תוספת ראשונה למשפחה המורכבת שלנו

[גוש הורמונים]

תוספת ראשונה למשפחה המורכבת שלנו

שלום לכולם

בעוד כחצי שנה (טפו חמסות חמסות) תצטרף תוספת חדשה למשפחה המורכבת שלנו- ילד ראשון לי, ילד רביעי לבעלי, שלושת ילדיו גרים אצל אמם, נמצאים אצלנו פעמיים בשבוע- פעם לינה ופעם רק אחר צהריים, וכל סופ"ש שני משישי לאחר המסגרות ועד מוצ"ש (חגים וחופשות חצי חצי),
הילדים בגילאי 11,10,3.
יש להם חדר משלהם ומיטות, פינת משחקים, פינת טלויזיה, אנחנו בכוונה גרים באותה העיר בה הם גרים כדי שהמעברים מבית לבית יהיו קלים, כדי שיהיה אפשר לקחת לחברים ולהחזיר לבי"ס, לחוגים וכו', בקיצור- משתדלים לעשות הכל כדי שהחיים יעברו לכולנו בכיף ובסבבה.
הם כמובן יודעים על ההיריון ומאוד שמחים לקראתו וגם הביעו את רצונם לאח קטן עוד לפני שבישרנו להם על ההיריון.
הקטנה כבר המציאה שיש לה גם תינוקת בבטן ומספרת לכל מי שרק מוכן לשמוע...

אז כמה שאלות,
איך הילדים שלכם קיבלו את התוספות החדשות למשפחה? זכרו שהם לא גרים איתנו, כבר התחילו להגיד שזה לא פייר שיראו אותו רק פעמיים בשבוע- יש מוכנות להכלה וקבלה, אני חוששת שהרגשות האלו יתחלפו בקנאה וכעס בשלב מסויים.
האם עשיתם הכנה מיוחדת איתם?

אשמח באופן כללי לשמוע תובנות ממי שעבר ועובר את זה.

 

[mother cat]

בשעה טובה!

קודם כל - שיהיה הריון קל ומשעמם!

הנסיון שלי - לבעלי שני ילדים מנישואיו הראשונים. כיוון שאמם נפטרה, הם גרים איתנו כל הזמן. יש לנו שני ילדים משותפים - בן 3.4 ובת חודשיים.

הילדים של בעלי היו בני 12 ו-8.5 כשהבן שלי נולד. הם מאד התרגשו לשמוע על ההריון, ומאד שמחו כשהוא נולד. היה קצת קשה בהתחלה - כי הוא נולד מאד קטן והיה בפגיה כמה שבועות, ואז הייתי מאד חרדתית ולא נתתי להם להחזיק אותו הרבה זמן.

היום יש בינהם מערכת יחסים מדהימה - הם מתים עליו והוא עליהם. אני מודה שאני מופתעת מהקשר ורמת האהבה, אולי כי אני ואחותי לא קרובות ואני לא מכירה יחסים כאלה.

גילויי קנאה - לא ממש היו להפתעתי. אני חושבת שלבת של בעלי היו ועדיין יש רגשי קנאה, אבל הם לא ממש באים לידי ביטוי, אולי קצת בהערות קטנות שלה. הוא בלונדיני עם שיער חלק והיא המון אומרת כמה כיף לו... היא בגיל שיש המון התעסקות עם יופי ומראה ואני חושבת שהיא בשניה היתה מחליפה את תלתליה החומים (והיפיפיים!!! אבל היא לא חושבת ככה) בבלונד החלק שלו. אבל מעבר לזה ההפרד בגילאים פועל לטובתינו. אני צופה שיהיה לך יותר קשה עם הקטן מאשר עם הגדולים...

