אל קפיטליזם יהודי
אל קפיטליזם יהודי - מאת אוהד קמין רבים סוברים, בטעות, כי מדיניותו הכלכלית של הליכוד בשנים האחרונות, במיוחד תחת הנהגתו של שר האוצר נתניהו, היתה קפיטליסטית. אך דבר זה רחוק מן האמת: אף כי רעיונית קפיטליזם הוא השיטה הראוייה לכלכלה תוך-חברתית, ואף כי יתכן שנתניהו עצמו סובר כי המדיניות הכלכלית האידיאלית היא קפיטליסטית, מה שהוא יישם בתקופת ניהולו את הכלכלה הישראלית איננו קפיטליזם, אלא ריכוזיות. סביר שנתניהו, שקיבל לידיו חברה שנמצאת במצב כלכלי גרוע, כתוצאה מהסוציאליזם ההרסני שביסודה, סבר שכאשר הוא פוגע בממסד השיטה, כלומר במהלכי היסוד של כלכלתה,הוא מבסס קפיטליזם. אך קפיטליזם איננו סוציאליזם הרוס אלא שיטה של כלכלה חפשית. הנחתת הוראות והנחיות כלכליות המחייבות את אזרחי המדינה איננו חופש ולכן איננו קפיטליזם; זהו ניהול ריכוזי השייך, עקרונית, לשיטה הדיקטטורית של ניהול מדינה, שהוא אינו הדרך לשחרור הכלכלה הריכוזית לטובת חופש. הטעות של נתניהו, שאותה ביצע לאורך כל דרכו הכלכלית כשר אוצר, היתה שימושו במדיניות הכפייה של המדינה הסוציאליסטית הריכוזית, כדי לפגוע בחלקים של הממסד הסוציאליסטי הכפייתי הישן. הוא הצליח בכך במידה רבה, אך מכיוון שהוא פעל באופן דוגמטי, מחוץ להקשר, הוא יצר, כתוצאה מכך, גם הרבה מעשי-עוול. החלפתה של כפייה בכפייה נתנה, באופן טבעי, כפייה מסוג אחר ופגעה, לפיכך, ברבים. לטובת נתניהו יש לציין כי רבים ממעשי עוול אלה אינם אשמתו הישירה אלא נובעים מהגישה הסוציאליסטית היסודית, המובנית ביסוד הכלכלה הישראלית, כפי שנוצרה על ידי מקימיה, שהיו סוציאליסטים אדוקים בתפישתם. עם זאת, ניכר במעשיו של נתניהו כי הוא לא ביצע שיפוטים נכונים של מקרים מסויימים וכתוצאה מכך יצר מצבים רבים שבהם הוציאה עצמה המדינה מתוך התחייבות חוזית שהיתה לה עם אזרחים יחידים רבים וגרם להם נזק רב שחלק ממנו הוא ללא תקנה, כמו פרשות הלנת השכר הנמשכות עד היום. מה שמדיניותו של נתניהו לא לקחה, כנראה, בחשבון, הוא שמסיבות שונות ומגוונות, שחלק מהן טמון בהשפעה הרעיונית הסוציאליסטית, אזרחים עמלים רבים היו מושקעים – וחלק מהם במונחים של חסכון עמל חיים – בהסכמים (אף שהיו, בחלקם הגדול, כפויים) שלפיהם נקבע כל עתידם. הלך הרוח החדש שנתניהו הנהיג בשיטה גרם לחלק גדול מן החוזים הללו לאבד את תקפותם ולהשלכת רבים מהם, בבת-אחת, למצב כלכלי שבלתי אפשרי, מבחינתם, לשאתו. מבחינה זו צריך מתכננה של כלכלה זו לשאת על מצפונו גם דיני נפשות רבים, כמו אלה של כל מי שאיבד, במהפכי נתניהו, חיים שלמים. במסגרת המקרים הרבים שבהם ביטל נתניהו, באמצעות חוקים, את מחוייבותה של המדינה כלפי אזרחיה, פשתה ההתעלמות ממחוייבות זו עד כדי קיום מגיפה מוסרית של ממש וזו גרמה לכך שאזרחים רבים, אשר מחוייבותה החוזית-חברתית של המדינה היתה מיסודות תכנון חייהם העתידיים, מצאו את עצמם לפתע ללא עתיד וללא מקור פרנסה. בלהט-סחף מלחמתו בממסד הסוציאליסטי, ותוך שהוא מפעיל את מנגנונה הכפייתי של המדינה, שכח, כנראה, נתניהו, שהכפייה היא מסימניו של הסוציאליזם הריכוזי והביא למצב חוקי שבו מתעלמים המחוקקים מזעקות השבר של רבים מקרבנותיו הכלכליים. מצב