לשלום עם מדינות ערב?
"אם תמצא עם אחד בעולם, שחי עם מוסלמים בשלום מתוך בחירה חופשית וכנה של המוסלמים לחיות איתם בשלום - תדע שגם כאן זה אפשרי. המוסלמים יחיו איתך בשלום רק מחוסר ברירה או מתוך הבנה שכרגע לא ניתן לנצח אותך. הדרך היחידה לחיות בשלום בשכנותם היא על ידי איום מתמיד ותגובה קשה אם מזייפים". אז אולי אנחנו צריכים שר בטחון דרוזי?
הקדמה
יש לי חבר טוב ששרת איתי בסדיר. מאז שהוא הגיע לפלוגה ולמחלקה שלי היינו ביחד. שנינו היינו היחידים במחלקה שהיה להם אמצעי ראית לילה מותקן על הנשק. הוא היה מאגיסט שלמעשה ירש את המאג ממני מיד עם הגעתו. ולי היה M16 ואחר שהתקינו לנו את האמר"ל על כלי הנשק הפכנו לצוות שלא נפרד. חברי שעליו אני מספר הינו דרוזי החי בגליל כמו כל בני עדתו הוא בן למשפחה מפורסמת וכיום הוא איש דת ומשמש כשייח בכפרו. את שמו לא אזכיר מסיבות מובנות. תמיד הוא היה ישיר בדבורו גלוי וממוקד. עברנו יחד חוויות רבות וסכנות לא מעטות ואני יודע עד כמה ניתן לסמוך עליו. לעולם האיש לא אכזב ותמיד היה שווה לקבל ממנו עצה ועזרה. אנחנו כמובן עדיין בקשר ובכל נסיעה לצפון אני עובר אצלו לביקור.
לפני זמן לא רב באחד הביקורים הוא פנה אלי ושאל אותי ללא הכנה מוקדמת: "מה אתה אומר יש סיכוי לעשות שלום עם הערבים?" לא יודע עניתי לו, אני לא כל כך מאמין שאפשר. תראה אמר לי ידידי: אם תמצא עם אחד בעולם שחי עם מוסלמים בשלום מתוך בחירה חופשית וכנה של המוסלמים לחיות איתם בשלום תדע שגם כאן זה אפשרי.
את האמת? עניתי לו, לא מכיר עם כזה כי אין. ענה לי מיד ידידי המוסלמים יחיו איתך בשלום רק מחוסר ברירה או מתוך הבנה שכרגע לא ניתן לנצח אותך ולכן זמנית יחיו איתך בשלום ואפילו יחתמו איתך על חוזה שיאבד מיד את ערכו כאשר הם ירגישו מספיק חזקים. אם כך, הדרך היחידה לחיות בשלום בשכנותם היא על ידי איום מתמיד עליהם ותגובה קשה על כל התגרות עניתי לו. אם אתה לא רוצה מלחמות כל כמה שנים הוא ענה זאת הדרך היחידה.
ומתי אנחנו נבין את זה? שאלתי. מיד כשתפסיקו לרמות את עצמכם ענה. לאחר זמן מה של המשך 'טחינת' הנושא הוא הציע לי לקפוץ למרכז כי יש לו בלילה פגישה עם משלחת של שייחים ממספר כפרים והוא רוצה לקנות עוגות על מנת לכבדם. נסענו ביחד והגענו לקונדיטוריה במרכז הכפר. מדובר בקונדיטוריה גדולה ויפה בעלת דלפק ענק ומבחר עצום של עוגות כאשר על הקיר מאחורי הדלפק פרושים שני דגלים ענקיים של העדה הדרוזית בישראל וביניהם תלויות תמונות של גדולי השייחים הדרוזים מכאמל בשה ועד היום.
על הדלפק היו מונחות גם קופות צדקה של עמותות דרוזיות. הקונדיטור שמאחורי הדלפק עם חיוך מחוף אל חוף לא הפסיק לשבח את ידידי ולספר איזה שייח טוב הוא וכמה כולם אוהבים אותו. לאחר שיצאנו שאל אותי ידידי "נו מה אתה אומר?" קונדיטוריה יפה וגם דרוזי גאה שאוהב אותך עניתי לו. איזה דרוזי ענה לי ידידי - הוא מוסלמי!
איזה מוסלמי יתלה דגלים של הדרוזים ועוד תמונות של שייחים דרוזים שלא לדבר על התרמה לעמותות דרוזיות? שאלתי. מוסלמי שמבין שכדאי לו לחיות איתנו בשלום, כי אחרת אנחנו נלמד אותו שכדאי לו. בדרכי חזרה חשבתי לעצמי, אולי אנחנו צריכים שר בטחון דרוזי???
