תודה ללב אם. מצרפת לכם מה שכתבתי

[עדנה]

תודה ללב אם. מצרפת לכם מה שכתבתי

בפורום פסיכולוגיה. פעם ראשונה בפורום שלכם וזקוקה לעזרה. אתמול בערב הבת שלי (בת16) גילתה לי שהבן של חברתי הטובה ביותר(בן 18לפני גיוס) התעלל בה מינית במשך 3 שנים כשהדבר נפסק לפני כשנה וחצי. הנער היה בביתנו וכשביתי ראתה אותו, היא דרשה ממני לסלק אותו מיידית. לאחר ששמעתי מה עשה, באופן תמציתי ביותר ותוך כדי בכי ממושך, ביקשתי ממנו לצאת מהבית ולא לחזור לכאן יותר. הוא אמר מילה אחת "אחלה" ויצא מהבית. במשך 13 שנים הילדים שלנו גדלו יחד. לי 3 בנות 23,22 והקטנה 16. לחברתי בת 22, בן 18, ובת 11.שני הבתים היו,ועדיין, ממש בתים חלופיים לשתי המשפחות.הקשר בין שתי המשפחות עמוק ביותר. החברה שלי מצוייה בימים אלו בבעיה אישית ובמשבר מאוד מאוד קשה.אני לא יודעת מה לעשות. אני לא יכולה "להעמיס" עליה את הצרה הארורה הזו.אני לא יודעת אם אני צריכה לדבר עם הנער. איך ממשיכים עם הילדה? היא לא מוכנה לדבר על הנושא יותר.רק לציין,שהבת שלי הראתה לאחותה הגדולה,תכתובת באינטרנט בינה לבין הנער, כך שההתעללות אכן קרתה. מה עושים?

 

[עדנה]

והתגובה שלי היום.

הילדה שלי מקבלת מכל המשפחה ובמיוחד ממני את כל התמיכה שבעולם ואת כל החיזוקים שאני יכולה לתת לה. בשלב זה היא לא מוכנה בשום פנים להגיע ליעוץ שהצעתי לה.גם לא יעוץ טלפוני. היא כן מדברת על "נקמה" בנער.היא לא מוכנה שנגיש תלונה. אני נמצאת בין הפטיש לסדן. אני יודעת שטובת הבת שלי חייבת להיות מעל לכל השיקולים אבל... החברה הודיעה היום לבעלה שהיא רוצה להיפרד. כל המשפחה שלה במצב רגשי קשה. אני לא יודעת אם אני יכולה להטיל עליה את הפצצה הזו עכשיו. תודה לכולכם

 

[לב אם]

