תשובה קצת ארוכה.......
לחלוטין לא פוסלת חינוך ציבורי או אנתרופוסופי פשוט קראתי על מונטסורי ונדלקתי.מושך אותי בשיטה שהולכים אחרי פוטנציאל הילד וצפונות ליבו ולא מכניסים אותו למסגרת בה למשל כולם צריכים לעשות ברגע נתון אותו דבר.יש לי אחיין שהוא קצת "שונה", פעיל, קשה לו לשבת וזקוק למרחבים והוא לא כמו "כולם" ולכן משלם מחיר גדול ובגלל שהוא לא מתאים לסד המסגרת הוא מקוטלג כ"שונה" מה שחורה לי מאוד.הוא לא נחשב "ממוצע" ולי אין מושג מה זה ילד ממוצע, לא מאמינה במושג "ממוצע" כשמדובר בבני אדם ולא מעריכה את המושג "כולם". בעיניי הדבר היחידי שנכון לגבי "כולם" הוא ש"כולם לבסוף מתים" ועד אז אנשים הם אינדיבידואלים וכילדים יש ללמד אותם להקשיב לקולות ליבם ולא לקולות המסגרת.....אני גם אוהבת את החופש ואת נקודת המבט שהגננת אינה האדם העיקרי בגן והילדים הגדולים יותר מדריכים את הקטנים.יש כמובן עוד הרבה ואני לומדת המון מקריאה. לגבי קורס, לא נראה שאלמד בארץ מפני שעם כל הרצון הטוב העלויות של 16000 ש"ח לקורס של 4 שעות בשבוע במשך שנתיים לא עומדות בתקציב שלי.אחד הפתרונות הוא כמובן לימוד בהתכתבות והתמחות בארץ או התמחות בחו"ל.המחירים אז צונחים לחלוטין ונתנת תעודה ע"י מרכז מונטסורי מוכר בעולם. יש בארה"באחד ומצאתי אחד מדהים בירדן שמשתף פעולה עם המרכז העיקרי בלונדון. בעמן-ירדן יש בית ספר מונטסורי עד גיל 18 ולפי הבנתי מאנשי חינוך וותיקים בארץ החינוך בירדן מאוד מתקדם.(לא ידעתי). במרכזים מאפשרים ללמוד ומעניקים תמיכה רצופה עם קלסרים, CD, תמיכה באימייל, פורום וטלפון וזה נראה לי מתאים. אני מודה שתהיה חסרה אינטרקציה עם אנשים אבל בשביל לשלם פחות מחצי המחיר אני מוכנה ללכת על זה. לגבי הצעצועים, את צודקת, הצעצועים מטרתם ללמד ואין צעצועים "סתם" אבל לא חייבים ללכת בשביל מהונדס עד הסוף ואפשר גם להוסיף צעצועים רגילים מה שרק מגדיל את האופציות ובזה אני מסכימה איתך. אני עדיין בגדר מתעניינת ולא קיבלתי עדיין מאמזון את הספרות לגבי השיטה, הביוגרפיה וגם ספר מצויין שכותב בביקורתיות על השיטה (צריך לשמוע קולות שונים...). לגבי אליטיסטי, כמוני כמוך, גם גן בתל אביב שעולה בין 2800 ש"ח לחודש ומגיע גם ל3200 ש"ח חורה לי מאוד כי התוצאות ברורות ואני באופן עקרוני לא הייתי שולחת ילד שלי למקום כזה. אני חולמת על גן שאומנם יפרנס אותי אך יותר רוחנית מאשר כספית ואני חולמת על כך שאם אימא תחליט שלא לבחור בי זה יהיה משיקול ענייני של שלילת מונטסורי כשיטה ולא מפני שידה אינה משגת....... לא ארצה גן הומוגני אלא גן הטרוגני שיש בו ילדים מכל הצבעים ומכל סוגי המשפחות. עד כאן החלום ואני מאמינה שעם תבונה מסויימת ההגשמה אפשרית. מה שלא יהיה: שיטה או לא, נראה לי חשוב המוטו האישי והמוטו שלי הוא: מוטב לכופף את המסגרת לטובת הילד ולא הפוך כי למסגרת לא ממש קורה משהו ולילד כמו האחיין שלי יכולה להיווצר עקמת בדימוי העצמי FOR LIFE שמאוד קשה לתקן. יום טוב תמריא.
