תודעה ומציאות

חגי72

New member
תודעה ומציאות

ישנה מחלוקת בין הפילוסופים השונים האם התודעה היא זו שיוצרת את המציאות, או שמא המציאות היא זו שיוצרת את התודעה. האם מישהו מכיר את המחלוקת הזו, אלו מן ההוגים אוחזים בתודעה ואלו מן ההוגים אוחזים במציאות? אולי מישהו מכיר מאמרים וספרים בנושא זה? אני זקוק לכך בדחיפות, תודה
 
עבור מה צריך מידע כזה בדחיפות?

הפילוסופים שחשבו שנתוני החושים (כלומר המציאות) יוצרים את התודעה היו האמפריציסטים: לוק, ברקלי, יום. הפילוסופים שחשבו שהתודעה מאפשרת את קליטת נתוני החושים על ידי משהו שכבר קיים בה היו הרציונליסטים: רנה דקארט, שפינוזה ולייבניץ... ספר מומלץ בנושא הוא ספר קורס של האוניברסיטה הפתוחה, שנכתב על אליעזר וינריב, שנקרא "רציונליזם ואמפריציזם"... מקווה שעזרתי מהר מספיק כדי לענות לדחיפות.....
 

חגי72

New member
המשך בנוגע לתודעה ולהויה

תודה על תשובתך המהירה. נראה לי שאני מתכוון לפילוסופים המאוחרים יותר. קאנט חילק בין נומנה לבין פנומנה, ואלו שבאו אחריו (אני מכיר את שלמה מימון ואת הרמן כהן) דיברו על כך שלמעשה הכל מתחיל מן התודעה: המציאות מתחילה ונגמרת במחשבה של האדם, ולא מחוצה לו כלל. היגל דיבר על יחסי הגומלין שבין ההויה לבין התודעה, "מה שהוא תבוני הוא ממשי ומה שהוא ממשי הוא תבוני". אינני יודע אם חלק על קאנט וסבר שהמציאות היא זו שיוצרת את התודעה. אשמח לשמוע עוד על המחלוקת ביניהם, והפניה לספרים בנושא זה של התודעה כיוצרת את המציאות.
 

davidmaur

New member
שכחת את הגישה המגשרת של קאנט

הוא טען שהמנגנון ההקוגניטיבי שלנו מכונן על ידי הצד הא-פריורי (הקודם לניסיון) היונק מן הצדדים הרציונליסטים וגם מהצד הפוסטריורי שלנו (שלאחר הנסיון) היונק מהצדדים האמפיריסטים.
 
מענה

תנסה כאן . כמדומני זה יתן לך מזור למקצת משאלותייך.
 
ראית מה זה?

הסניליות... מה בדיוק מדיר שינה מעינייך בנוגע לתודעה? כמדומני נוכל לדלג על סיכומי מבוא שנה א' . אולי אוכל לעזור לך ואולי קצת תוכל לעזור לי .
 

חגי72

New member
תודעה והויה - המשך

אני רוצה לכתוב מאמר המתייחס להוגה מסוים בן זמננו שאצלו התודעה היא מרכז הכל ורק מתוך התודעה - אפשר לגשת אל המציאות. אותו הוגה טוען שאין לפעול במציאות - ומתוך כך להשפיע על התודעה, אלא אפשר לכל היותר לפעול במציאות - על מנת שזו תחשוף את מה שכבר קיים בתודעה. בקיצור: המציאות אינה יוצרת את התודעה, אלא התודעה קיימת - והיא הולכת ונחשפת במציאות. עד כאן בקווים כלליים התיזה. לשם כך עליי לכתוב מבוא נרחב ולקשר זאת אל הפילוסופים השונים, ואל המחלוקת האם התודעה היא זו שיוצרת את המציאות או שמא המציאות היא זו שיוצרת את התודעה. אני יודע שקאנט, למשל, דיבר על התודעה כעל זו שיוצרת את המציאות, ולעומת זאת היגל דיבר על כך שהפעולה במציאות היא זו שמשפיעה על התודעה (ובעקבותיו קארל מרכס הגה את הקומוניזם, למשל). אני זקוק לחומר בנושא זה: מי פירש כך את קאנט (שהתודעה יוצרת את המציאות)? האם באמת היגל חלק עליו? היכן יש ציטטות בספרים שלהם, כל אחד בהתאם לדעתו שלו? מי המשיך את קו החשיבה של כל פילוסוף? וכו' וכו'
 
