תודה לכל המברכימותים
כן, אנחנו כבר אחרי ורק היום נכנסתי וראיתי את הברכות ראיתי גם שהפורום היה פעיל כשלא הייתי פה (מה קרו עוד דברים בעולם חוץ מהולדת זגרבון?...) אז אין לי הרבה זמן בשביל מחשב ואינטרנט בנתיים והאמת גם לא ממש כוח ואנרגיות לזה ובטח תכף יהיה בכי מהחדר השני ואני אצטרך לסיים (כרגע כל הבית ישן) אז קצת אינפורמציה. זגרבון נולד 4086 (קצת נסחפתם עם החמישה קילו...) בקיסרי. אני עדיין מתאוששת (אף אחד לא סיפר לי שזה קשה וכואב כל כך) אז עברתי כבר יום אחד של נפילת הורמונים (בכי וכאלה..) ואמרו לי שיש עוד כמה כאלה לפניי. בכל מקרה ההתאוששות הפיזית שלי לא היתה קלה (למרות שהיום הרבה יותר קל מלפני שבוע) לציבונינה (שעדיין בחופש הגדול) גם לא קל. נעלמתי לה לשלושה ימים לבית חולים והיא נורא כעסה ןאולי גם פחדה ופתאם חזרתי עם תינוק אז את הקריזות שלה היא מוציאה עליי (וטוב שכך - עם זגרבון היא עדינה ונעימה עדיין...). היא כבר הספיקה לגרש אותי מהבית להגיד שאני איכסה ושהיא שונאת אותי ועוד כהנה וכהנה חוץ מזה עד לפני יומיים עוד לא מצאנו לה גן וגם זה לא הוסיף לתחושת הביטחון והעוגנים שהיא צריכה. אבל כמו אצל כולם לאט לאט הכל מסתדר הייתי איתה השבוע בגן חדש שמצאנו היינו שם יומיים להסתגלות ואני חושבת שמצאנו גן (אנחנו לפחות מתכוונות להתחיל שם ב 1/9 ) אני משתדלת להיות איתה הרבה וזה שאני לא מניקה מאפשר לזגרב לשחרר אותי קצת יותר בשביל להיות איתה. חוץ מזה זגרב נפלאה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. גם במהלך לידה (או יותר נכון הציפיה ללידה שהיתה ארוככככככה מאד) וגם אח"כ פה בבית אני פשוט אוהבת אותה ומאוהבת בה ומתאהבת בה כל יום מחדש. ולגבי זגרבון הוא חמוד לאט לאט נלמד להכיר אותו ולאהוב אותו יותר ויותר. והוא אותנו. נשיקות וחיבוקים לכולם. ואני מקווה למצוא בשבוע הבא קצת יותר זמן כדי להתעדכן מה קורה פה.
כן, אנחנו כבר אחרי ורק היום נכנסתי וראיתי את הברכות ראיתי גם שהפורום היה פעיל כשלא הייתי פה (מה קרו עוד דברים בעולם חוץ מהולדת זגרבון?...) אז אין לי הרבה זמן בשביל מחשב ואינטרנט בנתיים והאמת גם לא ממש כוח ואנרגיות לזה ובטח תכף יהיה בכי מהחדר השני ואני אצטרך לסיים (כרגע כל הבית ישן) אז קצת אינפורמציה. זגרבון נולד 4086 (קצת נסחפתם עם החמישה קילו...) בקיסרי. אני עדיין מתאוששת (אף אחד לא סיפר לי שזה קשה וכואב כל כך) אז עברתי כבר יום אחד של נפילת הורמונים (בכי וכאלה..) ואמרו לי שיש עוד כמה כאלה לפניי. בכל מקרה ההתאוששות הפיזית שלי לא היתה קלה (למרות שהיום הרבה יותר קל מלפני שבוע) לציבונינה (שעדיין בחופש הגדול) גם לא קל. נעלמתי לה לשלושה ימים לבית חולים והיא נורא כעסה ןאולי גם פחדה ופתאם חזרתי עם תינוק אז את הקריזות שלה היא מוציאה עליי (וטוב שכך - עם זגרבון היא עדינה ונעימה עדיין...). היא כבר הספיקה לגרש אותי מהבית להגיד שאני איכסה ושהיא שונאת אותי ועוד כהנה וכהנה חוץ מזה עד לפני יומיים עוד לא מצאנו לה גן וגם זה לא הוסיף לתחושת הביטחון והעוגנים שהיא צריכה. אבל כמו אצל כולם לאט לאט הכל מסתדר הייתי איתה השבוע בגן חדש שמצאנו היינו שם יומיים להסתגלות ואני חושבת שמצאנו גן (אנחנו לפחות מתכוונות להתחיל שם ב 1/9 ) אני משתדלת להיות איתה הרבה וזה שאני לא מניקה מאפשר לזגרב לשחרר אותי קצת יותר בשביל להיות איתה. חוץ מזה זגרב נפלאה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. גם במהלך לידה (או יותר נכון הציפיה ללידה שהיתה ארוככככככה מאד) וגם אח"כ פה בבית אני פשוט אוהבת אותה ומאוהבת בה ומתאהבת בה כל יום מחדש. ולגבי זגרבון הוא חמוד לאט לאט נלמד להכיר אותו ולאהוב אותו יותר ויותר. והוא אותנו. נשיקות וחיבוקים לכולם. ואני מקווה למצוא בשבוע הבא קצת יותר זמן כדי להתעדכן מה קורה פה.
