מכתב מאמא מספיק?
לא ממש קשור, אבל כהרגלי בקודש - אני בכל זאת נדחפת: פעם הלכנו אני והצבעונית יד ביד בטיילת בת"א - בלילה. ניגש אלינו איזה עב"מ ושאל: סליחה שאני מפריע, אני פשוט שמתי לב שאתן נותנות ידיים. זה בכוונה? מייד אמרה הצבעונית: אההה! נכון! וואלה, גם אנחנו לא שמנו לב! והמשכנו לצעוד במרץ... ומייד החלטנו, שאם עוד מישהו יציק לנו בנושא, מייד אני אאמץ מבט זגוגי בעיניים, והצבעונית תגיד: "מה, אתה לא רואה שהיא עיוורת?!" וכדי שניראה אמינות, מייד התחלנו לתרגל, והלכנו ככה, אני עם המבט הזגוגי, והצבעונית עם ארשת מלאה אחריות. אבל אפחד לא הציק לנו יותר.... ועד היום אנחנו מחכות שמישהו כבר יגש, יתעניין, אפילו רק ירים גבה - וכלום!