על הקטנה קשה לי יותר להגיד - היא עוד קטנטונת. הילדים של בעלי בינתיים מגלים בה עניין, מדברים איתה קצת, ורוצים להחזיק אותה (אני עוד לא מרשה...). דווקא הבן שלי הוא זה שמראה גילויי קנאה - כשילדתי הוא חזר לנשוך בגן מה שלא קרה כבר המון זמן, הוא חזר לפעמים להרטיב בלילה, ויש המון טנטרומים מאד קשים (אפייני לגיל 3, אבל זה החמיר מאז הלידה). מצד שני הוא מאד אוהב אותה, מחפש אותה כל הזמן ורוצה לנשק אותה ולעשות לה טובה (צריך לשמור שזה יהיה בעדינות...)

הטיפים שלי:
1. אין לך מה לעשות הרבה הכנות - שיתפת אותם, הם יודעים. נהדר. אם בא לך את יכולה לשתף במהלך ההריון - לספר להם על כל בדיקה, אולי להראות להם תמונות מה-US, ואפילו לתת להם לגעת בבטן כשעובר בועט. אני לא עשיתי את זה - יש לי צורך חזק בפרטיות ואני לא אוהבת לשתף בעניינים רפואיים או שיגעו בי בצורה כזו - אבל זו אני. אני לא חושבת שזה היה הדבר הנכון לעשות...

2. אחרי הלידה חשוב מאד לשמור כמה שיותר על שגרה - לא להמעיט בזמן שהילדים נמצאים אצלכם אפילו שזה קשה (תאמיני לי, אחרי לילות בלי שינה אני מוכנה שיקחו את כולם מפה, גם את הבן שלי... רק שיתנו לי לישון קצת...). חשוב שהילדים ירגישו שאוהבים אותם ורוצים אותם באותה מידה כמו קודם ושהתינוק לא דוחק אותם החוצה.

3. לשתף אותם כמה שיותר - לבקש עזרה, במיוחד מהקטן (או קטנה? בן ה-3). לבקש שיביאו לך חיתול נקי, שיביאו מגבונים, שיחזיקו רגע את הבקבוק, וכו'... בן ה-3.4 שלי מחזיק את החיתול הנקי בשבילי בזמן שאני מחליפה לגברת חיתול - לא, אני ממש לא צריכה את ה"עזרה" הזו, אבל זה נותן לו תחושת שותפות. וכמובן לשבח על כל דבר שהם עוזרים לך - להחמיא להם על איזה אחים טובים הם, וכמה הם בוגרים ועוזרים ואחראיים. אם את מסוגלת והגדולים אחראיים - לתת להם להחזיק את התינוק. אני כאמור קשה עם זה - חרדתית כנראה, וגם מכירה את הילדים ויודעת באיזה קלות דעתם מוסחת ופתאם הם לא יחזיקו את הראש כמו שצריך, או משהו כזה... אבל ברגע שאת מרגישה שאת מסוגלת, זה יעזור שהם ירגישו קרבה פיסית אל התינוק.

3. תהיי מוכנה לרגשות שלך. נשמע שאת מאד אוהבת את ילדיך החורגים - שזה נפלא. אבל תהיי מוכנה לזה שהרגשות שלך לתינוק יהיו אחרים. אני קצת הופתעתי מעצמת האהבה שלי לבן שלי כשהוא נולד, וכמה זה היה שונה ממה שהרגשתי לילדי החורגים. אני אוהבת אותם, דואגת להם, אכפת לי מהם, אבל זה לא מתקרב למה שאני מרגישה כלפי ילדי הביולוגיים. כמובן שאני לא מראה או אומרת להם את זה, אבל הייתי קצת בשוק מזה. תהיי מוכנה...

4. תהיו מוכנים לכל מיני הפתעות. באמת שאי אפשר לדעת איך הם יגיבו בזמן אמת, וצריך פשוט להיות שם, להיות עקביים, להכיל ולהמשיך לאהוב...

