תוומניד
מעטים הדברים הידועים על ידידינו תוומניד… יליד אוקראינה, בן תשחורת שכל חייו סבבו סביב חיפוש אחר שארי אוכל בסמטאות קייב. לא פעם היה חוטף בגבו על חמסנות אך נואשתו לסיפוק צרכיו הייתה בלתי נמנעת. בזמנו הפנוי הוא הרבה להאזין לרוק פרוגרסיבי ולהתעסק בחלקי מחשב ארכאיים שהיוו עבורו התנתקות ממצוקתו והתחברות לעולם שכולו חיפוש אחר האתגר הבא תוך דגש על מיצוי משאבים ופרגמטיות. כישוריו בהחלט שימשו קלף מפתח עבורו, וניתן להגיד כי התפנית החיובית בחייו בדיעבד התרחשה כאשר הוא הצטרף לסי קטנה, די גדולה, סי קטנה – או במילים אחרות כת הפרה המתה. האמת היא שהם בכלל היו בני יפת ולא יכלו לסבול את נוכחתו אבל אם הזמן גם רעיונותיהם הפשיסטיים הפכו לבלויים ומסתבר אפוא כי הם היו נוהגים לצבוע את עצמם בזפת כאות מחווה כלפיו. לאחר מספר שנות שרות בצבא כת הפרה המתה ויציאות למילואים, המוטיבציה דעכה ורוח משבר גיל המעבר אפפה אותו, וכך ביום נובמבר סגרירי הוא הלך לישון כבכול הימים ובעוד גשם חומצי ממטיר את גג-הרעפים של ביתו הוא שקע בחלום בלהות. בחלומו ארע הנורא מכל, הוא חלם על שתי לסביות על הר גבוה שעסקו בנבכי תורת האהבה בעוד חלקיקי אסטרואידים בוערים שוצפים מסביבן ושורפים את היער העתיק יומין שננטע בזכות עמל כפיהם של אלפי ילדי וראייטי שהאזינו ביתר שאת לשיריו של אריאל זילבר. ללא השתהות הוא נרתם למשולש האהבה כדי לעמוד במחויבותו לדרכי הטבע והשלים את נוסחת זכ"ח, אך הוא לא צפה את אשר נודע לו בבוקר שאחרי, כי בבנות אדום נטמן זרעו וכי אין להשיב את הנעשה, אך בגישת אין לבכות על חלב של נשפך הוא רצח את הזוג, ביתר את גופותיהן, דאג לשרוף ראיות מפלילות בגסולין והשכיל להשליך את השקים השחורים במקלט נטוש לא רחוק מזירת הרצח שם עכברושים חסרי צלם אנוש חגגו בסעודת מלכים על איבריהן של הגופות שעברו דיסקציה יסודית. משהקיץ מחלומו, הצטברות אנזימים בחלל פיו העיקו עליו ובעת שירק את הליחה לכיור העבות הוא הבחין כי דם היו מהול בכיח, ללא היסוס חש לחדר השירותים שם הקיא והקיש כי קוקטייל הוודקה, גסולין ומיצי כיס המרה היו יותר מידי בשבילו. הוא הרגיש צורך אז לכפר על עוונותיו אף על פי שהיו דמיוניים בלבד מאחר ונפשו הייתה מוטרדת מהחלום והוא שקע בחרדה עמוקה כשלאחריו. הוא החליט לחדור לעומק המחשבה ולשם כך החליט לגרות את דמיוני כדי לנתח את חלומו ולהביא את עצמו למצב המודעות המלאה אליה כה שאף. הוא החליט לעשות זאת בידי האזנה סלקטיבית שבאה לידי ביטוי בלולאת רצועות אלבום סצנות מחלום של דרים ת'יאטר, התחבולה הקלאסית עבדה כמקור לגירוי דמיונו אך רפיון שכלו לא עמד בפיצוח החלום. מאז אותו מאורע יוצא דופן תוומניד עבר תקופת רהביליטציה ארוכה ולבסוף עמד בסטנדרטים החברתיים תוך שמירה על הרגל נטילת תרופות לפני שינה, אמנם משהגיח אותו משבר אקונומי שצפו אלפי אנליסטים ברחבי העולם שעמדו חסרי אונים, מוצרים רבים הפכו יקרי המציאות בניהן אותן תרופות