עדנה ברוכה הבאה

אני תמיד עצובה כשנוספים לפורום הזה משתתפים חדשים שעוברת עליהם טרגדיה כה קשה. התעללות מינית בבת שלך לעולם אינה קלה, ובפרט היא קשה וקורעת כשמדובר במקרה שקרה בתוך המשפחה - וכאן אצלך, חברים טובים שהם כמו משפחה ולפעמים יותר. אני שמה את עצמי בנעלייך וחושבת מה הדבר הראשון שהיית עושה לו בתך היתה באה ומספרת לך על התעללות דומה מאחד השכנים, הרי האדם הראשון שהיית מגיעה אליו לשיחה ולתמיכה היא חברתך הטובה. אתה היית יושבת , משתפת ומתייעצת. אני רואה אותך בדילמה הקשה הזאת, את צריכה להיות החזקה בשביל בתך ובשביל החברה. נהדר שאת נותנת לילדה את התמיכה ואת החיזוקים, זה חשוב מאד כתגובה מיידית , וזה יהיה עוד יותר חשוב לשדר את התמיכה הזו לבת לכל אורך הדרך הקשה והארוכה שהיא עוד תעשה עם הסיפור הזה. אני רוצה להגיד לך משהו בקשר למשטרה - כאמא, אני מזדהה אתך לחלוטין בכך שהנכון ביותר הוא לתת לבת את ההחלטה איך ומתי לפנות למשטרה או לגופי יעוץ שונים. כל יועץ יאמר לך שכך נכון. מצד שני, על פי החוק, מבוגר שיודע על התעללות בקטין, חייב למסור על כך למשטרה. אם הבת שלך לא רוצה להתקשר לסיוע הטלפוני, אני מציעה שתתקשרי את ותשתפי אותם כדי שייעצו לך האם ההפרש הקטן בגיל של הנער הפוגע יכול לאפשר לך לטפל בנושא בכלים אחרים מאשר משטרה. גם לי אין דרך קסמים איך לשכנע אותה להתייעץ ולפתוח את הלב, בלי למצוא את עצמך "מנדנדת", אם היא משתפת במה שקורה אותך ואת אחותה, יתכן שזה מספיק לה בשלב ראשון. "נקמה"! - תנסי לבדוק אתה על מה היא מדברת. הדבר החשוב עבורה זה להתנקות, להשתחרר מהארוע הקשה ולבנות עצמה מחדש. זה יכול להיות בכל מיני צורות, אבל נקמה שלא בדרך של תלונה , היא גישה מסוכנת שעלולה להגביר את הקושי להתגבר. לגבי החברה: אני כל כך מבינה את הדילמה שלך. אני יכולה להגיד לך כאמא אל אמא שני דברים: הראשון שכבר הבנת, שאם יהיה מצב שהחברה בנסיון לגונן על בנה תצא נגד בתך, במצב כזה את תהיי חייבת לבחור צד - את הצד של בתך. השני, שכאמא את רוצה לדעת דברים שנוגעים לבן שלך, וגם אם יש קשיים אחרים - איך היא תרגיש אם הנושא יתפוצץ בלי שדיברת אתה עליו? מכיוון שאתן חברות כל כך טובות - נסי לדבר אתה, ספרי לה מה קרה, והציעי לה לפנות לאל"י או מיט"ל להתייעצות איך ניתן להכנס לתהליך טיפולי עם בנה. אם תצליחו להגיע למכנה משותף של תמיכה שלך בהפניית בנה לטיפול, בלי שזה יעורר כעסים ותחושת בגידה אצל בתך, אולי תצליחו לצאת מזה עם המשך חברות. אבל אל תפני לה פשוט את הגב ותנתקי יחסים בלי שהיא תדע מה קרה .. מחזקת אותך בכל מה שתעשי. אני עומדת לרשותך כאן בפורום ככל שתרצי.

 

[עדנה]

תודה לך מעומק ליבי

כרגע אני החברה היחידה שיודעת על הקשיים של חברתי בתוך המשפחה שלה! אני מנסה להעביר לך את עוצמת הקשר שבין שתינו ולא כלכך מצליחה. היא ואני החברות הכי טובות וקרובות. שתי אחיות בלב ובנפש. אני יודעת מה עובר עליה ואני היחידה שתומכת בה ומחזקת אותה. מבחינתה סיום מערכת היחסים עם בעלה הוא סוף העולם. איך אני יכולה להפיל עליה עכשיו עוד "בשורה" שכזו??!!

 

[לב אם]

שבר אמיתי

אני כל כך מבינה, וזו ממש טרגדיה בשבילך - וטרגדיה נוראה וכפולה עבורה. לפעמים אני חושבת שעד כמה שקשה להיות הורים של ילד שנפגע, אולי קשה יותר להיות ההורה של הילד שפוגע. מצד אחד, הרצון לגונן על הבן שלך שאת אוהבת, מצד שני תחושת אשמה ושבר על מה יצא מהחינוך ומכל מה שניסינו להקנות לילד ומצד שלישי ההבנה שמעשה כה חמור הוא לא משובת נעורים ואי אפשר לעבור עליו בשתיקה. העניין הוא, שהמצב של אי ידיעה הוא מצב לא אמיתי, בועה שבירה שיכולה להתפוצץ בכל רגע. אני בטוחה שחברתך, שהיא חברת נפש אמיתית, בודאי חשה שמשהו לא בסדר עם הבן, היא חשה שמשהו קורה אצלך והיא ודאי חשה שמשהו קורה עם הבת שלך. השאלה היא לא רק איך ניתן להפיל עליה מכה חדשה זו, אלא האם בכלל יתכן שהיא לא תגלה זאת? בכל מקרה, את מכירה הכי טוב את הנסיבות, את עצמך ואת חברתך. את תהיי זאת שתשפטי ותעשי מה שנראה לך נכון. ובכל מה שתבחרי נתמוך בך.

