תגובה קצרצרה ../images/Emo9.gif
לפי דעתי יש לנו 2 מטרות במאבק: 1) עכשיו, ברגע זה, להתגבר על המחשבות הנוראיות ולהתמודד עם החרדות, ולעשות את הדברים למרות שהם גורמים לנו חרדה. 2) בעתיד, כשנרצה לעשות את מה שהיה גורם לנו לחרדות, נוכל לעשות את זה בלי מחשבות נוראיות ובלי להרגיש חרדה (למען האמת, להרגיש חרדה קלה שנוכל בקלות להתגבר עליה). כשמנסים להתמודד עם החרדה בעזרת טיפול פסיכולוגי או לבד... ומוצאים את הכוח להתגבר על המחשבות הנוראיות ולהתמודד עם החרדות - אנחנו מצליחים לעשות את הדברים שקשים לנו, ובכך השגנו את מטרה 1. כשלוקחים תרופה, אנחנו בעזרת התרופה מקבלים את הכוח להתגבר על החרדות, כוח שלא תמיד אפשר למצוא בלי תרופה... התרופה מקלה עלינו לעשות את הדברים שקשים לנו, ובסופו של דבר עוזרת לנו להתמודד עם החרדות, ובכך אנחנו גם כן משיגים את מטרה 1. בשתי הדרכים, אחרי שנתמודד עם החרדות ונעשה את הדברים המפחידים שוב ושוב, מצבנו ישתפר, החרדה תלך ותקטן, ובסוף נהיה מסוגלים לעשות את הדברים שהיו נראים לנו בלתי אפשריים, בלי לחשוב מחשבות נוראיות ובלי להרגיש חרדה איומה, והשגנו את מטרה 2. התרופות, דרך אגב, משפיעות 24 שעות ביממה, כל עוד לוקחים אותם כמו שאמורים. ככל שהמצב משתפר, וההתמודדות נעשית קלה יותר, הפסיכיאטר מפחית את מינון התרופות, עד שאפשר להתמודד עם החרדות בקלות גם בלי תרופה. כמובן, שמה שהכי חשוב זה ההתמודדות המעשית (טיפול פסיכולוגי וכו'...) עם החרדות, בין אם לוקחים תרופה ובין אם אפשר בלי. אני מצטערת על התגובה הארוכה... למי שהחזיק מעמד וקרא עד כאן, מגיע פרס: 7 חיבוקים ומצה,