אותן תוומניד היה אנוס ליטול. בבת אחת, ללא אזהרה מוקדמת רוחות העבר הלמו בו במלוא עוצמתם אך כוחותיו אפסו כליל והוא היה תשוש מכדי לעמוד בפני ההפרעה שהייתה צפונה בראשו שלו ובזאת הוא הפקיר את עצמו לסרטן הנפש שחלחל תחתו שקצף להתפרץ ולהביס את יוצרו. איש אינו יודע איכה זה קרה אבל באורח פלא גל הפרץ חלף עם הרוח כמות שבא, יתכן והצפייה ברומנים אכן העלתה מוטיבים של הישרדות שאופייניים לחבריו לגזע, מכל מקום בשלב מאוחר ביותר בחייו של אדם אשר היה מושא למעלליו של יוצר סדיסטי אשר בסך הכל חפץ בהאנשת הפרעותיו חלה התגלות. ההתגלות כשלעצמה הייתה שער לאותו מימד דמיוני בו היה שרוי תוומניד כל חייו, הוא לא יכל היה להימלט מאותה התגלות ונגזר עליו לתפוס את השלכותיה שנרמזות עוד בעת קבלת שמו כפלינדרום. חייו מאז ומעולם נגזרו במיתה אולם אפילו תוומניד תהה בשאלה האם הוא היחיד שמתמרן את הסירה הטובעת ממילא לעבר עתיד טוב יותר או יבשת טובה יותר בה הוא יכול להיות בטוח מפני אותם התעללויות בלתי נתפסות בנפשו. אמנם מצד שני הוא מכיר בעובדה כי הדבר נובע מן הכורח וההבדל היחיד בין קץ כזה או אחר הוא בהיסטוריה של אותו אדם. מה גם שחיים זה לא בדיוק לשתות חלב קוקוסים על אי בודד עם מסיבות חוף מלאות בחורות בביקני שנמרחות עליך כי אתה בסך הכל חתיכת בשר, חפץ.... בריחה, בדיוק כמו אותו מקש שנמצא בפינה השמאלית העליונה של המקלדת. נ.ב - פליז אל תקטלו אותי, האגו שלי גם ככה במצב אנוש...
מעטים הדברים הידועים על ידידינו תוומניד… יליד אוקראינה, בן תשחורת שכל חייו סבבו סביב חיפוש אחר שארי אוכל בסמטאות קייב. לא פעם היה חוטף בגבו על חמסנות אך נואשתו לסיפוק צרכיו הייתה בלתי נמנעת. בזמנו הפנוי הוא הרבה להאזין לרוק פרוגרסיבי ולהתעסק בחלקי מחשב ארכאיים שהיוו עבורו התנתקות ממצוקתו והתחברות לעולם שכולו חיפוש אחר האתגר הבא תוך דגש על מיצוי משאבים ופרגמטיות. כישוריו בהחלט שימשו קלף מפתח עבורו, וניתן להגיד כי התפנית החיובית בחייו בדיעבד התרחשה כאשר הוא הצטרף לסי קטנה, די גדולה, סי קטנה – או במילים אחרות כת הפרה המתה. האמת היא שהם בכלל היו בני יפת ולא יכלו לסבול את נוכחתו אבל אם הזמן גם רעיונותיהם הפשיסטיים הפכו לבלויים ומסתבר אפוא כי הם היו נוהגים לצבוע את עצמם בזפת כאות מחווה כלפיו. לאחר מספר שנות שרות בצבא כת הפרה המתה ויציאות למילואים, המוטיבציה דעכה ורוח משבר גיל המעבר אפפה אותו, וכך ביום נובמבר סגרירי הוא הלך לישון כבכול הימים ובעוד גשם חומצי ממטיר את גג-הרעפים של ביתו הוא שקע בחלום בלהות. בחלומו ארע הנורא מכל, הוא חלם על שתי לסביות על הר גבוה שעסקו בנבכי תורת האהבה בעוד חלקיקי אסטרואידים בוערים שוצפים מסביבן ושורפים את היער העתיק יומין שננטע בזכות עמל כפיהם של אלפי ילדי וראייטי שהאזינו ביתר שאת לשיריו של אריאל זילבר. ללא השתהות הוא נרתם למשולש האהבה כדי לעמוד במחויבותו לדרכי הטבע והשלים את נוסחת זכ"ח, אך