תודעת השפע והאגורה
"מי שלא מרים אגורה, לא שווה אגורה" מכירים את המשפט הזה? אמא שלי היתה מצטטת אותו במקרים הלא תדירים בהם היינו פוגשות מטבע כסף בדרכנו, על המדרכה למשל. היא כמובן עדכנה את המשפט שבימי ילדותה הכיל גרוש ולא אגורה
ובימינו נדמה לי שהמטבע הקטן ביותר בערכו שנוכל לפגוש הוא 10 אגורות. מאחר שאני מכירה את המשפט לא מעט שנים, יצא לי גם לפגוש אנשים שביטאו בוז או זלזול בו בטענה ש"לא זה מה שיעשיר אותי/אותך" כאמור, מכירה את המשפט כבר הרבה שנים. רק שאתם יודעים איך זה, פתאום קופצת לנו לראש שאלה, או מחשבה וחשבתי לשאול גם אתכם: כי בפעם האחרונה שפגשתי שתי מטבעות של 10 אגורות באחד משבילי הגינה, התחלתי לחשוב על הקשר שבין המשפט הזה (פרדיגמה?) ובין עניין תודעת השפע: האם אדם שמחזיק משפט כזה חי בתחושת חסר, לפיה הוא חייב לאסוף כל אגורה אפשרית
אולי המשפט דווקא מזכיר לנו לאסוף ולא לחסום את השפע שהיקום מזמן על דרכנו
כמו שאתם מבינים את "תודעת השפע", ראוי לעצור ולאסוף כל מטבע כזה, או שצייקנות כזו בעצם פועלת באופן הפוך למטרה, ועדיף להמשיך בדרכנו
"מי שלא מרים אגורה, לא שווה אגורה" מכירים את המשפט הזה? אמא שלי היתה מצטטת אותו במקרים הלא תדירים בהם היינו פוגשות מטבע כסף בדרכנו, על המדרכה למשל. היא כמובן עדכנה את המשפט שבימי ילדותה הכיל גרוש ולא אגורה
