סיכום ראיון פחות או יותר...
לדעתי הדברים המעניינים באמת שנאמרו בראיון נמצאים בקטעי סאונד מתוכו (ת'אמת שכמעט כל הראיון נמצא שם). אפשר לשמוע שם שזו הייתה יותר שיחה בין שני מוסיקאים מאשר ראיון. למשל ת'ום מדבר על וידאוטייפ, על האובססיה והויכוחים האינסופיים עם ג'וני לגבי השיר הזה ואיך שהוא אמור להישמע בסופו של דבר. הוא מספר שמרוב שהם רצו שהשיר יהיה מושלם הוא יצא נוראי, ואז יום אחד הוא פשוט יצא מהסטודיו וכשהוא חזר בערב, ג'וני ונייג'ל הפשיטו את השיר כמעט לחלוטין ומה שיצא להם נמצא באלבום. יש שם שיחה די פילוסופית לגבי הופעות חיות שבה שניהם מנסים להבין מה לעזזל גורם לאלפי אנשים להגיע למקום מסויים בשביל לראות הופעה. ת'ום טוען שמספיק שיהיה בנאדם אחד בקהל שלא רוצה שההופעה תצליח וזה כבר ישפיע על הלהקה כולה. הוא גם מוסיף שיש רגעי קסם שקורים בהופעות אבל אי אפשר לתכנן אותם או להתכוון אליהם מראש, הם פשוט קורים, והציפיה לאותם רגעים יכולה להרוס גם את סיבוב ההופעות כולו. ת'ום מדבר על הסרבר החדש והיקר שלהם ואומר שהמטרה שלהם בסופו של דבר זה שיהיה להם ערוץ טלוויזיה משלהם והם פשוט יוכלו לעלות לאוויר מתי שבא להם, לנגן איזה שיר ולרדת. נשמע מרגש
הוא ממשיך ומדבר על האורך של האלבום- הוא טוען ש-70 דקות זה הרבה יותר מידי זמן בשביל אלבום ושאף אחד לא יכול "לשבת בשיעור מתמטיקה במשך 70 דקות" למשל
והם רצו שהאלבום יהיה משהו שאנשים יוכלו לשבת ולהקשיב לו מתהחלה ועד הסוף ולהשאר מרוכזים. הוא גם מספר עם תהליך המיקסינג העקוב מדם לדבריו, שבו כל אחד מחברי הלהקה משתמש ב"כל טריק מלוכלך וכל סחיטה רגשית" שהוא יכול על מנת שהדברים ילכו בדרך שלו
הוא מספר שרוב ההכנסות של הלהקה מגיעות מסיבובי הופעות ועל כמה שקשה לו עם זה בגלל התרומה של אותם סיבובי הופעות להתחממות כדור הארץ (מה שמתקשר לפוסט של קולין היום ב-DAS). הם מדברים על הצורך של אנשים במוסיקה וממה בעצם הוא נובע. ת'ום טוען שמוסיקה היא כמו דלת שנותנת לך לעבור בין מימדים, להיות במקום אחר, וכך אתה בעצם לא מרגיש תקוע, והתקופות הכי גרועות בחיים שלו הן התקופות שבהן הוא לא הצליח למצוא מוסיקה שהוא אוהב במשך שנה או יותר. הוא מוסיף ואומר שהוא כמעט ולא מקשיב למוסיקה באוזניות ברחוב כי הוא מפחד להתקע בדברים
ת'ום מספר שהוא מסוגל לעבוד על שיר במשך חודשים בלי אשכרה לשיר אותו- הוא יודע איך השיר אמור להשמע בראש אבל הוא עדיין לא מוציא את זה בקול רם, והרבה פעמים זה פשוט מבלבל את שאר הלהקה...ואז הרגע שבו הוא אמור לחשוף מה שקורה אצלו בראש הוא רגע מאוד קשה ומבלבל עבורו. אני ממליצה להקשיב לקטעי הסאונד הם מעניינים.