תודה לאלוהים על חסדים קטנים../images/Emo39.gif
אחרי הסערה אצלנו לאמא יש ימים רגועים יחסית. אתמול בערב כשהתקשרתי לאחיין החייל שלי לאחל לו בהצלחה לקראת משחק קבוצתו בשוודיה, אמא סימנה לי עם היד שגם היא רוצה לדבר איתו, ולהפתעתי דיברה ממש לעיניין ואיחלה לו בהצלחה. כידוע אני אוהדת שרופה של הפועל חיפה, אבל בעד כל קבוצה שמשחקת באירופה. במיוחד שהאחיינים שלי אוהדים מכבי חיפה. אמא, בעבר, היתה צופה איתי במשחקים ומעורבת בקורה ואפילו בקיאה ברזי המשחק. אתמול היא ראתה איתי את המשחק ואפילו שמחה כשמכבי הובילו. זה היה נפלא. ישבנו לנו שתינו, כמו פעם כשהיא היתה בריאה ונהנינו ממשחק כדורגל. זה היה כאילו שאמא של פעם שנעלמה לחור השחור של האלצהיימר, חזרה לביקור. הייתי מאושרת ולא רק מהתוצאה. זה החזיק מעמד רק מחצית אחת. פתאום אמא נמוגה שוב לאני החדש שלה ואיבדה עיניין. היא החזיקה מעמד רק מחצית, בדיוק כמו מכבי חיפה. היה מהפך גם על כר הדשא וגם פה. לקראת סוף המשחק לקחתי אותה לישון. והיא חיבקה אותי חזק חזק! איזה כיף היה. למרות ההפסד של מכבי תודה לאלוהים על חסדים קטנים.