אה, ועוד משהו לחשוב עליו - אם את מתכוונת להניק, תחשבי איך את מתמודדת עם זה בסביבתם. את הבן שלי לא הצלחתי להניק (פג חסר כח לינוק...), אבל אני זוכרת בבירור יום אחד כשעוד ניסיתי שחמותי הגיעה עם הבת של בעלי ופחות או יותר התפרצה אלי לחדר השינה בזמן שהנקתי. אמרתי לה שאנחנו אוכלים (רמז בריטי נימוסי לזה שאני לא רוצה שיכנסו) אבל היא הגיבה ב"זה בסדר, לא אכפת לנו" ונכנסה בכל זאת. מאד הביך אותי שהילדה רואה אותי עם ציצי בחוץ... את הגורה אני כן מניקה כרגע ומקפידה להניק בעיקר בחדר השינה, ואם אני בסלון למדתי להתכסות עם חיתול. כיום אני מרגישה יותר נוח מול הילדה, אבל נראה לי לא לעניין להיות עם ציצי בחוץ מול הבן של בעלי, בן ה-15.... יכול להיות שלא יפריע לך, שזה סבבה - ברמת התאוריה הנקה היא הדבר הכי טבעי בעולם ואנחנו לא צריכות להיות נבוכות מזה. אבל תעשי עם עצמך קצת חשיבה לגבי איך תרגישי, ותתארגני בהתאם (אפילו אם זה רק בלהגיד לבעלך שבזמן שאת מניקה את לא רוצה שיכנסו לך לחדר...).

שיהיה בהצלחה, ואני מקווה שתשארי איתנו ותעדכני אותנו איך הולך!

 

[מנסה ומתנסה]

מזדהה מאוד עם הסעיף השלישי....

גם אני, שהתחתנתי רווקה, לא האמנתי איזה
הבדל יהיה בין הילדה הביולוגית שלי לבין שני ילדיו
של בעלי.
כמותך - אהבתי אותם, דאגתי להם במסירות רבה,
לקחתי אותם בהחלט כחלק מהמשפחה שלנו,
וחשבתי שככה זה להיות אמא.
ובאמת כשנולדה בתי - הקשר, ה"בונד" שנוצר לא
התקרב לזה שעם האחים שלה.

 

[mother cat]

אני שמחה לשמוע את זה...

כתבתי את הסעיף הזה קצת בחשש. מצד אחד, זה נראה לי טבעי לחלוטין שהרגשות כלפי ילד ביולוגי שסחבתי ברחמי 9 חודשים יהיו עצמתיים יותר מהרגשות כלפי ילדים ש"ירשתי" כשהם בגיל מאוחר הרבה יותר. מצד שני זה סוג של "טאבו" - משהו שאסור להגיד בקול רם.... בכל מקרה, שמחה לשמוע שאני לא לבד בזה. בעלי, דרך אגב, לחלוטין לא מבין את זה. מבחינתו יש לי 4 ילדים והוא לא מסוגל להבין שהרגשות הם אחרים.

 

[מנסה ומתנסה]

נכון... זה סוג של טאבו...

ולכן גם אני שמחתי לשמוע את זה ממך

...
זה דבר שלא ניחשתי שיהיה לפני שילדתי את בתי,
כי הייתי מאוד קשורה ומעורבת בחיי הילדים של בעלי.
(הוא דרך אגב כן ניחש שזה יהיה אחרת, ואפילו קצת
חשש לפני הלידה, אבל כיום כולנו התרגלנו).

 

[גוש הורמונים]

תודה על התשובה המושקעת.

הילדים מאוד מעורבים בהיריון, אתמול ישבתי עם הגדולה והסברתי למה מה רואים בכל האולטראסאונדים.
ביקשה שלא נסמס לה את מין העובר אחרי הסקירה, היא רוצה שנגיד לה בשיחת טלפון.
לקטנה חשבתי לקנות עגלת משחק עם בובה בעוד כמה חודשים, קרוב ללידה, שיהיה לה גם משהו "משלה".
אני באמת אוהבת אותם, והיו לי ולבעלי שיחות רבות על זה,
ברור לשנינו שאני ארגיש אחרת לילדיי הביולוגיים מאשר הרגשות שאני מרגישה לילדיו, זה מפתיע אותי שזה מפתיע.
אם הם היו גרים איתנו אולי זה היה מרגיש אחרת, אבל יש להם אמא, היא חיה ונושמת ודואגת להם ואוהבת אותם והם אותה, אני לא מנסה לתפוס את מקומה, למרות שלפעמים מתפלק להם פה ושם לקרוא לי "אמא"...
במיוחד לקטנטנה.
לגבי ההנקה- אני לא חושבת שתהיה בעייה, אנחנו די פתוחים פה עם הילדים, הבנות ראו אותי כבר עירומה מספר פעמים- אם במקלחת או כשהתלבשתי, והבן, נו, הוא ילמד להסתדר

