תודה לכולם על התשובות
כזכור, העליתי פה בפורום סוגיה לגבי המסע לפולין אצלנו בבית הספר, שכן עולים כרגע דיונים - פולין כן או לא. (http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=1091&msgid=66436429) אנחנו, התלמידים, זועזענו תחילה למשמע הרעיון לבטל (או לעשות את זה בארץ), אך מנסיון של פעמים קודמות של ביטולים, קיצוצים וכד' החלטנו שהפעם אנחנו לא מוותרים. ולכן, החלטנו לפעול בדרך חכמה. תחילה (לאחר שפרסמתי את ההודעה) נפגשנו כל מי שמעוניין להביע דעה מהשכבה להקשיב לנאומים של מורים מבית הספר, המנהל ותלמידים שכבר היו בפולין. לאחר מכן ערכנו דיון, גיבשנו דעה שכבתית ועכשיו אנו עומדים לרוץ עם זה. כפי שכבר הזכרתי בהודעה הקודמת, היו כל מיני סיבות שגררו לשאלה הזו. תחילה נאם מנהל בית הספר שהעלה את טענותיו המתוארות בהודעה הקודמת. לאחר מכן עלתה יועצת בת הספר כמורה שמתנגד ליציאה לפולין ובעיקר חידדה את דבריו של המנהל. לאחר מכן עלתה מורה מבית הספר אשר בעד המסע, וסיפרה מה היא הרגישה כשהיא היתה שם ולמה זה חשוב וכד', לאחר מכן עלתה תלמידה שהיתה במסע שהיא נגד היציאה למסע, ולבסוף תלמיד שנאם בעד. לבסוף, לחר דיון הגענו להחלטה שכבתית, וזה מה שאני רוצה להעלות בפניכם. בקרוב, נחל לפעול למען גיוס כספים ולהעלות את הטענות בפני המנהל. לאחר כל הדיונים החלטנו שאנחנו בכל זאת כן רוצים לצאת. זה נראה לנו חשוב. התלמידה שטענה נגד המסע אמרה שמבחינתה המסע לפולין זה באמת מסע ריגשי מאוד, ואולי בוכים שם מול המשרפות, אך רגש זה דבר חולף ונשכח, ומה שנשאר זה הלמידה. לכן עדיף לעשות זאת בארץ כך שהעלויות יהיו נמוכות יותר והלמידה גדולה יותר. אני העליתי בד'יון נקודה מנוגדת לנקודת מבט שלה. אני זוכר שכשהייתי בן 9 בערך, היינו בהולדנד, בביתה של אנה פרנק. זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי את הספור הכמעט דמיוני הזה, והיה לי קשה להאמין לו, אך כשהייתי בביתה וראיתי את הכל אמיתי, את ארון הספרים הפתוח, נצבט לי הלב והתחושה הזאת, ואולי גם ההזדעזעות נחרטו בי עד היום. מבחינתי להרגיש - זה ללמוד. זה הפן המעשי של הלמידה. זה השיא.אי אפשר ללמוד כמו תוכי מבלי להרגיש דבר, להזדעזע או להזדהות. כל אישה שילדה יכולה להעיד מה זה לזכור הרגשה
. העלו גם כמה ביקורות ודברים לשיפור המסע. לפני המסע, מתקיימת בבית ספרנו סדנא של כשבועיים רצופים בחופש - כל יום מ8 בבוקר עד 9 בערב - על המסע. "סדנת זהות". הרבה פעמים קרה שהסדנא היתה כ"כ טובה, טובה מדי, שתלמידים הגיעו לפולין וכבר ראו את כל המרקומות בתמונות וסרטים ומכירים כבר הכל שדבר כבר לא ריגש אותם. לכן אנו רוצים להוריד את הרמה של הסדנא קצת. אולי שלא תהיה כ"כ אינטנסיבית. וכל זה, זה סיכום של הכל =] מה דעתכם. יש לכם עוד טיעונים? שוב, תודה. שלכם, אלון.
כזכור, העליתי פה בפורום סוגיה לגבי המסע לפולין אצלנו בבית הספר, שכן עולים כרגע דיונים - פולין כן או לא. (http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=1091&msgid=66436429) אנחנו, התלמידים, זועזענו תחילה למשמע הרעיון לבטל (או לעשות את זה בארץ), אך מנסיון של פעמים קודמות של ביטולים, קיצוצים וכד' החלטנו שהפעם אנחנו לא מוותרים. ולכן, החלטנו לפעול בדרך חכמה. תחילה (לאחר שפרסמתי את ההודעה) נפגשנו כל מי שמעוניין להביע דעה מהשכבה להקשיב לנאומים של מורים מבית הספר, המנהל ותלמידים שכבר היו בפולין. לאחר מכן ערכנו דיון, גיבשנו דעה שכבתית ועכשיו אנו עומדים לרוץ עם זה. כפי שכבר הזכרתי בהודעה הקודמת, היו כל מיני סיבות שגררו לשאלה הזו. תחילה נאם מנהל בית הספר שהעלה את טענותיו המתוארות בהודעה הקודמת. לאחר מכן עלתה יועצת בת הספר כמורה שמתנגד ליציאה לפולין ובעיקר חידדה את דבריו של המנהל. לאחר מכן עלתה מורה מבית הספר אשר בעד המסע, וסיפרה מה היא הרגישה כשהיא היתה שם ולמה זה חשוב וכד', לאחר מכן עלתה תלמידה שהיתה במסע שהיא נגד היציאה למסע, ולבסוף תלמיד שנאם בעד. לבסוף, לחר דיון הגענו להחלטה שכבתית, וזה מה שאני רוצה להעלות בפניכם. בקרוב, נחל לפעול למען גיוס כספים ולהעלות את הטענות בפני המנהל. לאחר כל הדיונים החלטנו שאנחנו בכל זאת כן רוצים לצאת. זה נראה לנו חשוב. התלמידה שטענה נגד המסע אמרה שמבחינתה המסע לפולין זה באמת מסע ריגשי מאוד, ואולי בוכים שם מול המשרפות, אך רגש זה דבר חולף ונשכח, ומה שנשאר זה הלמידה. לכן עדיף לעשות זאת בארץ כך שהעלויות יהיו נמוכות יותר והלמידה גדולה יותר. אני העליתי בד'יון נקודה מנוגדת לנקודת מבט שלה. אני זוכר שכשהייתי בן 9 בערך, היינו בהולדנד, בביתה של אנה פרנק. זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי את הספור הכמעט דמיוני הזה, והיה לי קשה להאמין לו, אך כשהייתי בביתה וראיתי את הכל אמיתי, את ארון הספרים הפתוח, נצבט לי הלב והתחושה הזאת, ואולי גם ההזדעזעות נחרטו בי עד היום. מבחינתי להרגיש - זה ללמוד. זה הפן המעשי של הלמידה. זה השיא.אי אפשר ללמוד כמו תוכי מבלי להרגיש דבר, להזדעזע או להזדהות. כל אישה שילדה יכולה להעיד מה זה לזכור הרגשה
