תודה על העידכונים

[שחרזדה האחת]

תודה על העידכונים

דודי סיימתי הסדנה -
ומקוה שעכשיו אהיה זמינה ופנויה לקחת חלק בפעילות המבורכת של הפורום

 

[דודי בן אדרת]

ברכות לסיום סדנת הכתיבה

איך היה? מלבד הנאה הפקת את מה שרצית? והאם זה אומר שאנחנו יכולים לחכות לסיפורים או ספרים מקוריים של שחרזדה???
תודה גם לך בשמי ובשם הפורום

 

[שחרזדה האחת]

אז דודי הנה סיפור שלי מהסדנה

ביקור בבית דמיוני
יצאתי לטיול בוקר, התחלתי ללכת לכיוון היציאה מן העיר,
הגעתי לשטח פתוח, הבטתי סביב וראיתי המון פרחים בשלל צבעים,
כל השדה רק פרחים ,הלכתי בין הפרחים, חציתי את כל השדה ,
ואז ראיתי אותו..ראיתי את הבית הכי מוזר שראיתי מימי-
התקרבתי לאט לאט, כ10 מדרגות הובילו לדלת אדומה, צרה וארוכה ,
הייתי צמאה מאד מההליכה והחלטתי לנקוש בדלת ולבקש כוס מים,
טוק,טוק, אין תשובה, לאט סובבתי את ידית הדלת השחורה ונכנסתי פנימה,
מסדרון ארוך וחשוך ,משני צידיו תלויות על הקירות בעלי חיים ,די מפחידים,
הייתי אומרת, המשכתי ללכת, חציתי את המסדרון והגעתי לסלון קטן, ספת קש מרופדת בבד אדום בוהק וכריות שחורות פזורות עליה, ממול כורסה קטנה שחורה ועליה כרית אדומה. מוזר ומענין,
הייתי כבר ממש סקרנית לדעת מי גר בבית כזה,
הסתכלתי סביב,ניסיתי לנחש מי הבעלים, הקירות, היו חשופים לגמרי,
רק חלון אחד היה בחדר והוא השקיף החוצה לשדה הפרחים.
המשכתי להסתובב ומצאתי את המטבח-
היה זה מטבחון קטן ובו-כיור קטן, גזיה קטנה וארון קטן,
חיפשתי כוס לשתות מים, הייתי צמאה, הרי לשם כך נכנסתי בכלל לבית הזה,
לא מצאתי כוס, אך היו המון צלחות קטנות וסכום מכל הצבעים,
אך כוס לא מצאתי, לכן שתיתי מכף ידי,
יצאתי מהמטבחון ואז ראיתי מימין עוד דלת אדומה , הדלת היתה סגורה ,
רגע, יש עליה שלט קטן, התקרבתי לנסות לקרוא ,אך המילים היו כתובות בשפה לא מובנת, לפתוח או לא לפתוח את הדלת? שאלתי את עצמי, אבל הסקרנות גברה עלי,
פתחתי, במרכז החדר היתה מיטה גדולה ועליה כיסוי שחור,
על המיטה היו פזורות המון בובות וכולן עם בגדים אדומים,
התקרבתי, נראה לי מוזר ,מיטה גדולה עם בובות ועוד כולן אדומות?
זאת לא יכולה להיות מיטה של ילדה קטנה, היא גדולה מידי ,
אבל? מבוגרים ישנים עם בובות אדומות? משהו כאן אפילו מתחיל להפחיד..
התקרבתי עוד קצת ואז ראיתי אותה, אישה קטנה ישנה כשהיא חובקת בובה גדולה,
יצאתי על קצות האצבעות,כדי לא להעיר אותה, אך היא התעוררה ונתנה צעקה שהקפיאה אותי-מי את? איך נכנסת? מה אתה עושה כאן? לא יכולתי לענות, נבהלתי מאד ורצתי משם בכל הכח,
עברתי את הפרוזדור הארוך והחוצה, נפלתי במדרגות, היא כמעט משיגה אותי, קמתי והצלחתי לברוח ואני כבר בשדה הפרחים, התכופפתי, התחבאתי, זחלתי בין הפרחים עד שיצאתי משם.
אני לא יודעת של מי הבית הזה,
מי זאת האישה המוזרה?
אני לא בטוחה בכלל שבאמת קיים בית כזה..
באמת או חלמתי חלום?

 

[דודי בן אדרת]

מתחיל כחלום מתוק

, ממשיך מפחיד

ומסתיים בבלבול

ההיית או חלמתי חלום?

ואולי אותה אישה היא...את...בעבר, בהווה או בעתיד

יפה מאוד שחרזדה

 

[שחרזדה האחת]

דודי תודה אבל למה בילבול?

היתה לא היתה אשה כזו?
היה או לא היה בית כזה?
אם לא היה אז זה חלום.
ואם היה אז איפוא ומי היא..?

 

[דודי בן אדרת]

נתת בעצמך את התשובות

כולן נכונות!!!
בלבול הוא לא דבר רע!
הוא מותיר אותך לחשוב, לתהות ולדמיין בעצמך את התשובות לשאלות שהעלית.
תמיד יש מקום להשאיר את הקורא או הצופה בתחושה כזו

 

[שחרזדה האחת]

ועוד דבר-לא מתחיל כחלום-מתחיל כסיפור

 

[דודי בן אדרת]

לא ירדת לסוף דעתי...

זה רק היה שימוש במטפורה!
לכן גם נכתב: כחלום
וההסבר: הפתיחה הזכירה לי איך תמיד אנשים מספרים אחד לשני על חלום מיוחד או משונה שחלמו:
"פתאום ראיתי את עצמי במקום כזה או אחר", תיאורי נוף לא שגרתי וכ'ו וכ'ו וכ'ו
עכשיו אני ברור יותר???

 

[שחרזדה האחת]

ברור ותודה על ההסבר-אני אלופה בדמיון

 

[דודי בן אדרת]

בהרבה אהבה

דמיון הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר לאומנים מכל הסוגים,
כך שמזל הוא שיש לך אליפות בתחום

תני לו לפרוח ולעוף