לגבי הקנאה- מאחר ואנחנו משלמים מזונות מאוד גבוהים (לא נפתח פה מספרים), אין לנו ממש כסף לקנות להם בגדים או דמי כיס ואקסטרות שאני מניחה שילדים אחרים מקבלים מההורה הלא משמורן.
אני חוששת שהקנאה דווקא תהיה בקטע החומרי, למה התינוק החדש מקבל דברים והם לא, אנחנו ממש לא רוצים לערב אותם בכמה ולמה אנחנו נותנים כל חודש.
מקווה שגם זה יעבור חלק.

 

[mother cat]

נשמע לי שאתם בדרך הנכונה

עגלה עם בובה זה רעיון מקסים לקטנה. לבן שלי יש עוד מגיל שנתיים (הוא ראה אצל חבר, התלהב וקיבל ליום הולדת) ואכן אחרי הלידה הבובה נשלפה שוב. יום אחד הוא ראה אותי עם הקטנה במנשא וזה מצא חן בעיניו - הוא לקח לי את המנשא, שהיה ענק עליו, והסתובב איתו עם הבובה שלו כל אחר הצהריים

תשמעי, דווקא בקטע החומרי אני פחות צופה בעיות. הם לא צריכים לראות אתכם "נותנים" לתינוק מתנות. זה שתקנו לו בגדים, צעצועים, וכו' זה מובן מאליו והם לא צריכים לראות כשזה קורה... בנוסף, את יכולה לערב את הגדולים גם בזה - לעזור לבחור, לעצב את החדר של התינוק, וכו'. הבת של בעלי היתה באקסטזה ביום שלקחתי אותה לאיזה חנות-מחסן זול של בגדי תינוקות ונתתי לה לבחור דברים לתינוק. ואפשר כמובן לקנות לילדים משהו קטן ולא יקר לסמל את זה שהם נהיו אחים גדולים לעוד תינוק - יש כאלה שנותנים "מתנה מהתינוק" - אני חושבת שילדים הם מספיק חכמים להבין שהתינוק לא קנה להם כלום, אבל משהו סמלי מכם יכול להיות נחמד.

הכי חשוב בעיני - תשומת לב ולא לשנות סדרי עולם.

בהצלחה! ואני מחכה לשמוע עדכונים עוד כמה חודשים...

 

[שממית הבתים]

מסכימה ומזדהה עם הסעיף החמישי

אני המניקה הכי חופשיה בעולם, בכל בית קפה-גן שעשועים-קניון-ספסל אני שולפת ציצי. כי באמת שלא רואים כלום.
אבל כשהבן (14) של בן זוגי בסביבה, אני הולכת לחדר אחר, כי ראיתי שהוא מאוד נבוך מזה, הוא מזהה את ההנקה עוד לפני שבכלל התחלתי להניק, וכבר מתחיל לחפש את עצמו. אז הבנתי שהבעיה היא לא ממש הציץ החשוף, אלא הרעיון כולו.

 

[גוש הורמונים]

אם נמצא שזה יביך את בן ה-10 וחצי, כמובן שלא

נעשה לו דווקא, תודה על האינפוט החשוב הזה.

 

[איל85]

בטבעיות

שלום לך
שמח לשמוע על משפחה מורכבת בה הדברים זורמים בטבעיות.

