תודה על התמיכה

תודה על התמיכה

שלום לכולם , ענתי וזהבה שחם, השבת היתה דוקא רגועה ונעימה למרות הגשם. ביום חמישי בעלי היה בדיכאון עד הערב, לא רצה לאכול ונמנם כל הזמן. בערב התאושש מעט, הילדים חזרו וגם אכל משהו. היום הוא שוב שאל אותי "מה יהיה". גם אם הזכרון לא משהו, את זה הוא זוכר טוב והחשש מלווה אותו. כל העצות שנתתן נכונות וטובות , אך נראה לי שלגבר העניין לפעמים קשה יותר. יש לו את הצורך בעצמאות ואננו סובל שלעיתים אני כאילו נותנת לו הוראות או מגוננת. הוא נעלב או כועס. בסך הכל הוא עדיין מתפקד כרגיל בבית , עושה דברים , קורא עיתונים , אינטרנט ומתעניין במה שקורה. אנני יודעת כמה זמן ייקח עד הביקור של הרופא התעסוקתי במקום עבודתו. אך אני אשתדל להתכונן בכל דרך אפשרית , ביחד עם הבוס הישיר שעוזר לו , ביחד איתו ואולי גם עם מישהו מועד העובדים. כל זה כדי שהתהליך יהיה לא מאיים ומשפיל, גם אם התוצאה תהיה לא רצויה עבורו. לגבי קבוצת תמיכה, זה דבר רצוי ואנו גרים בשרון. יש קבוצה פעם בחודש ב"ורה סלומון" , אך עדיין לא הצלחתי להגיע לשם. אני שמחה שיש לי כתובת כזו, לחלוק את רגשותי ומחשבותי עימכם, מעבר לכל הקרובים לי . תהיו ברוכים ואני מקווה שיהיה לי כח לעשות את הדברים הנכונים.
 

zs1957

New member
קבוצת תמיכה - תגובה לליאור לילי

אם אתם גרים בשרון מומלץ מאד להגיע לקבוצת התמיכה בהרצליה בבית המתנדב ברחוב הנדיב 49 בשעה 19:00 ביום שני השני בכל חודש. לפרטים פרופ' יוסף הס פסיכיאטר בדימוס טל: 09-9704659 הוא בעל ידע ומוניטין בנושא. אני גם הולכת לשמוע אותו,הוא מעניין ובעל ידע וניסיון רב. במידה והינך מעונינת להשתתף אפשר ליצור אתי קשר בטל:09-7677763 אשמח לפגוש אותך בינואר 2006 . זהבה שחם/עמותת אלצהיימר
 

ענתי44

New member
ליאורלילי אנחנו איתך../images/Emo23.gif

אני שמחה שהשבת היתה נעימה. מצבי הרוח והתגובות משתנים לפעמים באופן מיידי, ולא תמיד ניתן לצפות את זה. אצלנו אתמול בערב היה קשה מאוד וגם הלילה. כנראה הגשם הברקים והרעמים ונאלצתי להחליף לה כותונת פעמים. בבוקר היא קמה עם חיוך ושמחה. כששאלתי אותה אם היא עוד שותה קפה ( לדעת האם לתת כדורים) היא ענתה לי " לא אני לא שוטה אני חכמה!", היא טיילה עם גיסי ונתנה לאחותי ולי לקלח אותה, והבאנו אותה לבית המשפחה האבלה והיא התנהגה שם למופת.ואז לפתע עכשיו לפני השינה שוב הטריפה אותי. היא לא זוכרת איך עושים צרכים וזה פשוט נורא והיא נכנסת לעקשנות ואני ממש נאבקת בה כדי למנוע את נפילתה. כן זה בהחלט לא פיקניק ואני כותבת עכשיו וליבי הולם חזק ואני בוכה ומרגישה מותשת. כן את צודקת אצל גבר כמו בעלך, שתיפקד כל כך טוב,הפגיעה בעצמאות אכן קשה שבעתיים. אני קוראת את מה שעובר עליו והדמעות שוטפות אותי, כל כך מסכן.לבטח מפוחד. הוא יודע שמשהו רע קורה לו ולא יכול להבין למה ומה, וכבר אין לו היכולת של פעם להתמודד, מה שרק מגביר את העלבון, הכעס התסכול ולבטח גם את הפחדים מאובדן שליטה צפוי. ליבי ליבי איתו, ואיתכם. האם יש משהו שהוא אוהב במיוחד? ושהוא עדיין יכול לעשות? מצויין שהוא עדיין קורא וגולש באינטרנט. זה טוב.תנסו לשמר את זה כמה שיותר. ליאורלילי, בעלך עוד יוציא עליך את כל זעמו, כי את האדם הכי קרוב לו, ככה זה היה עם אמא כלפיי. את תמיד צריכה לזכור שלא בעלך האוהב מדבר אלא המחלה היא המדברת מגרונו. ואל תדאגי יהיה לך הכוח לעשות את מה שנדרש... ואם לא אנחנו כאן נמזוג לך כוח ואנרגייה חדשה.
 
שוב תודה, העליתי חיוך כשקראתי

לזהבה תודה על המידע על הקבוצה. אני מקווה שאגיע. ענתי , כרגיל את מצליחה לגעת בדיוק במקום הכואב והמתסכל, הידיעה שבעלי סובל אך אינו יכול לבטא את כל מחשבותיו. כמו תמיד, את נותנת תקווה וכח להמשיך. הייתי די מדוכאת הבוקר לחזור לעבודה כשאני כל כך מוטרדת , מה יהיה ואיך הדברים יתקדמו. אך כמו שבתי אומרת לי , אמא אנו נחיה מיום ליום ונקווה לטוב. אסור לשקוע כל הזמן במחשבות על העתיד והבעיות שמחכות בפתח. הן תבואנה בכל מקרה. אז שיהיה לכולנו שבוע טוב ושאצליח לצאת קצת לבלות עם בעלי. ענתי , אני רוצה לחזק את ידייך שוב בכל מה שאת עושה לאמא והלוואי שתצליחי גם לראות הרבה מאמא א' שלך, שהיתה אמא נפלאה.
 
למעלה