החוק אוסר פרסום תועבה
1. סעיף 214 ל
חוק העונשין אוסר פרסום תועבה, בייחוד (אך לא רק) שיש בו דמות של קטין. אולם אין בחוק הגדרה של המונח "תועבה”, ועל פי הפסיקה יש לפרשו בצמצום, משום שפורנוגרפיה היא חלק מחופש הביטוי (בג"ץ 5432/03, ש.י.ן - לשוויון ייצוג נשים ועוד 11 אחרים נגד המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין; בג"ץ 4804/94, חברת סטיישן פילם בע"מ נגד המועצה לביקורת סרטים ומחזות).
2. פירוט חלקי של המונח "תועבה" באתרי אינטרנט מופיע בסעיף 4ט(א)(1) ל
חוק התקשורת (בזק ושידורים):
“(א) הצגת יחסי מין שיש בהם אלימות, התעללות, ביזוי, השפלה או ניצול;
“(ב) הצגת יחסי מין עם קטין או עם אדם הנחזה לקטין;
“(ג) הצגת אדם או איבר מאיבריו כחפץ זמין לשימוש מיני;
"והכל כשאין בתוכן המוצג ערך אמנותי, מדעי, חדשותי, חינוכי או הסברתי המצדיק, בנסיבות העניין, את הצגתו".
פירוט דומה מצוי גם בסעיף 6כה(2) לחוק התקשורת ביחס לשידורי כבלים ובסעיף 46(א)(2א) לחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו.
3. ראה גם פסק דין חדש יחסית בתיק אזרחי (שלום, הרצליה) 38541-08-17,
סקס סטייל בע"מ נגד יניב אבוטבול. שדן בשאלה אם קיימת זכות יוצרים ביצירה הפורנוגרפית ואם ראוי לפסוק פיצוי לבעל הזכות שהופרה.