הוא לא צפה את אשר נודע לו בבוקר שאחרי, כי בבנות אדום נטמן זרעו וכי אין להשיב את הנעשה, אך בגישת אין לבכות על חלב של נשפך הוא רצח את הזוג, ביתר את גופותיהן, דאג לשרוף ראיות מפלילות בגסולין והשכיל להשליך את השקים השחורים במקלט נטוש לא רחוק מזירת הרצח שם עכברושים חסרי צלם אנוש חגגו בסעודת מלכים על איבריהן של הגופות שעברו דיסקציה יסודית. משהקיץ מחלומו, הצטברות אנזימים בחלל פיו העיקו עליו ובעת שירק את הליחה לכיור העבות הוא הבחין כי דם היו מהול בכיח, ללא היסוס חש לחדר השירותים שם הקיא והקיש כי קוקטייל הוודקה, גסולין ומיצי כיס המרה היו יותר מידי בשבילו. הוא הרגיש צורך אז לכפר על עוונותיו אף על פי שהיו דמיוניים בלבד מאחר ונפשו הייתה מוטרדת מהחלום והוא שקע בחרדה עמוקה כשלאחריו. הוא החליט לחדור לעומק המחשבה ולשם כך החליט לגרות את דמיוני כדי לנתח את חלומו ולהביא את עצמו למצב המודעות המלאה אליה כה שאף. הוא החליט לעשות זאת בידי האזנה סלקטיבית שבאה לידי ביטוי בלולאת רצועות אלבום סצנות מחלום של דרים ת'יאטר, התחבולה הקלאסית עבדה כמקור לגירוי דמיונו אך רפיון שכלו לא עמד בפיצוח החלום. מאז אותו מאורע יוצא דופן תוומניד עבר תקופת רהביליטציה ארוכה ולבסוף עמד בסטנדרטים החברתיים תוך שמירה על הרגל נטילת תרופות לפני שינה, אמנם משהגיח אותו משבר אקונומי שצפו אלפי אנליסטים ברחבי העולם שעמדו חסרי אונים, מוצרים רבים הפכו יקרי המציאות בניהן אותן תרופות אותן תוומניד היה אנוס ליטול. בבת אחת, ללא אזהרה מוקדמת רוחות העבר הלמו בו במלוא עוצמתם אך כוחותיו אפסו כליל והוא היה תשוש מכדי לעמוד בפני ההפרעה שהייתה צפונה בראשו שלו ובזאת הוא הפקיר את עצמו לסרטן הנפש שחלחל תחתו שקצף להתפרץ ולהביס את יוצרו. איש אינו יודע איכה זה קרה אבל באורח פלא גל הפרץ חלף עם הרוח כמות שבא, יתכן והצפייה ברומנים אכן העלתה מוטיבים של הישרדות שאופייניים לחבריו לגזע, מכל מקום בשלב מאוחר ביותר בחייו של אדם אשר היה מושא למעלליו של יוצר סדיסטי אשר בסך הכל חפץ בהאנשת הפרעותיו חלה התגלות. ההתגלות כשלעצמה הייתה שער לאותו מימד דמיוני בו היה שרוי תוומניד כל חייו, הוא לא יכל היה להימלט מאותה התגלות ונגזר עליו לתפוס את השלכותיה שנרמזות עוד בעת קבלת שמו כפלינדרום. חייו מאז ומעולם נגזרו במיתה אולם אפילו תוומניד תהה בשאלה האם הוא היחיד שמתמרן את הסירה הטובעת ממילא לעבר עתיד טוב יותר או יבשת טובה יותר בה הוא יכול להיות בטוח מפני אותם התעללויות בלתי נתפסות בנפשו. אמנם מצד שני הוא מכיר בעובדה כי הדבר נובע מן הכורח וההבדל היחיד בין קץ כזה או אחר הוא בהיסטוריה של אותו אדם. מה גם שחיים זה לא בדיוק לשתות חלב קוקוסים על אי בודד עם מסיבות חוף מלאות בחורות בביקני שנמרחות עליך כי אתה בסך הכל חתיכת בשר, חפץ.... בריחה, בדיוק כמו אותו מקש שנמצא בפינה השמאלית העליונה של המקלדת. נ.ב - פליז אל תקטלו אותי, האגו שלי גם ככה במצב אנוש...