 

[אור הנפש]

עדנה

עדנה היקרה מצטערת לשמוע...כמה קשה ועצוב אני רוצה לחזק אותך אותך על תגובת, התמיכה ודאגתך לביתך... נשמע ברור? לא תמיד לצערי... לא קל לשמוע שהבת שלך נפגעה...לא קל לשמוע שזה התרחש במשך כל כך הרבה זמן... בבית שלך ובבית שכל כך בטחת וחשבת שהוא בטוח לילדייך... מצב טראומטי לבתך וכן גם לך ... החשוב ביותר הוא לתמוך, לאהוב, לחבק ובעיקר להאמין לביתך...היא זקוקה לכך יותר מכל... עם כל הקושי לנסות להקשיב...ולאפשר לה לפי יכולתה בלבד לדבר... הייתי מנסה עם הזמן להפנות אותה לטיפול...ככל שהטיפול קרוב בזמן לארוע הטראומטי יכולת ההחלמה טובים יותר, פחות תופעות פובט טראומטיות. חשוב מאוד!! אל תשכחי את עצמך...המצב קשה לביתך וגם לך...דברי שתפי ופני לעזרה גם כן...תיהיה לה כמודל שמטפל ודואג לעצמו! לגבי חברתך הצרה הארורה הזו כבר עליה....לבן שלה יש בעיה חמורה!!! וגם לה! היא ובנה חייבים טיפול בדחיפות....!!! יתכן שהוא פגע ועדיין פוגע בבנות נוספות. יכול להיות שקורים שם עוד דברים במשפחה...!!! ביתך תחליט אם היא רוצה ומסוגלת להגיש תלונה במשטרה. שמרי אליה תמכי וקבלי גם כן עזרה. ניתן לפנות להתיעצות אנונימית ב1202 מרכזי הסיוע. אני יודעת כמה קשה... בכל דבר אני כאן מחזקת אותך

 

[עדנה]

רק שתדעו, אני עם דמעות כשאני

קוראת את התגובות שלכם ומחבקת אתכם מרחוק על התמיכה בי. תודה. המצב היום הוא כזה. הבת שלי נפתחה כלפי יותר ואתמול בערב היתה לנו שיחה ארוכה, שהיא יזמה!, וזה מבחינתי שיפור עצום! בהתחלה כשגילתה לי את הסיפור, היא סירבה להכנס לפרטים, ואני, המחשבות והדמיון שלי עבדו שעות נוספות... לא שאני ממעיטה במה שעבר עליה, אבל תודה לאל, לא היה שום שלב בהתעללות שהוא הוריד לה את הבגדים. הכל היה בנגיעות באיברי המין מעל הבגדים.הצעתי לה שוב (בעדינות) לקבל יעוץ. בשלב זה היא מסרבת. אני לא יודעת אם כדאי להעלות את נושא היעוץ בכל פעם שאני מדברת איתה. בעלי טוען שלא צריך לדבר איתה על הנושא ואין צורך בטיפול. טוב הוא לא מאמין גדול בעזרה פסיכולוגית. אני אמשיך לדבר איתה וברגע שתסכים אקח אותה לשיחות. חשבתי גם לשוחח עם הנער. אבל אני לא מסוגלת לראות את הפרצוף שלו כרגע. גם לי יש רגשי נקם כלפיו. כדאי לדבר איתו? בשלב זה אני לא אספר לחברתי על מה שקרה. אבל זה יגיע. תודה לכם,

 

[POOH*]

שולחת לכן חיבוק גדול....

