הילה_והגבר
New member
תודה לכולן, חשיפה וסיפור אמיתי
אחרי ההודעות המקוריות של האלמונית וליידוגו אתמול, החלטתי לצמצם נוכחות באופן מסיבי בפורום. בערב, עדיין תחת תחושת העלבון, סיפרתי לגבר שלי מה קרה. אחרי שהוא וידא שבאמת לא השווצתי (ותאמינו לי שיש במה) אלא רק כתבתי ´רופא´ ו-´סטודנטית לתואר שני´,מהוא נעץ בי מבט לא מאמין ושאל, "את מתכוונת להגיד לי, שיש אנשים שחושבים שהם יכירו אותך יותר טוב אם הם ידעו מי המאפרת שלך מאשר אם הם ידעו מה המקצוע שלך ?". אמרתי לו, "טוב, זה בכל זאת פורום חתונות". אז הוא הגיע למסקנה שכולנו מופרעות. אז בנימה אופטימית זו, המון המון תודה לכולכן על התמיכה ועל העידוד. מאוד נפגעתי מהביקורת הבונה שהועברה כאן, והיה קשה לי להרגיש שאני מצטיירת כטיפוס שחצן ושפגעתי במישהו מבלי להתכוון. אני שמחה לדעת שאם זה אכן קרה, מדובר במקרה בודד, ואם יש רצון ללבן אותו - הדוא"ל שלי כאן. כמו-כן, אני יותר ממזמינה את כל הנשואות לשלוח אלי או לענבל ממתחתנים את סיפור החתונה שלכן - אמנם יקח זמן להעלות אותם, אבל אני משוכנעת שמתחתנים ישמחו לשמור עליהם בינתיים. אתן גם מוזמנות לשלוח את התמונה או התמונות שאהבתן ושהייתן רוצות שיופיעו במקביל. ההזמנה פתוחה גם לכל סיפור מיוחד אחר- איך הכרתם, איך הייתה הצעת הנישואין וכיוצב´. חשוב לי להסביר בהקשר זה שאני לא יכולה לפרסם בשלב זה את שמות נותני השירות שבחרנו ונבחר - כחלק מהסיפור עם הטור במתחתנים. אני מקווה שאחרי החתונה כבר לא תהייה בעייה. אז מראש סליחה. וחוצמזה, מעבר לכך שאין לי נטייה כפייתית להשוויץ בגבר שלי, אני חושבת שבזוגיות הכבוד, ההערכה ואפילו הגאווה אחד בשני הם דברים מאוד חשובים, לא רק בהקשר המקצועי. וחשוב להפגין אותם, ביחד ולחוד. לחשיפה המובטחת - כאמור, הגבר בן 29 (ולחוץ מכך), רופא על סף התמחות, אני בת 25, סטודנטית לתואר שני במדעי החברה (אין עוד נושא לתזה, אלמונית, אבל אם תרצי אשמח לעדכן). אנחנו ביחד שלוש שנים עוד חודש, גרים ביחד בת"א מזה שנה ומתחתנים עוד שבעה חודשים. מתים לעבור כבר לפורום הריון ולידה, אבל שיקולי כסף (אני עובדת חצי משרה באוניברסיטה, זה לא כסף ולא כבוד) וזמן (להיות רופא זה לא לראות אור יום) יחייבו דחייה של ארבע שנים בערך. אנחנו זוג מעורב, אני אשכנזיה, הוא ספרדי, וזה אולי לא רלבנטי אבל זה עושה לנו המון כיף בגלל השוני הרב בין המשפחות והמסורות, ואנחנו מקווים שזה ישתקף בחתונה. ולמרות שאבא שלי לא היה מעורב בהבאת מעפילים ארצה, סבא שלי היה אסיר ציון ברומניה כי הוא היה חבר בשומר הצעיר, וסבתא שלי עלתה לבדה ארצה, בגיל 17, בהריון (עם אבא שלי) ורווקה. יש לנו עדיין את המברק המקורי שהיא שלחה לרומניה - "נולד בן בכור, האם והילד בריאים". כשאבא שלי היה בן 3 ההורים שלו התחתנו, והוא היה נוכח. ויש עוד סיפורים, ברוך השם, אבל לא נראה לי שזה יעניין מישהו, אז עד כאן חשיפה להיום. אז שוב תודה לכולם.
