תודה לך שקד...
בכל מקרה אולי אתם לא זוכרים אותי פעם הייתי פה כתבתי הודעה שאני יתום צהל וראיתי שאני לא ממש שייך אז עזבתי... הכרתי בזכות אותה הודעה את שקד ובכך הרווחתי ידידה... בכל מקרה היום היא שלחה לי קישור לפורום שוב ומשום מה הופתעתי לראות "גל" מסוים של מודעות ליתומי צה"ל בעיני זאת ברכה ולכן אני ינסה בשנית להשתלב בעשיה כאן... שמי הוא תומר ואני גר באזור המרכז אני בצבא בן 18 וחצי אבי היה איש קבע סגן אלוף בצבא בחיל מודיעין והוא נדרס למוות לפני 4 שנים כשהיה בן 42 (הייתי בכיתה ט) הייתי בשוק באותו זמן זאת הייתה עבורי נקודת מפנה מצד אחד הרגשתי רע שאני נקרא יתום צה"ל למרות שאבי לא מת במלחמה כי הוא נהרג בתאונת דרכים אנשים ניסו להסביר לי שזה נחשב כי הוא שירת כל חייו בצבא(פנימיה צבאית מגיל 16) אבל עדין בלב הרגשתי לא נעים עם הזמן זה עבר והשלמתי שאבי לא כאן היו זמנים שפשוט דימינתי שהוא בשליחות בחו"ל אבל ככל שהזמן עבר הוא לא חזר עם הזמן גיליתי דברים על אבי שלא ידעתי עליהם וזה עשה לי רע בלב רע נורא כי את אותם צדדים שהיו בו לא הכרתי ולא זכיתי לשמוע עליהם ממנו הרגע הכי קשה עבורי היה ביום הזכרון למערכות ישראל באותה שנה כי היה לי ולאבי מנהג שבכל שנה בערב יום הזכרון הוא ואני עולים לטקס בישוב להתייחד עם הלוחמים ועם חבריו לשירות בסדיר שנפלו(הוא התחיל בתור צנחן) אבל מכיתה ט´ האירוניה החליטה שאני ילך כל שנה בשבילו ובשביל חבריו... הכאב הכי גדול שיש לי זה שאני לא יכול להיות קרבי,רציתי נורא להיות קרבי כדי שאני יוכל לתת מכולי,יש לי פרופיל 82 ומוטיבציה גבוה אלב אמי לא מוכנה לחתום והצבא לא מוכן לקחת זה עשה לי רע ועד היום אני מצטער על זה... הרגע האולי היחידי שעשה לי קצת טוב בתקופה הזאת שבקיץ האחרון יצאתי לטיול של יתומי צה"ל והכרתי לראשונה
יתומי צה"ל אחרים וכולנו יחדיו חלקנו חוויות ותחושות בטן שונות וזה עזר נורא... לצערי הרב אחרי אותו טיול התגייסתי לצבא וכבר לא יכלתי לשוב לאותו טיול התקווה הקטנה שנמצאת בלבי שבטיול הבא אני יאכל להצטרף בתור מאבטח מטעם הצבא
ולסיום אומר שהמוות של אבי גם קצת עזר,למרות שזה ישמע צורם ורע המוות של אבי גרם לי לשינוי חיבוי,התבגרתי נהייתי יותר בוגר עצמאי וגם החלטתי לקחת את עצמי בידים והצלחתי להוריד במשקל(46 קילו פחות) ושיפור בציונים אומרים שבחיים יש את הרגע שמשנה את הבן אדם,לחלקם זה הצבא או התיכון אצלי כמה שזה עצוב זה הטרגדיה המשפחתית,המוות של אבי...
בכל מקרה אולי אתם לא זוכרים אותי פעם הייתי פה כתבתי הודעה שאני יתום צהל וראיתי שאני לא ממש שייך אז עזבתי... הכרתי בזכות אותה הודעה את שקד ובכך הרווחתי ידידה... בכל מקרה היום היא שלחה לי קישור לפורום שוב ומשום מה הופתעתי לראות "גל" מסוים של מודעות ליתומי צה"ל בעיני זאת ברכה ולכן אני ינסה בשנית להשתלב בעשיה כאן... שמי הוא תומר ואני גר באזור המרכז אני בצבא בן 18 וחצי אבי היה איש קבע סגן אלוף בצבא בחיל מודיעין והוא נדרס למוות לפני 4 שנים כשהיה בן 42 (הייתי בכיתה ט) הייתי בשוק באותו זמן זאת הייתה עבורי נקודת מפנה מצד אחד הרגשתי רע שאני נקרא יתום צה"ל למרות שאבי לא מת במלחמה כי הוא נהרג בתאונת דרכים אנשים ניסו להסביר לי שזה נחשב כי הוא שירת כל חייו בצבא(פנימיה צבאית מגיל 16) אבל עדין בלב הרגשתי לא נעים עם הזמן זה עבר והשלמתי שאבי לא כאן היו זמנים שפשוט דימינתי שהוא בשליחות בחו"ל אבל ככל שהזמן עבר הוא לא חזר עם הזמן גיליתי דברים על אבי שלא ידעתי עליהם וזה עשה לי רע בלב רע נורא כי את אותם צדדים שהיו בו לא הכרתי ולא זכיתי לשמוע עליהם ממנו הרגע הכי קשה עבורי היה ביום הזכרון למערכות ישראל באותה שנה כי היה לי ולאבי מנהג שבכל שנה בערב יום הזכרון הוא ואני עולים לטקס בישוב להתייחד עם הלוחמים ועם חבריו לשירות בסדיר שנפלו(הוא התחיל בתור צנחן) אבל מכיתה ט´ האירוניה החליטה שאני ילך כל שנה בשבילו ובשביל חבריו... הכאב הכי גדול שיש לי זה שאני לא יכול להיות קרבי,רציתי נורא להיות קרבי כדי שאני יוכל לתת מכולי,יש לי פרופיל 82 ומוטיבציה גבוה אלב אמי לא מוכנה לחתום והצבא לא מוכן לקחת זה עשה לי רע ועד היום אני מצטער על זה... הרגע האולי היחידי שעשה לי קצת טוב בתקופה הזאת שבקיץ האחרון יצאתי לטיול של יתומי צה"ל והכרתי לראשונה