הבנתי

במקביל שים את הודעתך בפורום "פילוסופיה לכל" כי כאן זה לא בדיוק המקום המתאים. היי, אבל מי אני שאקבע מה מתאים למי ולמה? קאנט לא טען שהתודעה יוצרת את המציאות, אלא מכוננת אותה. שנייה, אפנה אותך לדיון שהתנהל שם (גם שם אתה יכול לשים את הודעתך . יש שם אנשי העמותה לשמה, תותחי-על בפילוסופיה יהודית וגם כללית כמדומני) . הגדר : "פילוסוף בן זמננו" . כעיקרון זה באמת קאנט מול הגל (שממנו ברחתי ) . יש גם את הוסרל וכיוונים מעניינים לגבי האינטנציונאליות התודעתית שלו. יש את ברקלי . אתה מחפש פילוסופים אידיאליסטים? במישור המנטאלי, ערכי או מופשט?
 

חגי72

New member
מדהים!

הסתכלתי עכשיו בפורום על לייבוביץ (על פי הקישור ששלחת לי) ואני פשוט בהלם מהסבלנות שיש לכם לכתוב ולכתוב על נושא אחד. ממש כל הכבוד!!! במקביל שלחתי את השאלה גם לפורום 'פילוסופיה לכל', כפי שהמלצת לי. לא הבנתי את שאלתך אם אני מחפש פילוסופים אידיאליסטים, במישור המנטאלי, ערכי או מופשט. בגלל שאני מופתע למצוא אוזן קשבת כל כך, אסביר לך את כוונתי: אני עוסק ברב צבי יהודה הכהן קוק, שהיווה המנהיג של 'גוש אמונים'. יש אנשים באקדמיה וגם רבנים שהיו תלמידיו, התופסים את דבריו כאילו הוא דיבר על המציאות: אם תשימו קראוון על גבעה X - זה ישפיע על המציאות וזה יגרום לעם ישראל לומר בעל כרחו 'בסדר, תתישבו פה'. כך רבים תופסים את דבריו של הרב קוק. אין לי כל ספק שזו לא היתה כוונתו, ואני ניתלה באילנות גבוהים ממני כמו הרב שלמה אבינר והרב צבי טאו. הרב קוק תמיד דיבר על התודעה של עם ישראל. אין לנו כל עניין לשים קראוון פה או בית שם, אלא יש לנו עניין לעורר את התודעה של עם ישראל. עם ישראל - בפנימיותו - רוצה לשוב לארץ ישראל, וכאשר אנחנו שמים קראוון במקום מסויים - אנו מצפים לכך שהתודעה הנשמתית הזו תתעורר ועם ישראל יתלהב וירצה בכך. ובאמת, עם ישראל רוצה את תל אביב ואת נהריה. כאשר הרב צבי יהודה ראה שעם ישראל לא רוצה את יהודה ושומרון ולא רוצה את עזה - הוא הפסיק לדבר על קראוונים ועל התיישבויות בכוח, והתחיל לדבר על הסברה. על דיבורים. בקיצור, הוא לא דיבר על מציאות שמשפיעה על התודעה - אלא על כך שהתודעה קיימת ועלינו לחשוף אותה. עד כאן התיזה. כיצד אוכל להקביל זאת לפילוסופים כאלה ואחרים? המבוא לדברים הללו חייב לכלול סקירה עמוקה ורצינית של עמדות הפילוסופים ביחס לזה. תודה
 
למעלה