ושוב כותבת ממקום של מישהי שנפגעה וגם מהמקום שלי היום כאמא... אני חושבת שאת לא צריכה ללחוץ עליה לפנות לטיפול אם היא לא רוצה.. את יכולה להציע לה להיכנס לפורום נפגעי תקיפה מינית בתפוז בתור התחלה - היא תקבל תמיכה וירטואלית ואולי זה יעזור לה להיפתח ואולי משם היא גם תסכים להמשיך לתמייכה לא וירטואלית. כאמא - אני חושבת שאת עושה בדיוק מה שצריך - מחבקת, תומכת, הכי חשוב - לא מטילה ספק בטענות! אני חושבת שכרגע זה מה שהיא צריכה - לדעת שאת שם, שאת תומכת בה ושהיא יכולה לבוא אלייך בכל מצב. אני חושבת שאם היא סיפרה על מה שקורה גם לאחות הגדולה אולי אפשר לדבר איתה גם, בטוח שהיא מכירה את אחותה בדרכים קצת אחרות ממך, ואולי היא תוכל לעזור לך לחשוב איך אפשר לעזור לה... ואני אשמח לנסות ולסייע לה ולך ואשמח גם לדבר איתה אם תרצה בעזרתי - אני לא אשת מקצוע ולא כלום אבל אשמחל נסות ולעזור לה אם תרצה בכך, גם באימייל או בטלפון וגם פנים אל פנים. ומאחלת לכן רק טוב POOH

 

[לב אם]

אנו שמחים להיות כאן בשבילך../images/Emo24.gif

אם יש נחמה במצב הקשה הזה היא בכך שהבת שלך נפתחת אליך ובוטחת בך. גם אם יהיו מעלות ומורדות, העובדה שאת שם בשבילה ותומכת בה ללא תנאי, תוציא אתכן מחוזקות מן המשבר הקשה שבו אתם נמצאים כרגע ותחזק את כל הקשר המשפחתי. לפי מה שאת מספרת, אכן אין צורך לערב את הרשויות (ואף עלול להיות מאד לא אפקטיבי), ואני מצטרפת להצעה הנבונה : תתמקדי בבתך, תתמכי בה, תעברו את כל השלבים עד שתצאו מהמשבר ותחליטו מה לעשות. אין צורך שתנסי לדבר עכשיו עם הבחור כשגם לך קשה וגם בתך לא מעוניינת בכך. לגבי נושא היעוץ: אכן, ההיסוס שלך נכון, אין צורך שתזכירי את נושא היעוץ בכל פעם שאת מדברת אתה. היא עלולה לחוש שאת לוחצת עליה. תני לה זמן לעכל את הדברים בקצב שלה, ואם הנושא יעלה באופן טבעי , או שתחושי שזמן רב עבר, והיא בשלה להעלאת הנושא שוב, תחזרי אליו. בסך הכל, אני חשה שאת פועלת בדרך מאד נכונה, יש לך אינסטינקטים נכונים - המשיכי להקשיב להם וללבך שאומר לך מה לעשות.

 

[עכבר כתום]

שני נושאים

הראשון חובת הדיווח חובת הדיווח חלה על פגיעה בקטין או חסר ישע על-ידי מי שהוא בעל סמכות על הנפגע. כלומר, הורה, מורה, אפוטרופוס וכולי. כך שמבחינת החוק אין חובת דיווח. האם תדווחי או לא ולמי תדוחי הוא לשיקולך. בנוגע לשיחה עם החברה והבן שלה. אני יודע שאני מסתכל על הדברים מנקודה קצת שונה כך שאת ממש לא חייבת לקבל את הדברים שלי. אני חושב שהכי חשוב שתתמקדי עכשיו במה שהכי חשוב לך וזה בבת שלך. עזבי את החברה שלך ואת הבן שלה בסיפור הזה בשקט. איתם תוכלי לדבר וללבן את העניינים ולטפל ולפתור גם אחר כך. זה לא דחוף. תהיי עם הבת שלך. תחזקי אותה. תשאלי אותה מה היא רוצה, מה היא מעדיפה. תחזקי אותה על ידי זה שאת נותנת לה את יכולת הבחירה וההשפעה. ברגע שתרגישי שהבת שלך במצב שמאפשר לך ללכת ולהשקיע את האנרגיות גם בצדדים האחרים של הסיפור הזה, לכי ותלבני את הדברים. אז מן הסתם גם תהיה לך פרספקטיבה יותר מלאה של מה שקרה ותוכלי לבוא אל הנושא ממקום יותר בטוח ושקול. עכבר

 

[אור הנפש]

תיקון

חובת דיווח חלה על כל מי שיודע שילד חסר ישע נפגע ! מי שיודע ולא מדווח , עובר על החוק.