מאחל לך המשך הריון קל ונעים, למרות חודשי הקיץ הקרבים

מניסיוני, (ילדים שלי, שלה ושלנו,) לזרום טבעי לחלוטין. הגיוני שבתחילה

תהיו עם תשומת לב לילד שלכם, וזה בסדר, ככל שתמשיכו לנהוג בטבעיות

ותאפשרו להם להרגיש כחלק טבעי ממערכת היחסים החדשה שתיווצר בבית,

כך הדברים יזרמו בטבעיות. סביר להניח כי יהיו פרצי קנאה מועקות, זה טבעי,

לא תמיד יהיה קשור לילד, אלא למשהו אחר שקרה ויוצא "בגלל".....

עם השנים לכולם יהיה ברור שהם משפחה אחת גדולה וקשורה. - בהצלחה

 

[חמדת35]

בעניין הקנאה

להערכתי היא תהיה קימת גם אם לא תבוא לידי ביטוי.

חלק ממה שעומד מאחוריה הוא החשש לאבד את המקום שלהם, בעיקר אצל האבא, שם המקום חשוב מאד. לכן חשוב שהאבא ישמור ויחזור וידגיש את החשיבות של הילדים הגדולים בשבילו ואת מקומם בחיים שלו. זאת בעיקר לאחר הולדת התינוק החדש. חשוב שיהיה להם ברור שמקומם לא נלקח.

 

[גוש הורמונים]

את זה בעלי מקפיד להגיד להם מהיום שהכרנו.

פעם הוא אמר לגדולה שהיא הדבר הכי טוב שקרה לו, ככה בפרץ של רגשות.
האמצעי שמע את זה ופרץ בבכי.
ישבנו והסברנו להם שלכל אחד מהם יש מקום בלב של אבא, ואבא אוהב את כולם אותו הדבר.
כל הזמן הוא אומר להם כמה הוא אוהב אותם וכמה הם חשובים לו,
וכשהם שואלים אם הוא יאהב אותם יותר מאת התינוק החדש כי הם כבר קיימים,
הוא מסביר להם שכמו שכל אחד מהם נולד והוא עדיין אוהב את שלושתם אותו הדבר, ככה יהיה עם התינוק החדש- הוא יאהב אותו בדיוק כמו שהוא אוהב אותם.
דווקא בכיוון הזה נראה לי שנהיה בסדר...

 

[חמדת35]

להערכתי לא מספיק להגיד

ואני יכולה לספר שאצלנו השאלה על המקום בלב של אבא באה מילדה מאד גדולה ומאד אהובה. ככה ליתר ביטחון.

 

[גוש הורמונים]

מה זאת אומרת לא מספיק להגיד?

זה לא מגיע מהפה לחוץ,
אנחנו משקיעים בהם המון תשומת לב, משאבים, גם אם לא חומריים.

 

[חמדת35]

אחרי הלידה

אולי יהיה קשה להשקיע תשומת לב ומשאבים בעצמך, בזוגיות שלך ובודאי גם בילדם הגדולים, שבסך הכל יש להם אמא אוהבת ומצויינת. אז אולי יהיו רגעים שתחשבו שלא יקרה כלום אם הצרכים שלהם יידחו לזמן מה, עד שתישנו מספיק ביממה.

אולי, אם זה יקרה, תוכלו להיזכר, שהאמא הנהדרת שלהם לא יכולה לבוא במקום האבא העסוק והמותש שלהם.

 

[mother cat]

להמשיך בהשקעה....

תשמעי - כשיש תינוק קטן בבית שלא ישן זה אומר שגם אתם לא ישנים. מאד מפתה להוריד במינון של מה שהילדים הגדולים מקבלים. אני יכולה לתאר את עצמי בסיטואציה שלך חושבת - נו לא נורא אם הילדים לא יבואו היום אלא ישארו אצל אמא שלהם - אני צריכה ל-י-ש-ו-ן. אבל זה מסר בעייתי לילדים. אז למרות הקושי והעייפות חשוב מאד לשמור על שגרת הביקורים של הילדים ולא להמעיט אפילו באופן שזמני. וכן - זה קשה... אני בטוחה שאם הייתי יכולה הייתי שולחת את הילדים לאנשהו - גם את הבן שלי - בשבועות הראשונים. אבל יש פה מסר סמוי בעייתי...

