אמא של תומר
New member
תומר כועס על אבא....../images/Emo104.gif
כידוע (או לא) בעלי גויס ביום שישי, ולמרות שנראה היה שתומר לוקח את העניין בקלות, מסתבר שזה לא בדיוק כך. אני כל הזמן מזכירה לו את אבא, ומראה תמונות, ונראה שהוא מחפש אותו, אבל כשאני נותנת להם לדבר בטלפון - הוא שומע את הקול שלו, ופשוט בורח מהטלפון בצרחות, או זורק אותו ממנו. בעלי נעלב, אבל מבין את המצב. צריך לזכור שעברו על תומר יותר מדי טלטלות בימים האחרונים: לאחר דלקת אוזניים ארוכה, הוא חזר לגן ליומיים, ויצא לחופשת פסח. ואז אבא יצא למילואים, ואנחנו עברנו באופן זמני להורי, אז הוא גם לא הולך לגן, גם "עבר דירה" וגם אבא נעלם לו. אז למרות שסה"כ המצב-רוח טוב, הוא מאוד מתקשה להירדם בלילה, ואני צריכה להסתובב איתו על הידיים. אתמול הוא נרדם רק ב 23:30! בדר"כ ב 21:00 הוא כבר ישן במיטה! דווקא בלילה הוא לא מתעורר יותר מכרגיל, אבל הוא מרגיש שזה לא הבית שלו, ולא המיטה שלו - ומנצל את זה. הוא בוחן אותי כל הזמן, ומנסה לראות מה אני אתן לו לעשות ומה לא... בדר"כ הייתי נותנת לו קצת לילל במיטה, אבל להירדם לבד, ועכשיו אני לא יכולה לעשות את זה, כי ההורים שלי ישר רצים אליו, וגם אני לא רוצה שירגיש בודד, גם ככה אבא נעלם לו.. אבל כשנחזור הביתה - נראה לי שנצטרך ללמד אותו מחדש איך הולכים לישון לבד. גם בשאר הדברים הוא בוחן אותי, לראות עד כמה אני אאפשר לו להשתולל, לפתוח את התנור, את הארונות, המגירות... סה"כ הבית של ההורים שלי הוא לא Child proof. בינתיים אני מצליחה פחות או יותר לשמור על גבולות סבירים. בנוסף לכל הצרות, בעלי היה אמור להישאר עם תומר בחג (אין גן) ומכיוון שהוא במילואים, גיסתי שומרת עליו. והיא נחמדה ומטפלת בו יפה, אבל תומר לא רגיל לזה, והיום בבוקר כשהלכתי לעבודה, הוא בכה מאוד. נרגע די מהר אחרי שהלכתי, אבל זה בכ"ז קשה לי - ולו. החלטתי שמחר אני אקח חופש ואשאר איתו. שיהיה לו קצת שמח בכל הבלגן. אני מקווה שבעלי יחזור מהר והכל יסתדר במהרה, כי העסק מתחיל להיות לי קשה, ואני נורא מתגעגעת אליו. מזל שההורים שלי כ"כ עוזרים לי. הייתי מאוד מתקשה בלעדיהם. וגם כל החברים מתקשרים ומציעים עזרה. שיעברו עלינו ימים טובים יותר.
כידוע (או לא) בעלי גויס ביום שישי, ולמרות שנראה היה שתומר לוקח את העניין בקלות, מסתבר שזה לא בדיוק כך. אני כל הזמן מזכירה לו את אבא, ומראה תמונות, ונראה שהוא מחפש אותו, אבל כשאני נותנת להם לדבר בטלפון - הוא שומע את הקול שלו, ופשוט בורח מהטלפון בצרחות, או זורק אותו ממנו. בעלי נעלב, אבל מבין את המצב. צריך לזכור שעברו על תומר יותר מדי טלטלות בימים האחרונים: לאחר דלקת אוזניים ארוכה, הוא חזר לגן ליומיים, ויצא לחופשת פסח. ואז אבא יצא למילואים, ואנחנו עברנו באופן זמני להורי, אז הוא גם לא הולך לגן, גם "עבר דירה" וגם אבא נעלם לו. אז למרות שסה"כ המצב-רוח טוב, הוא מאוד מתקשה להירדם בלילה, ואני צריכה להסתובב איתו על הידיים. אתמול הוא נרדם רק ב 23:30! בדר"כ ב 21:00 הוא כבר ישן במיטה! דווקא בלילה הוא לא מתעורר יותר מכרגיל, אבל הוא מרגיש שזה לא הבית שלו, ולא המיטה שלו - ומנצל את זה. הוא בוחן אותי כל הזמן, ומנסה לראות מה אני אתן לו לעשות ומה לא... בדר"כ הייתי נותנת לו קצת לילל במיטה, אבל להירדם לבד, ועכשיו אני לא יכולה לעשות את זה, כי ההורים שלי ישר רצים אליו, וגם אני לא רוצה שירגיש בודד, גם ככה אבא נעלם לו.. אבל כשנחזור הביתה - נראה לי שנצטרך ללמד אותו מחדש איך הולכים לישון לבד. גם בשאר הדברים הוא בוחן אותי, לראות עד כמה אני אאפשר לו להשתולל, לפתוח את התנור, את הארונות, המגירות... סה"כ הבית של ההורים שלי הוא לא Child proof. בינתיים אני מצליחה פחות או יותר לשמור על גבולות סבירים. בנוסף לכל הצרות, בעלי היה אמור להישאר עם תומר בחג (אין גן) ומכיוון שהוא במילואים, גיסתי שומרת עליו. והיא נחמדה ומטפלת בו יפה, אבל תומר לא רגיל לזה, והיום בבוקר כשהלכתי לעבודה, הוא בכה מאוד. נרגע די מהר אחרי שהלכתי, אבל זה בכ"ז קשה לי - ולו. החלטתי שמחר אני אקח חופש ואשאר איתו. שיהיה לו קצת שמח בכל הבלגן. אני מקווה שבעלי יחזור מהר והכל יסתדר במהרה, כי העסק מתחיל להיות לי קשה, ואני נורא מתגעגעת אליו. מזל שההורים שלי כ"כ עוזרים לי. הייתי מאוד מתקשה בלעדיהם. וגם כל החברים מתקשרים ומציעים עזרה. שיעברו עלינו ימים טובים יותר.