 

[0 אור 0]

שאלה

האם העובדה שמדובר על ילדים שהם כמעט באותו גיל לא משנה מבחינת חובת הדיווח? העניין הוא שלפי מה שהיא מספרת נראה כאילו שאם היא תבוא אם זה למשטרה, יש סיכוי גבוה שיגידו - בת 14 ובן 16, והוא רק ליטף אותה ומעל הבגדים, אז אולי היו חברים ... - לא נראה לי שבמקומות לא טיפוליים יתייחסו בכלל לתלונה כזאת ברצינות. לכן נראה לי דוקא כן נכון יותר לפנוע למרכז לסיוע לנפגעות שמבין את הפגיעה האמיתית, שהיא הרבה יותר נפשית מפיזית.

 

[עדנה]

אידה וכולם,../images/Emo24.gif

בקשר לחובת הדיווח, אני קצת מבולבלת. האם היום אני חייבת לדווח על מה שקרה בעבר? הבת שלי תסרב להגיע למשטרה להגיש תלונה או להחקר. מה עושים? היום מצב הרוח טוב יותר. לא דיברנו על הנושא הכאוב. אני רוצה שהיא תעלה את הנושא. כמו שאמרתי לה, היא יכולה לדבר איתי מתי שתרצה. חברה אחרת שדיברתי איתה יעצה לי לנתקאת הקשר עם החברה ומשפחתה. לא חושבת בכלל בכיוון הזה. אני אוהבת את חברתי ולא חושבת שזו הדרך. אני "מתנחמת" בעובדה שהנער מתגייס בעוד חודשיים ויעלם קצת מהסביבה. אגב, אני מנסה כבר כמה ימים להתקשר ל1202,משאירה שם וטל' ואף אחד לא חוזר אלי...

 

[לב אם]

עדנה יקרה

כאמא, החובה העיקרית שלך היא להיות עם הבת שלך ולתמוך במה שתבחר. לכן, אם היא בוחרת לא ללכת למשטרה ולהגיש תלונה, אז תמשיכי לתמוך בה בכך. לגבי השיחות, צריך לשים לב שיש קו מאד דק ועדין בין לגרום לה לתחושה שאת לוחצת עליה לספר, לבין לתת לה תחושה שהעניין נשכח אצל כולם ורק לה הוא מציק - כרגע, נראה לי שאת מתנהלת נהדר בדיוק במקום שצריך להיות. מצד אחד דיברתם ופתחתם את הדברים, מצד שני קורים עוד דברים בחיים ומדברים גם עליהם, רק אם תראי שהיא מסתגרת או שותקת המון זמן, אז כדאי ליזום שוב שיחה, אחרת את עושה נכון שאת נותנת לה להיות היוזמת. לגבי 1202 - אני לא יודעת מה קורה , אבל אני אצרף לך לינק לאתר של סהר - תמצאי שם הפניות לארגונים שעוזרים, ואת יכולה להתייעץ גם באל"י או במיט"ל. ותמיד את יכולה לחזור גם אלינו בכל שאלה, או סתם כדי לשתף ולהיות יחד. הדף הראשי - דרכו את יכולה להגיע לכל ההפניות ולצ'ט אישי עם תומכת (עד חצות) מספרי טלפון לשעת חירום

 

[אור הנפש]

