תודה לאל... רק ברונכיט |רופאה

[ענתי44]

תודה לאל... רק ברונכיט../images/Emo184.gif|רופאה

סוף סוף זכינו להגיע לרופאת המשפחה. אחרי המתנה של 10 ימים!. כמובן שהתור התעכב בשעה, וחיכינו בחוץ. כמובן שלזה נלוו לחצים שלי. מה יהיה אם לאמא יברח פיפי דרך הטיטול, על הריצפה? מה יהיה אם תתחיל להתרגז ולנסות להתפשט או להזרק על הריצפה?????.. הרי היא חולה וזה עלול לגרום לבעיות בהתנהגות. ובטח המתנה ממושכת לא מקלה.התקשרתי נסערת לאחותי. היא הרגיעה אותי ואמרה, שזה כמו ביציאה עם ילדים קטנים, אירועים כמו חוסר שליטה, הקאה או התנהגות חסרת סבלנות צפוייה, ושאומר לעצמי שהכל יהיה בסדר ואם, יקרה, שלא אחוש מבוכה כי זה לא משהו מכוון. לבסוף הרופאה בדקה ופסקה שמדובר רק בברונכיט.ונתנה אנטיביוטיקה. אחר כך חיכינו לאחות שתחבוש את הרגל, עם הפצע שלא נרפא. זהבה, למה מתן אקסלון מותנה באישור הרופאה המנהלת של המרפאה?????? הרי מדובר בתרופה בסל הבריאות וניתנה על ידי רופאה גריאטרית, כנדרש.האם יכולים,שוב, לסרב לנו????? ומשהו אחד לחיוב, החלטתי ללכת ברגל כי הסיפור של להכנס ולצאת ממונית עם כסא הגלגלים, סיפור מעצבן. השמיים היו קודרים ועבים מלאי גשם עמדו לרדת. הצלחנו להגיע למדפאה בשלום.( התנשפתי בעלייה) ומיהרנו בחזרה. ואיך שהגענו הביתה החל גשם יורד. גשם טוב שפיזר את האובך ואת האבק והחול מהרחוב ומהגרון.שבת שלום לכולם

 

[פנטזי1]

היי ענתי

גם אצל אבי בקופ"ח מאוחדת צריך אישור של הרופא המחוזי לתרופה שלו "אריספט " אף על פי שהיא בסל הבריאות,כל חצי שנה נדמה לי או שנה אני לא זוכרת צריך אישור כזה אף על פי שהרופאה הגריאטרית רשמה את זה

 

[ענתי44]

כאילו חסר טירטור שמוסיפים

הרי רופאה גריאטרית החליטה שצריך, מה ההליך המטופש הזה?

 

[עב]

מקווים שתרימי ידיים ותוותרי...

זה לא ברור? בסה"כ נכנסתי לפורום כדי לדווח על טרטור והנה אני רואה שהצטרפתי למשפחת המטורטרים עלי אדמות. מה רציתי בסה"כ? לברר אם המסמכים של אמא הגיע למשרד הבריאות. שבועיים אני מתקשרת יום יום ללשכת הבריאות בבאר שבע. שבועיים אין תשובה. ביום חמישי הצלחתי. הגברת אמרה ללא הנד עףעף שהיא לא קיבלה מעולם את המסמכים של אמא. עלי לבוא באופן אישי ביום ג' בין 8 ל - 12. אי אפשר לקבוע פגישה מראש. ככה זה, אנחנו לא קופת חולים! "בואי בשבע וחצי ותספיקי להיכנס". בזלזול, בניכור, בהתעמרות. אני לא מאמינה להם, הם שקרנים! הם עושים הכל כדי לטרטר אותנו, כדי שנרים ידיים, שנוותר, שלא נמצה את הזכויות שלנו. ואמא בת ה - 81 יושבת על כיסא גלגלים ואין לה מושג מכל זה. היא מלטפת את היד שלי כשאני באה ומתבוננת בי כי המלים אוזלות לה - - - - ואז אני מתמלאת כוח נגד כל הממסד המתנכר, השונא, המתעלל והמתעמר ואני יודעת ששוב נלך להכין את המסמכים ואני אפסיד שעות עבודה וכו' וכו' וכו'. שבת שלום לכל המטורטרים וסליחה על הכעס, הוא לא מופנה כלפיכם כמובן.

