תודה לאלוהי הכמעט

תודה לאלוהי הכמעט ../images/Emo12.gif

שחר ואני התיישבנו בחדר של שחר כדי לשמוע סיפור לפני השינה. הטלפון צלצל, ניגשתי לענות ושחר בעקבותיי. כעבור שניה נשמע פיצוץ בחדר שלה והשתרר חושך. הנורה התפוצצה ונפל האהיל. האהיל ומרבית הזכוכיות נחתו בדיוק במקום בו ישבנו קודם. בשניה הראשונה, בלי להתבלבל, נלחצתי. היינו לבד בבית. ילדה עייפה בפיג´מה וחדר חשוך ומלא זכוכיות. כמה נשימות מאוחר יותר הבנתי שאין ברירה אלא לעשות משהו. נעלתי לשחר נעלי בית. הושבתי אותה בפינת המיטה, תוך הנחיה ברורה לא להעז לרדת. הפעלתי תאורת חירום, שלפתי מטאטאים והתחלתי לנקות, לנער, להזיז עד שנראה היה שלא נותרו זכוכיות. עכשיו הגעתי לקטע המסובך - איך מוציאים נורה שבורה כדי להחליפה. אז טיפסתי עם כלי עבודה ביד ואיכשהו גם זה הסתדר. שחר הוזזה כדי שיוחלפו המצעים, מתוך חשש שאולי הסתננו זכוכיות למיטה. סיפרנו סיפור והגברת סופסוף זכתה ללכת לישון ואני נשמתי לרווחה. אני חייבת לציין ששחר התנהגה באופן בוגר להדהים. היא לא הפריעה וגם עזרה בהתאם לבקשותיי (החזיקה ומסרה לי את הנורה החדשה (בקופסה, כמובן), הדליקה את האור לצורך בדיקה בזמן שהחלפתי נורה וכו´), בלי קיטורים או התבכיינויות. הפגינה תפקוד מפליא במצב ביש. ותודה לאבא של שחר שהתקשר בדיוק בשניה הנכונה.
 

שישיר

New member
באמת תודה....וכל הכבוד לשחר!

הם מראים בגרות וחשיבה כשהם רואים שאנחנו לחוצים... ואכן - כנראה שאבא ידע בדיוק מתי להתקשר.. טוב שאתן בסדר
 
קור רוח...../images/Emo43.gif

קור רוח הוא 50% מהטיפול בבעיה כלשהי... חלץ רק גורם להחרפת המצב וירידה בתפקוד... מנסיון הרבה בריאות
אמנון מרגלית
 

mnirit

New member
כל הכבוד לשחר ולאמא!

ואני כבר הולכת לשאול את בעלי איפה הנורות ספייר שלנו
 
למעלה