מוסיפה את החוק הדיווח

מהי חובת הדיווח? מה אומר החוק? בשנת 1989 התקבל בכנסת התיקון לחוק העונשין, בנושא פגיעה והתעללות בקטינים ובחסרי ישע (תיקון מס' 26 ). אלה הם עיקרי החוק, מתומצתים בשפה פשוטה (אין זה הנוסח המשפטי): התעללות בילד היא עבירה פלילית חמורה. אם המתעלל בילד הוא הורה, בן משפחה או אדם אחר האחראי על הילד – זו עבירה פלילית חמורה במיוחד. א. האחראים על הילד הם הוריו וגם מבוגרים אחרים (בני משפחה ואחרים, הקבועים בחוק), שהילד תלוי בהם ונתון למרותם. ב. התעללות איננה רק פגיעה גופנית והיא כוללת סוגי פגיעה שונים, פגיעה מינית ופגיעה נפשית. ג. ההורה של ילד, או אדם אחר האחראי על ילד, חייב לדאוג לבריאותו, לספק את צרכיו ולמנוע פגיעה והתעללות בו. הורה או אחראי על הילד שלא מנע התעללות בילד – התנהגותו עלולה להיחשב עבירה פלילית. ד. על כל אדם מוטלת חובת דיווח לפקיד הסעד או למשטרה, בכל מקרה שיש לו יסוד סביר לחשוב שהאחראים על הילד מתעללים בו. ה. על בני משפחתו של הילד ועל אנשי מקצוע מוטלת חובת דיווח מיוחדת. ו. מי שיודע על התעללות בילדים ולא מדווח – עובר עבירה פלילית וצפוי לעונש מאסר. ז. על עובדי חינוך במוסדות חינוכיים מוטלת חובת דיווח מיוחדת על כל פגיעה והתעללות בילד – וזאת בין אם הם אחראים על הילד באותו מוסד חינוכי בין אם הוא עצמו אחראי לאותו הילד ובין אם לאו. ח. כאמור, כל אדם, וכל עובד חינוך בכלל זה,שיש לו יסוד סביר לחשוב שאחראי על ילד התעלל בו, חייב, על פי החוק, לדווח על כך לפקיד סעד או למשטרה. "פקיד סעד" הוא עובד סוציאלי, המופקד על נושא זה, וניתן למצוא אותו בכל מחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות. ט. חשוב לזכור, כי דיווח לפקיד סעד או למשטרה איננו בגדר הטלת אשם או קביעה נחרצת, אלא בקשה לבדיקה מקצועית. המדווח על התעללות איננו נדרש להוכיח התעללות. כל מי שמדווח כנדרש בחוק ובתום לב, החוק מגן עליו מפני כל תביעה פלילית או תביעה אזרחית נגדו. י. חובת הדיווח איננה רק חובה חוקית, אלא היא גם חובה מצפונית ומוסרית. לעתים, הדיווח הוא הדרך היחידה לשבור את קשר השתיקה ולהציל את הילד. יא. * הערה: "ילד" בפרק זה - הוא קטין שטרם מלאו לו 18!!!

 

[לב אם]

אידה

אם אני מבינה נכון, לפי נוסח החוק שאת מביאה כאן (וגם לפי רקע כללי) מדובר בהתעללות של אדם מבוגר בקטין, לא משהו שקרה בין שני קטינים. בכל מקרה, אני יודעת מנסיון אישי, שגם במקרים בהם החוק חל במפורש, אין שום כוונה להפעיל את החוק כנגד מי שמנע את ההתעללות ופנה לגורמים טיפוליים, גם אם עיכב את הפניה למשטרה ובתנאי שזה נעשה מטעמים טיפוליים, מטעמי טובת הקטין או על מנת לברר יותר טוב את שארע. אנחנו היינו מול אל"י ואחר כך מיטל במשך זמן רב, אחרי זה פנינו לפקידת סעד מחוזית, ורק לאחר די הרבה התייעצות ובירורים הצליחה לשכנע אותנו להגיע למשטרה וסייעה לנו לעשות זאת בקצב שלנו. לזכותם של כל הגורמים המעורבים יאמר כי בפירוש לא היה איום עלינו מצדם ואף אחד לא ניסה להפוך אותנו מהקורבן לנאשם באמצעות החוק.

