תומר היימן. ../images/Emo101.gif
דרך עיתון ידיעות התאפשרה לי פתאום, ככה סתם ביושבי באוטובוס רעשני, הצצה לחריץ חייו של תומר היימן. מעבר לכך שמדובר באדם מאד ערכי, יפהפה פנים וחוץ, הוא גם הומו. כן, "גם". קראתי את ההתייחסות שלו לכך. את השבר שוודאי עבר תאר קצת פחות. אבל זה הספיק כדי להבין איזה אדם עצום הוא - וכל זה בכתבה על ילדים באזור, שבא לחנוך אותם משום מקום וכנגד כל הסיכויים. נכון, יש עוד כמוהו - איים קטנים של איכפתיות במדינה שהפכה לאוקיינוס של תאבי בצע, כאשר החלש טובע בגלי ענק של פער מעמדות הולך ומתעצם. אני רוצה את תומר היימן כשר החינוך. אני רוצה שיקבל פרס ישראל. אני רוצה שיכתוב ספר. אני רוצה שיהיו עוד תומר היימנים. אדם כמוהו עושה יותר ממאה מצעדי אהבה וגאווה מזוייפים. אני לא אומר שכל אחד יקום ויעשה מעשה, כל אחד יכול להשפיע מעט בתחומו ומהמקום שהחיים מעמידים אותו. איזו מדינה הפכנו להיות. ושוב באוטובוס. מיקרוקוסמוס של מדינה נרקבת. קשישים עם פיליפינים. מאחוריהם יושבים כמה פועלים רומנים. מהצד השני שתי נערות ערביות מפוחדות, לידן יושבת סבתא פולניה שמתאמצת לא לשמוע את הערבית. לידי אמא ובנה, עולים חדשים, עניים למראה, גלותיים למראה, יושבים ושותקים והעיניים מדברות. מאחורי שני נערים, כיפה סרוגה, מתווכחים על משהו. עוד שני קשישים, מדברים משהו כמו רומנית. ומאחורה כמה בנות עם פלאפונים צועקות. וכולם יושבים בוחנים אחד את השני. כמו איזו בדיחה עצובה של אלוהים, כולם מפחדים מכולם. לפחות יש מיזוג. ובעצם אין מיזוג בכלל. שתלנו את עצמנו בארץ הזאת כל כך יפה. השקנו בדם, בזיעה. אבל יצא עשב בר, ואולי הגיע זמן לשתול משהו חדש. תומר היימן, לטיפולך.
דרך עיתון ידיעות התאפשרה לי פתאום, ככה סתם ביושבי באוטובוס רעשני, הצצה לחריץ חייו של תומר היימן. מעבר לכך שמדובר באדם מאד ערכי, יפהפה פנים וחוץ, הוא גם הומו. כן, "גם". קראתי את ההתייחסות שלו לכך. את השבר שוודאי עבר תאר קצת פחות. אבל זה הספיק כדי להבין איזה אדם עצום הוא - וכל זה בכתבה על ילדים באזור, שבא לחנוך אותם משום מקום וכנגד כל הסיכויים. נכון, יש עוד כמוהו - איים קטנים של איכפתיות במדינה שהפכה לאוקיינוס של תאבי בצע, כאשר החלש טובע בגלי ענק של פער מעמדות הולך ומתעצם. אני רוצה את תומר היימן כשר החינוך. אני רוצה שיקבל פרס ישראל. אני רוצה שיכתוב ספר. אני רוצה שיהיו עוד תומר היימנים. אדם כמוהו עושה יותר ממאה מצעדי אהבה וגאווה מזוייפים. אני לא אומר שכל אחד יקום ויעשה מעשה, כל אחד יכול להשפיע מעט בתחומו ומהמקום שהחיים מעמידים אותו. איזו מדינה הפכנו להיות. ושוב באוטובוס. מיקרוקוסמוס של מדינה נרקבת. קשישים עם פיליפינים. מאחוריהם יושבים כמה פועלים רומנים. מהצד השני שתי נערות ערביות מפוחדות, לידן יושבת סבתא פולניה שמתאמצת לא לשמוע את הערבית. לידי אמא ובנה, עולים חדשים, עניים למראה, גלותיים למראה, יושבים ושותקים והעיניים מדברות. מאחורי שני נערים, כיפה סרוגה, מתווכחים על משהו. עוד שני קשישים, מדברים משהו כמו רומנית. ומאחורה כמה בנות עם פלאפונים צועקות. וכולם יושבים בוחנים אחד את השני. כמו איזו בדיחה עצובה של אלוהים, כולם מפחדים מכולם. לפחות יש מיזוג. ובעצם אין מיזוג בכלל. שתלנו את עצמנו בארץ הזאת כל כך יפה. השקנו בדם, בזיעה. אבל יצא עשב בר, ואולי הגיע זמן לשתול משהו חדש. תומר היימן, לטיפולך.