אחרי ההודעות המקוריות של האלמונית וליידוגו אתמול, החלטתי לצמצם נוכחות באופן מסיבי בפורום. בערב, עדיין תחת תחושת העלבון, סיפרתי לגבר שלי מה קרה. אחרי שהוא וידא שבאמת לא השווצתי (ותאמינו לי שיש במה) אלא רק כתבתי ´רופא´ ו-´סטודנטית לתואר שני´,מהוא נעץ בי מבט לא מאמין ושאל, "את מתכוונת להגיד לי, שיש אנשים שחושבים שהם יכירו אותך יותר טוב אם הם ידעו מי המאפרת שלך מאשר אם הם ידעו מה המקצוע שלך ?". אמרתי לו, "טוב, זה בכל זאת פורום חתונות". אז הוא הגיע למסקנה שכולנו מופרעות. אז בנימה אופטימית זו, המון המון תודה לכולכן על התמיכה ועל העידוד. מאוד נפגעתי מהביקורת הבונה שהועברה כאן, והיה קשה לי להרגיש שאני מצטיירת כטיפוס שחצן ושפגעתי במישהו מבלי להתכוון. אני שמחה לדעת שאם זה אכן קרה, מדובר במקרה בודד, ואם יש רצון ללבן אותו - הדוא"ל שלי כאן. כמו-כן, אני יותר ממזמינה את כל הנשואות לשלוח אלי או לענבל ממתחתנים את סיפור החתונה שלכן - אמנם יקח זמן להעלות אותם, אבל אני משוכנעת שמתחתנים ישמחו לשמור עליהם בינתיים. אתן גם מוזמנות לשלוח את התמונה או התמונות שאהבתן ושהייתן רוצות שיופיעו במקביל. ההזמנה פתוחה גם לכל סיפור מיוחד אחר- איך הכרתם, איך הייתה הצעת הנישואין וכיוצב´. חשוב לי להסביר בהקשר זה שאני לא יכולה לפרסם בשלב זה את שמות נותני השירות שבחרנו ונבחר - כחלק מהסיפור עם הטור במתחתנים. אני מקווה שאחרי החתונה כבר לא תהייה בעייה. אז מראש סליחה. וחוצמזה, מעבר לכך שאין לי נטייה כפייתית להשוויץ בגבר שלי, אני חושבת שבזוגיות הכבוד, ההערכה ואפילו הגאווה אחד בשני הם דברים מאוד חשובים, לא רק בהקשר המקצועי. וחשוב להפגין אותם, ביחד ולחוד. לחשיפה המובטחת - כאמור, הגבר בן 29 (ולחוץ מכך), רופא על סף התמחות, אני בת 25, סטודנטית לתואר שני במדעי החברה (אין עוד נושא לתזה, אלמונית, אבל אם תרצי אשמח לעדכן). אנחנו ביחד שלוש שנים עוד חודש, גרים ביחד בת"א מזה שנה ומתחתנים עוד שבעה חודשים. מתים לעבור כבר לפורום הריון ולידה, אבל שיקולי כסף (אני עובדת חצי משרה באוניברסיטה, זה לא כסף ולא כבוד) וזמן (להיות רופא זה לא לראות אור יום) יחייבו דחייה של ארבע שנים בערך. אנחנו זוג מעורב, אני אשכנזיה, הוא ספרדי, וזה אולי לא רלבנטי אבל זה עושה לנו המון כיף בגלל השוני הרב בין המשפחות והמסורות, ואנחנו מקווים שזה ישתקף בחתונה. ולמרות שאבא שלי לא היה מעורב בהבאת מעפילים ארצה, סבא שלי היה אסיר ציון ברומניה כי הוא היה חבר בשומר הצעיר, וסבתא שלי עלתה לבדה ארצה, בגיל 17, בהריון (עם אבא שלי) ורווקה. יש לנו עדיין את המברק המקורי שהיא שלחה לרומניה - "נולד בן בכור, האם והילד בריאים". כשאבא שלי היה בן 3 ההורים שלו התחתנו, והוא היה נוכח. ויש עוד סיפורים, ברוך השם, אבל לא נראה לי שזה יעניין מישהו, אז עד כאן חשיפה להיום. אז שוב תודה לכולם.