 

[אור הנפש]

לב אם

בודאי שלא... כוונת החוק היא קודם כל: כאשר מתרחשת בהווה התעללות....וצריך להפסיק אותה... ובטח לא כשמעורבים גורמים טיפוליים...שעלהם האחריות כיצד לפעול הלאה... וכאשר את בקשר עם פקידת סעד זה מספיק... היו הרבה מקרים בעבר לפני החוק(גם היום לצערי) ששכנים ידעו שמעו ושתקו... שגננות ראו והתעלמו... שאמא של חברה ידעה ושתקה ...ועוד.... אין היום לשחק אותה ראש קטן...חייבים לדווח הלאה... בשביל זה החוק... מקווה שהסברתי טוב... חלילה שלא תרגישי אשמה עשית כל מה שהיית צריכה.

 

[אור הנפש]

עדנה

עדנה יקרה אני מבינה שהתבלבלת... הפגיעה נפסקה... ביתך מוגנת כעת בידך הדואגות והתומכות... הכוונה העיקרית של הדיווח היא להפסיק את התעללות... הגשת תלונה זו החלטה של ביתך! מצטערת לשמוע שלא חוזרים אלייך...

 

[עדנה]

חזרו אלי אתמול מהמרכז לנפגעות אונס

נדמה לי. 1202. אישה מופלאה ממש כמוכן. בדיוק את כל שאמרתן לי- היא אמרה. תודה על ההבהרה לגבי חובת הדיווח. אתם יודעים, בדיעבד, אני נזכרת היום בכל מני סימנים שהילדה אותתה לי. בתקופת החופש הגדול שלפני שנה, כל פעם שהנער היה מתקשר כדי לשאול אם אפשר להגיע, ואם הילדה נמצאת, קיבלתי ממנה הוראה לשקר ולתרץ שהיא איננה, או ישנה, או אצל חברה. כשהוא קיבל רשיון נהיגה, הצעתי לה לקחת איתו טרמפ לביה"ס בימים של שעת 0.תמיד היא סירבה. ואני, המטומטמת והעיוורת, לא הבנתי.גם הירידה בלימודים, ההסתגרות החברתית, הרצון להשאר בבית ולא לצאת.ואני, האמא שכל הזמן דיברה עם הבנות שלה על כל הדברים האלה. שהגוף שלנו הוא רק שלנו ואסור לאף אחד לגעת בנו בלי הסכמה. לשתי בנותי הגדולות העברתי את המסר כראוי. משהו התפספס עם הקטנה. אני מנסה בכל כוחי לרדת מרגשות האשם שלי. מצליחה רק קצת. תודה על העידוד והתמיכה. סליחה שאני מאריכה בכתיבה. שנה טובה לכולכם.

 

[לב אם]

תודה על העדכון

אני שמחה שיצרת קשר עם המרכז, ביחד ננסה להוות מעגל תומך .. דעי לך שגם בהאשמה העצמית הזאת את לא לבד. אין מה לעשות, חלק מהיותנו בני אדם זה לתת אמון באנשים אחרים - בעיקר כשמדובר במשפחה קרובה, וחברים שהם כמו משפחה. הרי מי שאינו נותן אמון, הופך להיות אדם קר וחשדן ולא משתף - אין לו חיים. דוקא בגלל זה כשמישהו כל כך קרוב מנצל את האמון הזה לרעה, הפגיעה כל כך קשה וכואבת. אבל את לא יכולה להאשים את עצמך, על כך שהיית אנושית ונתת אמון, בילד שאת גידלת כמעט כמו אחד מילדיך. רק בדיעבד הדברים הם כל כך ברורים. אני בטוחה שכאשר הם התרחשו, היה לך הסבר לכל ארוע בנפרד, ורק במבט לאחור פתאום הכל התחבר לך לתמונה אחת שעכשיו נראית ברורה כמו כתובת על הקיר. גם לי יש את הרגעים הקשים האלו, וכל כך הרבה פעמים אני רואה בבהירות כל כך גדולה איפה טעיתי, ואיך יכולתי למנוע ... בשיניים ובציפורניים אני מנסה לשמור על שרידי התמימות, כדי לתת לבת הקטנה, סביבה קצת דומה לסביבה הטבעית והחמה שהיתה לגדולים, לא לגדל אותה חשדנית וקרה, כפי שהפחדים שהתעוררו בי מאז מובילים אותי.