תודה על הפורום החשוב הזה
שלום למנהלי ולכל משתתפי הפורום. היום בפעם הראשונה מצאתי את הפורום, במשך מס' שעות אני קוראת בעיון את ההודעות, את התגובות, ומקבלת "תשובות" לכל מיני מחשבות ולבטים שיש ועולים וצצים מדי יום בטיפול באמי, שהיא חולת אלצהיימר מזה כשלוש שנים, ובימים אלה חלה הידרדרות קוגניטיבית קשה במצבה. תחושת חוסר האונים והכאב הגדול שמלווה אותי כל יום כל היום, והדאגה הגדולה לאבי, ששומר באדיקות על מעמדו כבעלה האוהב והמסור, שלא מוכן לוותר על תפקיד בן הזוג, ולמרות שמבין היטב שהיא אינה אותה רעיה, אמא, סבתא - הוא לא מוותר ומאושר על כל חיוך ושמחה שמובעת אצלה. הנכדים שגידלה, משמשים כ"תרופה", ומחזירים לה אהבה גדולה. למרות שהיא מתבלבלת בשמות, שוכחת למי הם שייכים, המפגש אתם יש בו הקלה גדולה וכאילו ניסיון שלה, להיות "סבתא" לפניהם. מאוד יפה ביטאו כאן החברים את ההרגשות, את הכאב, את תחושת האובדן, את הפחד, את בדידות, את החרדה מפני טיפול של אדם זר שנכנס לאינטימיות של הבית. אני מתכוונת "להשתמש" בפרום הזה ככתובת לעצות, לטיפים, ולהנות מהתמיכה הרבה שאתם מעניקים אחד לשני. בברכה ותודה לכם, אורלי ב.
שלום למנהלי ולכל משתתפי הפורום. היום בפעם הראשונה מצאתי את הפורום, במשך מס' שעות אני קוראת בעיון את ההודעות, את התגובות, ומקבלת "תשובות" לכל מיני מחשבות ולבטים שיש ועולים וצצים מדי יום בטיפול באמי, שהיא חולת אלצהיימר מזה כשלוש שנים, ובימים אלה חלה הידרדרות קוגניטיבית קשה במצבה. תחושת חוסר האונים והכאב הגדול שמלווה אותי כל יום כל היום, והדאגה הגדולה לאבי, ששומר באדיקות על מעמדו כבעלה האוהב והמסור, שלא מוכן לוותר על תפקיד בן הזוג, ולמרות שמבין היטב שהיא אינה אותה רעיה, אמא, סבתא - הוא לא מוותר ומאושר על כל חיוך ושמחה שמובעת אצלה. הנכדים שגידלה, משמשים כ"תרופה", ומחזירים לה אהבה גדולה. למרות שהיא מתבלבלת בשמות, שוכחת למי הם שייכים, המפגש אתם יש בו הקלה גדולה וכאילו ניסיון שלה, להיות "סבתא" לפניהם. מאוד יפה ביטאו כאן החברים את ההרגשות, את הכאב, את תחושת האובדן, את הפחד, את בדידות, את החרדה מפני טיפול של אדם זר שנכנס לאינטימיות של הבית. אני מתכוונת "להשתמש" בפרום הזה ככתובת לעצות, לטיפים, ולהנות מהתמיכה הרבה שאתם מעניקים אחד לשני. בברכה ותודה לכם, אורלי ב.