זה, שבו מופרים חוזים והסכמים בצורה סדרתית ורבת היקף, איננו קפיטליזם, אלא מעשה עוול שתוצאתו אסון – ועבור רבים, קרבנות המדינה, היה זו אכן אסון. אך בקפיטליזם אמיתי – כמו זה שעליו ממליצה היהדות – יכולים בני אדם להתארגן כדי לסייע זה לזה. למעשה, הסיועי ההדדי, אשר הסוציאליזם מתיימר לבנות עליו את הדגם החברתי שלו, אין מקורו אלא בשיטה החברתית היהודית, אשר בה יכול היה אדם ליצור עושר כאשר הוא מוגן מכל פגיעה חיצונית בעשרו (אפילו מצד המלכות) והוא יכול להגיש סיוע לכל מי שהדבר נחוץ לו. הקפיטליזם, עפ"י המיתוס הסוציאליסטי, הוא חסר רחמים. מיתוס זה הוא חסר בסיס מבחינה הסטורית, אך הברירה שמוצגת למולו, הסוציאליזם, אשר כביכול נושא פנים לאלה שמבחינה כלכלית נמצאים בתחתית החברה, לעולם איננו מיישם התיימרות זו שלו. למעשה, אין הקפיטליזם אלא מצב החופש שבו, בניגוד לתפישה הריכוזית, אין האדם יכול להפעיל כפייה על עמיתיו לחברה. רק במצב של חופש מכפייה יכולים בני אדם לסייע לחלשים שביניהם לאורך זמן ומבלי שהסיוע יפגע במסייע או ייכפה עליו. השיטה שמאפשרת סיוע לחלשים בצורה שבה לא ייפגע מצבם הכלכלי ו/או הפסיכולוגי של איש מהצדדים המעורבים בסיוע זה הוא הקפיטליזם היהודי: שיטה של חופש כלכלי בלתי מופרע, שבצידו המלצה על סיוע לנזקקיה של החברה – ואשר מאידך שומר בקנאות על זכות הרכוש של יחידיו היצרניים מפני כל כוח חברתי. היהדות היא, בו בזמן, מקור השמירה הקפדנית על עושרו של העשיר ומקורה של הדאגה לחלש ולנצרך. ביהדות, המבצרת את קיומם ההדדי של שני אלה, מתקיימת, בהתאמה לכך גם ההכרה בכך שהם תואמים זה את זה. החברה היהודית, גם בשעותיה הקשות ביותר, ידעה להתארגן כך שחלשיה זוכים לטיפול – ועם זאת, בצד כושר ארגון העזרה הזה, לא איפשרה ההלכה היהודית בשום פנים ואופן את שחיקתו של הרכוש הפרטי דרך "חוקי חירום כלכליים" ו/או מצב של מעשי עוול כלליים כגון הפרות חוזה מהסוג שהמדיניות הריכוזית מאפשרת. כפי שעיקרו של הקפיטליזם הוא חופש וכל פגיעה בו פירושה ביטולו, יסוד היהדות הוא צדק. מה שהורס חברה מבחינה כלכלית הוא היעדר הצדק בצורת קיומו של עוול חוקי. חברה המושתתת על עקרונות היהדות תהיה כזו שעקרונות החופש – כמו הצדק – יהיו יסודותיה החברתיים והכלכליים. בחברה הישראלית של היום העוול מובנה, בחברה הישראלית של העתיד – אם תתבסס על עקרונות הקפיטליזם היהודי – לא יהיה מקום לקיום העוול כי הממסד עצמו יהיה מנוגד לו ויעסוק בהשמדתו. הממסד של היום עוסק, באמצעות החוק, בהעמקתה של תפישת עוול, אשר מרוששת את האזרח הישראלי בצורה שאיננה עולה בקנה אחד עם שום שיטה של צדק: קפיטליזם או יהדות כאחד. השקעת חלק מביזה זו לטובת החלשים בחברה נעשית, תוך כדי כפיה ועוול, בצורה שספק באם היא יעילה מבחינה מעשית – אך אין ספק לגבי פגיעתה המוסרית באזרחים. לכך יש להוסיף, כי מנקודת מבטה של חברה צודקת, עוול חוקי אינו רק נזק כלכלי אלא גם פגיעה פסיכולוגית. במדינת ישראל עלינו לשאוף לחברה שבה יכול להתקיים קפיטליזם יהודי – שיטה שבה נשמרים זה לצד זה חופש כלכלי וזכויות הרכוש של היחידים, ביחד עם הערבות ההדדית היהודית המבטיחה ששום אדם לא ימות ברעב ובחוסר כל.
