ילדים מוציאים ממני הרבה יצירתיות
ודרך ההתבוננות בי לומדים חזרה ממני.
זה כייף.
כשאני עם האחיינים שלי אני מאלתר בנוכחותם
כל מיני טקסטים מצחיקים שאני נדהם לפעמים
מאיפה זה בא והצחוק המתגלגל שלהם... זה
הגמול המיידי שלי.
זה נכון שילדים הם צרכנים בלתי נלאים של תשומת
לב ואנרגיה אבל כל הורה וגם מנסיוני יודע שבסופו
של דבר ילדים יודעים גם לתת בחזרה בדרכם שלהם.
יש לי אינסוף דוגמאות למה שאחיינים שלי אמרו לי
שהמיס את ליבי וגרם לי להרגיש שהם ממש איתי
ומעריכים את האהבה שאני מעניק להם. ילדים הם
בדיוק כמונו נשמות רק ב"אריזה" קומפקטית.