 

[ענתי44]

כן זו המדיניות הלא רשמית לייאש אותו

http://news.walla.co.il/?w=//872682 פשוט לקרוא ולבכות.

 

[ליאורלילי]

ענתי, החלמה מהירה לאמא

סוף סוף אמא שלך מקבלת טיפול להתקררות שלה. אני מקווה שתחלים מהר ובקלות. לגבי האקסלון, גם אצלנו בכללית , לאחר קבלת האישור ממרפאת זיכרון , זה עובר למחוז , לאישורו של הרופא המחוזי. כל חצי שנה צריך לחדש את האישור. קופות החולים לא מעוניינות לתת לחולה תרופה אם היא לא תועיל לו. לכן הרופא המאבחן צריך להזהר כשמנסח את מכתב ההמלצה לתרופה, כדי שלא יתקבל הרושם שמצבו של החולה כבר ירוד מאד. את זה הבנתי מהרופאה של בעלי. בכל מקרה תטפלי בכך ואל תוותרי. שיהיה לנו שבוע טוב ופורים שמח. טובה

 

[ענתי44]

איך להסביר לאמא?

ביום שישי זה היה יחסית קל. הלכנו לטייל כדי לבקר את דוקטור אלבו ולומר לה שלום ושאנחנו בסדר. אמא שמחה לפגוש אותה והרשתה לה להאזין לריאות וציחקקה כי המכשיר היה לה קר.התרופות אנטיביוטיקה נוספו לאלו שאני במילא נותנת לה. בלי התקוממות ובלי שאלות. היום היינו אמורים לבוא לבדיקות דם ושתן. עכשיו איך מסבירים לאמא שצריך להתאפק כי חשוב שהבדיקת שתן תהיה מהשתן הראשון, בלילה ביקשתי מאלוהים שתקום יבשה, ליתר ביטחון שמתי שעון מעורר לשעת שחר מוקדמת והערתי אותה. כן היא היתה יבשה.הושבתי אותה על המושב בשירותים וניסיתי להסביר לה למה אני רוצה שתעשה פיפי בכוס פלסטיק.היא היתה מבוהלת. לא היתה לי ברירה אז הכנסתי את הכוס לאסלה והחזקתי. הלחץ גרם לה לעשות צרכים אחרים. למזלי הזזתי קדימה את הכוס והיד.עצרתי נשימה וחיכיתי.כשאמא, ובצדק, כועסת עלי, מה אני נדחפת למרחב האוויר שלה.בשעה טובה, ניתן לראות את החצי כוס המלאה ולקוות לטוב.אמא היתה כבר עצבנית ובקושי הצלחתי להוציא את כוס השתן מבלי לשפוך את תוכנה.וכשהקמתי אותה היא נבהלה והשתוללה.מעיפה את המגביה לשירותים ונופלת בכוח על הריצפה. והשעון מתקתק עוד מעט צריכים ללכת אם רוצים להגיע בזמן לתור להוצאת דם.וכמובן להכניס את נוזל הבדיקה למבחנות, אבל, נעלמו המבחנות, אז הכנסתי לצנצנת. הלבשתי את אמא, שרצתה מאוד את הקפה ועוגת הגבינה שלה וכעסה שלא הכנתי לה. היא לא הצליחה להבין מה הקשר לבדיקות דם ולצום. או מה זה צום. התנשפתי במעלה הרחוב דוחפת את העגלה של אמא, שרוצה לעזור, אליבא דה אחותי או מפחדת לדעתי, ומורידה רגל מהכסא וכמעט מתגלגלת על הארץ.קרוב לקופת החולים, יוצאת האחות לסיבוב הדמים לקחת מאנשים שלא יכולים להגיע. לאמא אין אישור. היא צריכה להגיע למרפאה.לאף אחד לא איכפת עד כמה קשה לה. אבל סוף טוב הכל טוב, משם נסענו למרכז היום חזרה לשיגרה המוכרת והבטוחה.