אגב אני לא לגמרי מסכימה עם חמדת שזה יותר עניין של האבא. אני חושבת שיתכן מאד שהילדים ירגישו בטוחים באהבה של אביהם - הרי הוא אבא שלהם - אבל פחות לגבייך. גם הילדים בודאי מבינים שאת התינוק שלך תאהבי יותר ולכן חשוב שדווקא את תראי שאת עדיין משקיעה בהם ואוהבת אותם.

 

[גוש הורמונים]

האמת? לא חשבתי לעשות אחרת,

ברור שתהיה שגרה חדשה, והסתגלויות חדשות, ואולי צריך יותר לשמור על שקט, ואולי יהיה קצת יותר רועש בלילות- בכי וכאלו,
לא חשבתי להמעיט ביקורים, אלא אם זה יצא ביום של הלידה, ואז מן הסתם אין ברירה...
אבל את צודקת, אני בטוחה שיצטרך להיות שם אקסטרא מאמץ כדי לא לשכוח אותם ולהיבלע בתינוק החדש.
הם אגב כבר מבסוטים לגמרי מזה שאני לא אהיה בעבודה ובלימודים שלושה חודשים ואהיה זמינה כל הזמן הזה...

 

[חמדת35]

וזה עוד דבר שגברים לא מבינים לעולם

ונשים לא מבינות עד הלידה - חופשת לידה היא לא באמת חופשה. השבועות הראשונים הם להתאוששות פיזית מתהליך הלידה. מהרגע הראשון וגם אח"כ הטיפול בילד הוא עבודה. לא חופשה.

 

[mother cat]

לרגע לא חשבתי שהתכוונת לשנות שגרה

ולהמעיט בביקורים. אני רק מכינה אותך שלשמור על השגרה הקיימת ידרוש מאמץ אחרי הלידה. כפי שכתבה לך חמדת - חופשת לידה היא הכל חוץ מחופשה... את תצטרכי להתאושש פיסית מהלידה, ללמוד להתמודד עם חוסר שעות שינה, תינוק על הידיים כל הזמן, אולי קצת בייבי בלוז, ועוד שלל דברים להתמודד איתם. זה יכול להיות נפלא - אבל זה מאד קשה. אני ממש לא צוחקת כשאני אומרת שחופשת לידה קשה לי יותר מלהיות בעבודה, והעבודה שלי לחוצה ולא קלה...

זה יפה שהילדים מצפים לזה - זה מראה כמה הם קשורים אליך וזה מקסים. אבל אולי כדאי שתדאגי שהם יודעים שלא באמת תהיי "זמינה". בחיי - יש ימים שאני לא מספיקה לעשות פיפי, להכין לעצמי כוס תה, שלא לדבר על לשבת לאכול.... וקחי בחשבון שבחודשים הראשונים ההמלצה הכי חמה שאני יכולה לתת לך זה לישון כל זמן שהתינוק ישן - גם במשך היום. זה חשוב כי יחסרו לך כל-כך הרבה שעות שינה.... וזה דווקא מוריד בזמינות שלך לגדולים... כמעט רצחתי את הבת של בעלי פעם כשהגורה שלי סופסוף נרדמה בצהריים וקרסתי לישון, והיא החליטה שאם אני בבית אז זה בסדר לדפוק בדלת שלי לשאול אם אני יכולה להקפיץ אותה לחברה...

אבל למה אני מפחידה אותך? יש גם תינוקות שישנים לילה שלם מגיל 0, לא רוצים ידיים כל הזמן, אין להם גזים, ובאופן כללי קלים יותר לתפעול. זה רק לא הילדים שלי...